אידיליית החיים המשותפים ליהודים ולנוצרים בכפר הבדוי "ידנב", שזה שנים רבות חיים יחד בשלווה ובשכנות טובה מתנפצת באחת. המקום נעשה לזירת מלחמה, לאתר של מעשי זוועה. איכרים פולנים וחיילים גרמנים בוזזים ושורפים שתי חוות, ורודפים ורוצחים את המשפחות המתגוררות בהן.
הנערה המספרת ואחותה התאומה מסתתרות בבית הילדות שבנו לעצמן על העץ. משם הן מתבוננות בחורבן המשפחות ועולם הילדות שלהן, ובתוך כך שוב ושוב נמלטות אל זיכרונות מפעם לנוכח הקץ ההולך ומתקרב.
אחוזת הלם בפני המציאות המחרידה, חוזרת הנערה ומגוללת בקצב עוצר נשימה, בגוף ראשון רבים ותמיד בזמן הווה, את סיפור ההתרחשויות המעורבלות זו בזו ללא הרף: חיסול יקיריהן, ההרפתקאות בקיץ האחרון, האגדות המשפחתיות שאביהן והאח שלהן אהבו לספר, האלימות המאיימת, תמונות מן הילדות המאושרת.
"אנחנו לא נושמות, במקום קרוב לידנב, אנחנו שומעות את איכרי ידנב שרים, צועקים, מנגנים בקלרנית, באקורדיון, שומעות את השירים שלהם כבר שעות, שירי-פרטיזנים ישנים, הם מנגנים ושרים וצועקים בצורה מלודית נפלאה".
כבר שעות איכרי ידנב יושבים ביער מאחורי הבית ושותים וצוחקים ושרים ומנגנים, ורק אחרי שעות, סוף כל סוף, אנחנו שומעות אותם יוצאים מהיער וצועדים, שרים בקולי קולות, על התֵל אל תוך הגינה.
בלילה החלונות משקשקים במטבח, ואז כל חלון וחלון משקשק בבית. בערב אנחנו יושבות מאחורי הבית בשמש השוקעת של אמצע הקיץ על מזח-העץ הצר שמוליך החוצה אל הבריכה מאחורי הבית, ויושבות ושוכבות ושוחות בשמש ויושבות וקוראות ביחד ושותות את פּוּנץ'-הקיץ הראשון והאחרון של השנה, שוחות ומשפריצות מים אחת על השנייה, בלילה אנחנו משתופפות בבגדי הים צפופות במזווה.
בערב אנחנו יושבים תשעה במִספר, בלילה אנחנו שישה, אם סופרים גם את זיגמוּנט ויוליה, למרות שמָריאָן אומר שזיגמוּנט ויוליה עדיין יותר מדי קטנים בשביל לספור אותם. בשביל לגרש את הפחד של זיגמונט, מָריאָן אומר: אם הם תופסים אותנו, הם לוקחים רק את ארבעתנו.
בערב אנחנו מקשיבות לאבא שקורא מהספרים שלו מעשיות, אגדות ישנות, שירים, בלילה אנחנו שומעות את איכרי ידנב שרים, מנגנים, צועדים בחוסר סדר.
"קרוב לידנב" הוא ניסיון יוצא דופן של סופר גרמני צעיר – בן פחות משלושים בעת הופעת הרומן ב-2005 – לעסוק בהיסטוריה שאינה ההיסטוריה שלו ושל בני גילו. זהו ניסיון נועז, אולי פרובוקטיבי, לספר על השואה ועל מלחמת העולם השנייה כפי שכמעט לא כתבו עליהן בגרמניה לפני כן. קווין פנמן מספר עליהן מתוך הדגשה מכוונת של הסגנון.
הוא כותב על העבר כאילו היה סיפור ילדים, וכך מספר על דברים מורכבים כאילו היו פשוטים לגמרי. שפתו הווירטואוזית מהלכת על הקוראים קסם ואימה בעת ובעונה אחת.
מבקרי הספרות בגרמניה הרעיפו של קרוב לידנב שבחים רבים, והכתירו אותו במילים "רומן המלחמה הראשון של דור חדש" ו"הבטחה ספרותית גדולה".
קרוב לידנב מאת קווין פנמן בהוצאת ספרי עליית הגג וידיעות ספרים, תרגם מגרמנית: חנן אלשטיין, 142 עמודים.