ביקורת ספרותית על נערת המשי המלאכותי מאת אירמגרד קוֹין
ספר טוב

---

אירמגרד קוין היתה בת 27 עת כתבה את הספר הזה ב-1932. היא מציגה את דוריס, גיבורה צעירה ממנה בכעשור החל מחייה בעיירה קטנה ובהמשך חייה בעיר הגדולה ברלין. דרך עיניה של אותה צעירה מושכת, אינטיליגנטית, אך חסרת השכלה פורמאלית כמעט לחלוטין, בעלת חושים חדים כתער לתכונות המין האנושי – תרתי משמע - ובעיקר לחולשות הצד הגברי, הקורא מוזמן למסע בברלין משלהי 1931 ועד לתחילת 1932.

ההתייחסות לפוליטיקה קיימת, אך היא בשולי תהפוכות החיים של הגיבורה השאפתנית. כך במהלך ביקור המדינאים הצרפתיים איסטריד ובריאן בברלין: "ואנחנו כולנו צעקנו את השלום – אני חשבתי לעצמי, זה טוב וחייבים את זה, כי אחרת תהיה מלחמה – וארתור גרונלנד נתן לי פעם הכוונה, שהוא אמר שהמלחמה הבאה תהיה עם גז מסריח, שבגללו הבן אדם מתנפח ונהיה ירוק. ואת זה אני ממש לא רוצה. וזאת הסיבה שבגללה אני צרחתי ביחד עם כולם אל הפוליטיקנים שם למעלה". טיעון משכנע מאד, גם אם נעדר עומק אינטלקטואלי ראוי....

דוריס רואה הכל וקולטת הרבה – אך לא כשהדברים אמורים בפוליטיקה. היא נגררת עם אחד למקום מפגש של סוציאליסטים – היא לא מגיעה לשם בגלל תודעה מעמדית. "הם מדברים אחד עם השני ביחד, ואני לא מבינה שום דבר, ממש כלום. קורים בעולם דברים ענקיים, ולי אין מושג על שום דבר. כל כך מטומטמת". ובכל החיים התוססים האלה נוכחותם של הנאצים שולית ביותר למעשה הם מוזכרים רק פעם אחת במהלך הספר – התנגשות בין פעילי האס. אה הנאצי לבין הסוציאליסטים – התנגשות רעיונית, אלימות קיצונית? שפיכות דמים? לא ולא. כך היא מתארת את "ההתנגשות" בין פעילי ה-אס.אה לבין הסוציאליסטים: "...בחדר היתה התפרעות של עשרה מעילי רוח בלונדיניים (אס.אה)- הם האוייבים שלהם (של הסוציאליסטים) ושוב פעם זה קשור לפוליטיקה. והם מתנפלים על הבופה באור של המטבח הם נראו חיוורים ומורעבים...וטחנו את כל הנקניקיות...ואז הם עזבו והלכו הלאה. מה זה אומר כל זה?" מן הסתם זו דרכה של הסופרת להראות כי המצוקה היא זו שמולידה את כל התופעות הללו שביניהן נשחק האדם הקטן הא-פוליטי.

השנאה ליהודים גם היא בשוליים והדבקים בה מוצגים באור מגוחך. כך איש ביטוח המחזר בלהט אחרי דוריס. הוא מספר לה שפעם נתן לחמניה עם חמאה לקבצן רק כדי למצוא אותה זרוקה בצד "...ומאז הוא נגד יהודים". כך גם במקרה של גבר אחר שונא יהודים. דוריס מהתלת בו וטוענת שהיא יהודיה. יחסו של האיש אליה משתנה מן הקצה אל הקצה – "קודם הם שופכים עליך מחמאות ומזילים עלייך ריר...ופתאום את אומרת אני ערמון (יהודיה במקרה זה) והלסת נופלת להם למטה: אה, את ערמון – איכס, את זה אני לא ידעתי".

ביחסים בין המינים היא מבינה – סופר נפוח מחשיבות עצמית מבהיר לה כי יש לו עקרון בסיסי לגברים מותר ולנשים אסור דוריס אומרת לעצמה: "איך גברים יוכלו לעשות את מה שמותר להם אם זה בלי נשים? אדיוט". וכשאותו נוד נפוח מתנפל עליה "כמו סופת הוריקן" היא יודעת להחלץ: "במקרים כאלה השיטה הכי טובה להציל את עצמך זה למשוך את הגברים לדבר על המקצוע שלהם, בגלל שזה חשוב להם לא פחות מסקס".

אבל דוריס אינה רק אופורטוניסטית. יחסיה עם ברנר שהתעוור במלחמה נוגעים ללב, במיוחד רצונה "להראות" לו את ברלין דרך עיניה. כך גם יחסיה עם ארנסט מגלים את הצד הרך יותר באופיה של הגיבורה.

לסיכום: דרך עיניה של דוריס אנו מקבלים תמונה מרתקת של ברלין בתחילת שנות ה-30': עוני מתפשט – עוד ועוד מתרוששים מצטרפים לשכבה העניה, האבטלה גואה ומי שיש לו עבודה נחשב כמו חבר ב"אגד " בשנות ה-50' וה-60' כאן. מליוני אנשים טרודים במלחמת קיום אכזרית ועל רקע זה בעיקר מתנהלים היחסים בין הגברים לנשים בעולמה של הגיבורה. העשירים והמבוססים כמעט אינם נוכחים, כך גם הנאצים....וכל זאת על רקע פריחה תרבותית.

השורה התחתונה: מעניין מאד לקרוא כ"מסמך מהתקופה" המתאר את האישה הקטנה על רקע מאורעות הרי גורל. היבטים פמיניסטים מעניינים שתקפים, כך נראה, גם בימינו אנו. ואולי לא רק ההיבטים הפמיניסטיים? ספר מעניין מאד, גם בגלל הזמן והמקום. ספרות קצת אחרת. שווה קריאה.

התרגום: המתרגם הוסיף אחרית דבר מעניינת מאד וגם הרבה מאד הערות שוליים מועילות המסייעות להבין שמות, מחזות ואירועים מהתקופה. החלטתו של המתרגם להשתמש בעברית מדוברת כדי לשקף את שפת הדיבור הקלוקלת של הגיבורה הלא משכילה מצליחה להעביר לקורא את הדמויות בצורה אמינה. מעניין איך נשמע בסלנג גרמני הביטוי "עפה על עצמה".....

ולסיום: מהערות המתרגם הבנתי שהסופרת נטתה לשתול רמזים אוטוביוגרפיים כביכול בספרים שכתבה. אינני יודע עד כמה דוריס אכן משקפת את הסופרת, אך נראה לי שאילו דוריס היתה הופכת לבשר ודם, פוסעת מבין דפי הספר אל עולם המציאות וחייה היו נמשכים במציאות מעבר לזמן התחום בספר, אלה היו דומים מן הסתם לחייה האמיתיים והסוערים של הסופרת.

» ביקורות נוספות של דן סתיו
» ביקורות נוספות על נערת המשי המלאכותי