ביקורת ספרותית על בתוך הבונקר של היטלר מאת יואכים פסט
ספר מעולה

---

הניחו רגע לזוועות של מיליוני הרוגים, מתוכם שישה מיליוני יהודים, הרס נרחב של אירופה והתמקדו בשני דברים קטנים יחסית: היטלר מנסה רעל בצורת כמוסות ציאניד, כדי לראות אם הן אכן פועלות. כלבתו האהובה בלונדי משמשת ככלי ניסוי, מקבלת כמוסה ונופלת "כאילו היכה בה ברק". עתה הביטו בתמונה הבאה: מגדה גלבס, המתגוררת עם בעלה וילדיה בבונקר, משכיבה את ילדיה לישון עם שיקוי רעל. מאוחר יותר מגלים הרוסים את כל הילדים המתים במיטותיהם וכמובן את הוריהם. זוהי הזוועה בתמצית.
כותרת המשנה של הספר היא 14 הימים האחרונים, אבל הספר מביא תמונה רחבה יותר של שליט אכזר, נטול רגשות של חמלה ואהבה לעמו, נטול אידיאולוגיה כלשהי ומעדיף את מותם של הגרמנים משום שלדעתו לא היו מספיק קשוחים לעמוד מול אויביהם ולכן עדיף מותם מחייהם. לקראת מפלתו המתקרבת הוא מוציא את צו נירון שנחתם ב-19 במרץ 1945, והופץ כמסמך בסיווג "סודי ביותר" על ידי הפיקוד העליון של הוורמאכט. בצו הורו על צעדים להרס תשתיות גרמניות (טקטיקת "אדמה חרוכה" שהייתה נהוגה בשטחים שנכבשו על ידי גרמניה הנאצית), כדי למנוע את השימוש בהם על ידי כוחות בעלות הברית, בעת שהעמיקו את חדירתם לתוך שטח גרמניה. עד כדי כך שנאתו אף אל עמו.
בחודשים האחרונים היטלר הגיע לידי הזיות אופראיות של גדולה, של שליטת גרמניה באירופה, על סדר חדש, על כניעה של עמים שלמים כשהם סרים למרותו. כבר אז מפקדים רבים לא סרו למרותו אם מתוך התנגדות לפקודותיו ההזויות ואם מהטעם הפשוט של לוגיסטיקה חסרה: אין מזון, אין תחמושת, אין טנקים ומטוסים. פשוט אין טעם ואין יכולת.
כבר בשלהי 1941, כשהיטלר עמד בשערי מוסקבה וכישלון ראשון החל לנצנץ, אבל עדיין יש אפשרות להדברות תוך השארות עם הישגים לא מבוטלים, היטלר מתגלה כמדינאי חסר יכולת למרות היותו בעבר פוליטיקאי ממולח. יש פער בין מדינאי עם חזון לפוליטיקאי המצליח להשתחל בין הטיפות לרייכסטאג, והכל עם חוסר אידיאולוגיה.
אבל השנים חולפות והיטלר מסתמך על הרס בלבד לקראת הסוף: קודם נכה במוסקבה, נמשיך בפריז, כי סמל זה סמל, ונקנח בהפצצה קטנה בסמל גדול – מנהטן. אבל בניגוד לשירו הידוע של לאונרד כהן, קודם לקחו את ברלין, ואלה היו הרוסים שצרו על ברלין בהפגזות בלתי פוסקות. יועציו של היטלר יעצו מה שיעצו, הוא טען שהם פחדנים, הימלר בכלל בגד ופתח בשיחות עם ברנדוט השבדי, גרינג ברח עם אוסף האמנות שבזז מרחבי אירופה והיטלר נותר עם גבלס בעיקר.
ומה עושים בסוף באמת? מתחתנים.
הכלה היא אווה בראון, החתונה נעשית בסגנון צבאי, שזה אומר מהר ולעניין. היטלר כבר מתכנון את הרעל בפה לאווה ולו ולקינוח יורה לעצמו בראש, לא לפני שהוא מוודא שגופו לא יגיע לגרמנים, אלא יישרף עם כלתו. תיאוריות קונספירציה רבות צצו בנוגע למותו. הרי עקבות של ממש לא נותרו, לא צילומים ולא עדויות. הרוסים מצדם עשו הכל לטשטש ואפילו סרבו להפוך את הבונקר לאתר זיכרון משום שידעו שהמקום יהווה עליה לרגל לנאצים.

» ביקורות נוספות של מורי
» ביקורות נוספות על בתוך הבונקר של היטלר