הסיפור שמאחורי הספר הוא זה שגרם לי לחכות שיגיע תורו ברשימת הקריאה,
מדובר בסאטירה על אנטישמיות שנכתבה עם תום מלחמת העולם הראשונה, והכותב בעצם חזה את שואת היהודים כשהעמיד במרכז הספר סיטואציה דימיונית לאז - ניקוי וינה מיהודים וההשלכות המיידיות על העיר, תוך התמקדות בסיפורים אישיים על משפחות ואהובים שנאלצו להיפרד.
בהתחלה הסאטירה פועלת את פעולתה, זה משעשע יותר מכואב אבל מעורר מחשבה גם על המציאות שלנו במדינת ישראל.
עם זאת, כיוון שמדובר בסאטירה מוסרית /פוליטית, באיזה שהוא שלב המסר הופך לכמעט דידקטי והספר נהיה פחות ספר במובן הספרותי של העניין, והנושא נהיה ממוצה במידה מסויימת.
זה ספר חובה במובן המוסרי,
וספר רשות מינוס במובן הספרותי.












