הספר הזה לאהבה הוא כמו מחבט ליתוש על הקיר.

<mark>אלפרידה ילינק</mark> חותכת, קוצצת, לועסת, יורקת. ואוספת לתוך נייר עיתון ישן את הרגש המפורסם ההוא.

כמו צנים בלי כוס מיים ליד - אפשר לקרוא את הספר הזה ולהרגיש את המחנק. את המסלול בו הולכות הדמויות. להתפתל איתן, להתעקל איתן, להמעך ולהתאמץ איתן.
לרגע אין שם תקווה לסוף טוב
לרגע אין תקווה למשהו שהוא לא החיים

הבחורה הזו פשוט מעולה בלא-למכור אשליות, וכשהיא כו

אם אצטרך להמשיל את הקריאה ב"הפסנתרנית" לחוויה דומה זה יהיה בערך משול למשהו בסגנון הזה:
דמיינו שמישהו מכניס לכם אגרוף בבטן, אבל המכה ניתכת בקיבה שלכם בslow motion וכל הכאב שהיה צריך להיות מזוקק לכדי 5 שניות נמתח בכבדות לאה לאורך כמה וכמה שעות. במקביל לכאב העמום שמתפשט בכם, מתחילה תחושת קבס ובחילה לעלות לכם בגרון. מתחשק לכם להקיא כל מה שאכלתם לארוחת הצהריים, אבל האמת היא שמה שאכלתם הייתה ארוחת פאר,

ספר דוחה ביותר ומחליא. הוא מתאר מערכת יחסית סימביוטית, מעוותת, חולנית ואלימה בין אם לביתה בת ה- 36 (מכונה לעיתים קרובות "ילדה"), ומערכת יחסים לא פחות מעוותת ואלימה בין הבת לבחור צעיר.
סגנון הכתיבה של הספר משונה ומעצבן. במקום תיאורים של דברים פשוטים ושיגרתיים, יש בו דימויים אלימים לחלוטין .
הספר ספוג בתיאורים של מזוכיזם, סאדיזם, קנאה, תלותיות, רכושנות, אלימות,מין קשה וכו'. אין בו טיפת חמלה ולכן

ספר קשה, בוטה, על אם ובת אובססיסיות , מתוסכלות ומרות נפש.
כתוב בצורה משכנעת ולכן יורד עד לחדרי הקרביים.
לקרוא: למרות רגעים שדורשים הפסקה,ונשימה ארוכה בטרם ממשיכים
ספרות אחרת . ראויה לבעלי עצבים חזקים וחובבי ספרות טובה.
מעולה.