אירמגרד קוֹין

אירמגרד קוֹין

סופרת

אירמְגַרְד קוֹיְן נולדה בברלין ב-6 בפברואר 1905. ב-1913 עברה משפחתה לקלן, וקוין החלה ללמוד בבית ספר אוונגלי פרטי לנערות. ב-1921, עם סיום לימודיה, למדה קצרנות והקלדה ועבדה כקצרנית. בין השנים 1927-1925 למדה משחק בקלן. בהופעותיה על הבמה לא השיגה את הפריצה המיוחלת, וב-1929 נטשה את עולם התיאטרון והחלה לכתוב בעידודו של ידידה אלפרד דֶבְּלין, מחבר יצירת המופת "ברלין אלכסנדרפְּלאץ".
בגיל עשרים ושש כבר היתה קוין לכוכבת זוהרת בשמי הספרות ברפובליקת ויימר. רומן הביכורים שלה "גילגי — אחת מאיתנו" (1931), היה לרב-מכר ועשה אותה למפורסמת בִּן לילה. הרומן, שעלילתו דומה במידת מה לעלילת ספרה השני, "נערת המשי המלאכותי", מספר על בחורה תמימה המפלסת בחריצות דרך בעולם, יוצאת מבית הוריה, מוצאת עבודה כקצרנית, מתאהבת בגבר מבוגר ממוצא אריסטוקרטי, ולבסוף, כשהיא מובטלת והרה, עוזבת את קלן כדי לנסוע לברלין.
ב-1932 ראה אור "נערת המשי המלאכותי", שנחל הצלחה מסחררת, הן בחנויות והן אצל המבקרים, ובתוך כמה שנים תורגם לשפות רבות. סגנונו הכמו-קולנועי היטיב לקלוע לרוח הזמן ותאם להפליא את פריחת תרבות ההמונים ושגשוגה של האמנות השביעית ב"שנות העשרים העליזות" באירופה.
בסוף 1932 נישאה קוין לבמאי והסופר יוֹהאנֶס טְראלוֹב, שהיה מבוגר ממנה בעשרים ושלוש שנים (ושממנו התגרשה כעבור כחמש שנים). בשנים 1934-1933 הוקיעו הנאצים את שני הרומנים שכתבה כ"ספרות אספלט [מנוונת, בזויה] עם נטייה אנטי-גרמנית", ואסרו את הפצתם ומכירתם. קוין עזבה את בעלה בגרמניה וגלתה מארצה – בתחילה לבלגיה ובהמשך להולנד. עם חוג מכריה בגלות נמנו סופרים גרמנים בולטים כמו שטפן צווייג והיינריך מאן. בין 1936 ל-1938 היא ניהלה מערכת יחסים עם הסופר יוזף רוֹת, נדדה בין ערים רבות ובילתה ארוכות בשתייה לשוכרה. באותן שנים היא גם פירסמה ארבעה רומנים. ביצירות אלה ערכה, בין היתר, חשבון נוקב עם גרמניה הנאצית. ברומן "אחרי חצות" (1937), היא ציירה דיוקן חריף של חיי היומיום בצל הנאציזם, והציגה תמונה פסימית על חוסר התועלת בהתנגדות היחיד למשטר הדיקטטורי.
ב-1940, עם פלישת הגרמנים להולנד, מצאה עצמה חסרת כול, בלי כסף ובלי דרכון. היא שיכנעה קצין אס-אס להמציא לה דרכון מזויף, דאגה לחזק שמועות מפוברקות על התאבדותה בפריז, וחזרה לגרמניה. שם חייתה באופן לא חוקי עד סוף המלחמה, בזהות בדויה, בשם שרלוטֶה טְראלוֹב.
לאחר המלחמה עבדה קוין כעיתונאית ומדי פעם כתבה טקסטים קצרים לתוכניות רדיו, למופעי קברט ולפיליטונים. לפרקים חייתה בתנאים עלובים, בבניין מט ליפול בפאתי קלן. רומן חדש פרי עטה הופיע ב-1950 ועורר תהודה דלה. גם לרומנים משנותיה בגלות לא נמצאו קוראים רבים. ב-1951 ילדה את בִּתה היחידה מרטינה. קוין שמרה בסוד על זהות האב. החל בשנות השישים הפסיקה לפרסם, התמכרה לטיפה המרה והתרוששה. ב-1966 אושפזה במוסד פסיכיאטרי בבּוֹן, ובו שהתה עד 1972. לאחר מכן התגוררה בבון, פרושׁה ומכונסת בעצמה, ומ-1977 — בדירה קטנה בקלן.
במחצית השנייה של שנות השבעים חזרה לעמוד באור הזרקורים. בעקבות גילוי מחדש של יצירותיה. ב-1979, עם הופעת מהדורות חדשות שלהן, השתפר גם מצבה הכלכלי. דומה היה שנסיקתה המטאורית המוקדמת, שנקטעה בעודה באִבה, נשנית בערוב ימיה. אך מחלת הסרטן הכריעה אותה במהרה: ב-5 במאי 1982 היא הלכה לעולמה ונקברה בקלן.

