ביקורת ספרותית על נערת המשי המלאכותי מאת אירמגרד קוֹין
ספר בסדר

---

אירמגרד קוין הצליחה לאתגר את הדעות הקדומות שלי. כשאני חושבת על פְרֵחָה אני חושבת על צעירה בת זמננו, לועסת מסטיק בקול (עם בלונים...) הופכת אותנו שותפים אינטימיים לחייה בשיחות טלפון פומביות, לובשת בגדים אופנתיים וזולים ומשוכנעת שעוד רגע מישהו יפנה אליה שתשתתף ב"האח הגדול" או ב"היפה והחנון"... דוריס, הגיבורה של קוין, היא פְרֵחָה בת 18 שחיה לה בגרמניה של שנת 1932. יש כמה הבדלים מינוריים בין הפרחה של היום וזאת של קוין, והבדל אחד מהותי ביותר.

ב 1932 גרמניה של רפובליקת ויימר היתה שקועה בשפל כלכלי עמוק, שכמו כל מצב קיצון הצמיח שיכבה דקה של עשירים חדשים והמוני אבק אדם שצריכים לעבוד 12 שעות רק כדי שיוכלו לאכול - ולא לשובע. אין מספיק כסף בשביל לקנות בגד להחלפה, לכן צעירות כמו דוריס צריכות לכבס את השמלה היחידה בערב, ואז ללבוש אותה כדי שתתייבש עד הבוקר. משפחות מצטופפות בחדר אחד, ודוריס שמתפרנסת מהקלדה של טקסטים שהיא לא מבינה, צריכה לתת לאביה מחצית משכרה, כדי שיוכל להשתכר.

הרומן הזה - שהיה המצליח ביותר שכתבה קוין - עניין אותי בעיקר בגלל תאור התקופה. זה לא רומן היסטורי, הוא נכתב בזמן המתואר בו. החיים של הפרולטריון באותה תקופה - אם לקבל את התאור בספר - התאפיינו בבורות רבה, מתירנות מינית, התייחסות רצינית מאד למראה החיצוני ודגש על החלק של "שעשועים" כי לחם אין...הנאצים החרימו את הספר ושרפו אותו - כנראה מראה הצעירה הגרמניה כפי שהשתקף מהספר לא הלם את עליונות הגזע.

בניגוד למה שנכתב באחרית דבר שכתב חנן אלשטיין לא מצאתי בספר "עדות על האופן בו בורות, אדישות וחוסר מודעות פוליטית סוללים את הדרך לפורענויות פוליטיות". אהבתי את הבחירה של אלשטיין לתרגם אותו בסלנג עכשווי כדי להבין את דוריס, שמדברת בסלנג ובשפה דלה. אבל דוריס עצמה - אבוי - לא הצליחה לעניין אותי מספיק או לגרום לי להזדהות איתה, פרט לרגע בו חבטה בשכנתה, אחרי שגילתה על הצלחת שלה (של השכנה) צלי העשוי מחתולת המחמד שלה (של דוריס) ואני אמרתי "כל הכבוד, דוריס!"

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על נערת המשי המלאכותי