“אנגליה רחבת ידיים, ירוקת עד, מישורים-מישורים נישאים אל על, לרוחב ולאורך, כאשר שעטות הסוסים נשמעות מרחוק, המולת הבריות אופפת את העמקים, כאשר האביר מתכונן אל קרב חייו- להגנת אהובתו ומולדתו. קרבות לשם ההתפארות והכוחניות הגברית, בדיחות סרק של ליצן בור אך נאמן עד מוות, חיצים הנשלחים לכל עבר. מלך מנושל שנאבק על החזרת כיסאו. שיבה מארץ הקודש אל תוככי התככים הפוליטיים הניטשים בין שתי הקבוצות השולטות באנ”

“אילו ספרים הייתם הייתם לוקחים לאי בודד? החדר שלי היה בתקופה האחרונה האי הבודד שלי. הכל התחיל מזה שאבא שלי, שעובד בבית חולים, נדבק שם ממישהו בקורונה. מסתבר שהוא הדביק גם אותי, שכן התוצאה שקיבלתי הייתה חיובית (אגב, הוא בסדר גמור עכשיו, וכך גם אחותי הגדולה שככל הנראה נדבקה ממני). הפחד הגדול ביותר שלי באותו רגע עם קבלת הבשורה על היותי חיובי לקורונה, הוא שהדבקתי גם את סקאוט, עימה נפגשתי יומ”

“מדי פעם, כשנגמרים לי הרעיונות לספרים לילדים, ושום ספר לא קופץ לי לעיניים בין מדפי הספריה, ובאופן כללי נוצרת תחושה כזאת, שאין מה לקרוא - אני מגגלת "מצעד הספרים", שמא משם תבוא הישועה. בדרך כלל זה לא ממש עוזר. אני מצפה שהרשימות שם יזכירו לי משהו, יפילו איזה אסימון, יגרמו לי להגיד, אה כן, איך שכחתי את - במקום זה, אני נתקלת בעיקר בשמות חדשים שלא אומרים לי כלום, מתעצלת לרשום ושוכחת כמעט מיד. טוב,”

“חשבתם פעם על חוני המעגל? זה שנרדם והתעורר שבעים שנה אחר כך, בעולם שהוא לא מכיר? כי אווה ברונסקי כתבה סיפור המבוסס על אגדה דומה. ובסיפור שלה מוצרט מת ב 1791 ולמחרת בבוקר, מתעורר לו בוינה של 2006. רעיון ממש יפה. מוצרט שלה צריך לדלג על פער בן 200 שנה בין המאה ה 18 למאה ה 21. מה קורה ב 200 שנה? שינויים טכנולוגיים כמובן. יש חשמל, מים זורמים, מכוניות, טלפונים, מחשבים, נגני מוסיקה... אני חושבת שבני א”

“אנגליה רחבת ידיים, ירוקת עד, מישורים-מישורים נישאים אל על, לרוחב ולאורך, כאשר שעטות הסוסים נשמעות מרחוק, המולת הבריות אופפת את העמקים, כאשר האביר מתכונן אל קרב חייו- להגנת אהובתו ומולדתו. קרבות לשם ההתפארות והכוחניות הגברית, בדיחות סרק של ליצן בור אך נאמן עד מוות, חיצים הנשלחים לכל עבר. מלך מנושל שנאבק על החזרת כיסאו. שיבה מארץ הקודש אל תוככי התככים הפוליטיים הניטשים בין שתי הקבוצות השולטות באנ”

“אילו ספרים הייתם הייתם לוקחים לאי בודד? החדר שלי היה בתקופה האחרונה האי הבודד שלי. הכל התחיל מזה שאבא שלי, שעובד בבית חולים, נדבק שם ממישהו בקורונה. מסתבר שהוא הדביק גם אותי, שכן התוצאה שקיבלתי הייתה חיובית (אגב, הוא בסדר גמור עכשיו, וכך גם אחותי הגדולה שככל הנראה נדבקה ממני). הפחד הגדול ביותר שלי באותו רגע עם קבלת הבשורה על היותי חיובי לקורונה, הוא שהדבקתי גם את סקאוט, עימה נפגשתי יומ”

“מדי פעם, כשנגמרים לי הרעיונות לספרים לילדים, ושום ספר לא קופץ לי לעיניים בין מדפי הספריה, ובאופן כללי נוצרת תחושה כזאת, שאין מה לקרוא - אני מגגלת "מצעד הספרים", שמא משם תבוא הישועה. בדרך כלל זה לא ממש עוזר. אני מצפה שהרשימות שם יזכירו לי משהו, יפילו איזה אסימון, יגרמו לי להגיד, אה כן, איך שכחתי את - במקום זה, אני נתקלת בעיקר בשמות חדשים שלא אומרים לי כלום, מתעצלת לרשום ושוכחת כמעט מיד. טוב,”

“חשבתם פעם על חוני המעגל? זה שנרדם והתעורר שבעים שנה אחר כך, בעולם שהוא לא מכיר? כי אווה ברונסקי כתבה סיפור המבוסס על אגדה דומה. ובסיפור שלה מוצרט מת ב 1791 ולמחרת בבוקר, מתעורר לו בוינה של 2006. רעיון ממש יפה. מוצרט שלה צריך לדלג על פער בן 200 שנה בין המאה ה 18 למאה ה 21. מה קורה ב 200 שנה? שינויים טכנולוגיים כמובן. יש חשמל, מים זורמים, מכוניות, טלפונים, מחשבים, נגני מוסיקה... אני חושבת שבני א”