1.
לכאורה זה רק רומן קליל, מצחיק ושובה לב, שנקרא בשטף הודות לגיבורה שלו: מספרת חוצפנית בשם דוריס, שמכשפת את הקוראים בחיבתה המופרזת לגברים, להנאות ולמותגים אופנתיים. אך למעשה, "נערת המשי המלאכותי", שכבר זכה למעמד של קלאסיקה בספרות הגרמנית, הוא גם רומן רב-משמעויות. מפטפוטיה המצחיקים של דוריס ומעלילותיה המפתיעות בברלין של ראשית שנות השלושים צומח לנגד עינינו דיוקן של חברה גרמנית במשבר, על רקע התעצמות הנאציזם. בנוסף, סיפור תלאותיה של דוריס הוא מסמך אקטואלי להפליא, שמשקף את בולמוס הצריכה ואת חברת הראווה שהמירה ערכים פנימיים בערכים מוחצנים, ומהויות – ברשמים ובדימויים. דוריס, נערת פרברים ספק תמימה ספק תחמנית, מחליטה לעזוב את עיירת הולדתה ואת עבודתה כמזכירה, כדי לעבור לעיר הגדולה ולהגשים את חלומה: להיות כוכבת קולנוע גדולה ומפורסמת. דוריס היא עלמה תמימה ומיתממת, נדיבה ואנוכית, חומלת וצינית, חסרת עכבות ורבת תחבולות. בדרכה אל האושר היא מתאהבת ומתאכזבת, מסתבכת עם החוק ונמלטת, מחליפה עבודות וגברים, משתכרת וננטשת, חוגגת ונזרקת לרחוב, ולבסוף – אולי מתפכחת מחלומותיה. הרומן של אירמְגַרד קוֹיְן, שראה אור בשנת 1932, נאסר להפצה על ידי הנאצים, וגם היום, ממרחק יותר משמונים שנה, הוא מספק עדות – בצורת סיפור קליל ומבדר - לאופן שבו בּוּרות, אדישות וחוסר מודעות פוליטית סוללים את הדרך לפורענויות פוליטיות. "נערת המשי המלאכותי" רואה אור לראשונה בעברית. המתרגם, חנן אלשטיין, עשה מעשה יוצא דופן ואמיץ: הוא בחר להעביר את דיבורה המשועשע של דוריס ללשון עכשווית, ולא לכבול את עצמו ל"עברית יפה", כנהוג בתרגומי ספרות קלאסית. לשם כך הוא שאב את השראתו ממקורות מגוונים: החל בתוכניות ריאליטי, דרך בלוגים ושיחות בבתי קפה, וכלה בסבתא רינה בת השמונים ושבע, שכמה מפניניה שולבו בתרגום. על כך, ועל הרומן עצמו, באחרית הדבר שהוסיף המתרגם לספר....

2.
סוזנה מודר בת ה-16 עוזבת בשנת 1933 את בית הוריה ומגיעה לבית דודתה אדלהייד בקלן. דודתה מאוכזבת מחייה ומשום כך נהפכת לחסידה נלהבת של היטלר. כעבור שנתיים היא מלשינה לגסטאפו על אחייניתה, שאינה חביבה עליה, מה עוד שזו התארסה עם בנה פרנץ. אחרי שימוע שמסתיים בשלום סוזנה משתחררת. בינתיים מנסה פרנץ להקים חנות סיגריות קטנה, אבל מתחרה שלו, נאצי מוצהר, מלשין עליו והוא נשלח לבית הסוהר. אחרי שהוא משתחרר הוא נוקם נקמה נוראה באיש שבגד בו וסוזנה ניצבת לפני הכרעה קשה – האם היא בעד פרנץ או נגדו. הסיפור של סוזנה מציג תמונה אותנטית של 'הפשיזם היום-יומי המצוי': זהו רומן שבו אירמגרד קוין מראה כיצד אחרי ניסיון של ארבע שנות דיקטטורה נציונל-סוציאליסטית אנשים מסתדרים עם המשטר ומסתגלים אליו. ...


יואב יגאל בשנות השלושים של המאה הקודמת, ואחרי יותר משלושים שנה של מחקר וטיפול בנפשותיהם של גברים ונשים, תוהה פרויד על "הרצון הנשי" ומודה ש... המשך לקרוא
2 אהבו · אהבתי · הגב
אירמגרד קוין היתה בת 27 עת כתבה את הספר הזה ב-1932. היא מציגה את דוריס, גיבורה צעירה ממנה בכעשור החל מחייה בעיירה קטנה ובהמשך חייה בעיר הגדול... המשך לקרוא
13 אהבו · אהבתי · הגב
אירמגרד קוין הצליחה לאתגר את הדעות הקדומות שלי. כשאני חושבת על פְרֵחָה אני חושבת על צעירה בת זמננו, לועסת מסטיק בקול (עם בלונים...) הופכת או... המשך לקרוא
18 אהבו · אהבתי · הגב
"נערת המשי המלאכותי", פורסם לראשונה ב- 1930 בברלין ונגנז מיד על ידי הנאצים. כיום, עם פרסומו לראשונה בעברית נחשף הקורא הישראלי אל אחת היצירות ה... המשך לקרוא
12 אהבו · אהבתי · הגב





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