ביקורת ספרותית על איגריין האמיצה - מרגנית # מאת קורנליה פונקה
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שבת, 17 ביוני, 2017
ע"י רויטל ק.


"אני לא אוהב ספרים שהגיבורה שלהם היא בת" עיקם הבן שלי את הפרצוף מול הספר.
למה אתה לא אוהב ספרים כאלה? התעניינתי.
בשלב מסויים בילדות שלי, גם אני העדפתי להימנע מספרים נטולי דמויות נשיות. אבל זה כנראה לא היה קריטריון מוחלט. עובדה שאהבתי כל כך את הכיתה המעופפת, שלושים וחמישה במאי, המגדל הפורח באויר, האקלברי פין...
"אמא, אני מבין למה הוא מתכוון" הרים הבכור את העיניים מהספר. "גם אני לא אוהב ספרים כאלה - לא שהגיבורה היא בת, אלא שהם על... כל מיני דברים של בנות, אהבה ושטויות כאלה" סיים וצלל בחזרה לתוך האסופית.
לא, לא ניצלתי את ההזדמנות להעביר להם סמינריון מזורז בסוגיות של מגדר ופמיניזם.
כאמור, גם לי היו העדפות מגדריות משלי כילדה.
מלבד זאת, מדובר על ילדים שרשימת הקריאה המשותפת שלהם כוללת את בילבי, מדיקן, רמונה,הרייט המרגלת, סוד הגן הנעלם, נסיכה קטנה, אורה הכפולה, מטילדה... הבכור, אגב, סיים בינתיים את האסופית ודורש בתוקף לקחת את ספרי ההמשך מהספריה בהקדם האפשרי.
איגריין האמיצה הצטרפה לרשימה ונבלעה במהירות השמורה לספרים מרתקים במיוחד.
טוב, יש לציין שמדובר בספר די מאוזן מבחינה מגדרית: מלבד הגיבורה שלו, איגריין, לוקחים חלק משמעותי בעלילה גם ההורים שלה, אחיה הגדול ואביר מיוסר ואבירי במיוחד.
איגריין, בת למשפחת קוסמים, לא מוצלחת במיוחד בכישופים, בניגוד להוריה ולאחיה הגדול.
יותר מכל היא חולמת להיות אבירה ומסתבר שעם חרב היא הרבה יותר מוצלחת מאשר עם שרביט.
מכאן והלאה מגיעות ההרפתקאות, והן מרתקות ומשעשעות כפי שמצופה מספר ילדים טוב.
וכן, יש פה כנראה גם מסר מגדרי. היפוך התפקידים בספר בולט: האח הגדול נשאר בבית ועוסק במלאכת הכישוף, מלאכה שבאופן מסורתי מקושרת הרבה פעמים לנשים, בעוד שהאחות היא זו שלא נשארת בבית, שיוצאת להרפתקאות ומאמצת את קוד האבירות הגברי.
עם זאת, אפשר לשים לב לחריגות מסויימות בהיפוך הזה:
קודם כל, האח שנשאר בבית מגן עליו מפני הפולשים, ומגלה כישורי לחימה לא פחות טובים משל איגריין, גם אם הם תלויים בכישוף ולא בחרב.
אבל מעבר לזה, אפשר לראות שלמרות היפוך התפקידים, נוצר פה היפוך על היפוך:
בעוד שבעבר גברים יכלו לצאת מהבית, להילחם, להשיג הישגים בעולם שבחוץ, ונשים היו מוגבלות לתחום הבית ומלאכותיו, והניסיון לעסוק בכישוף היה לעיתים הדרך היחידה לנסות לחרוג מגורלן המוכתב מראש, במציאות שמתאר הספר המצב הוא הפוך: כישורי הקרב ושמירה על קוד האבירות הם לא יותר ממשחק, אין להם ערך בעולם שבו שולט הכישוף ואנשים מרושעים מסוגלים להשיג מה שהם רוצים באמצעותו. (אם כי יש לציין שאיגריין בהחלט משיגה הישגים משלה בזכות אומץ לבה ויכולותיה. אך ללא הכישוף - לא היה לה סיכוי).
יוצא שהאח הגדול הנשאר בבית - הוא זה שיכול להשיג הישגים אמיתיים בעולם, בעוד שאיגרין האמיצה היא באמת מאוד אמיצה.. אבל חסרת תועלת בעולם האמיתי, זה שבו אלו שנלחמים בה לרוב לא מקפידים לשמור על קוד אבירי ונאצל. האם חזרנו בסופו של דבר לסוג של חלוקה מסורתית בין דמויות גבריות ונשיות?
ואכן, בסיום הספר האביר המיוסר יגיע למסקנה כי עליו ללמוד מעט כישוף כדי להצליח במלאכתו בעתיד, וגם איגריין מתגברת לפרקים על סלידתה מכישוף כדי לקדם את מטרותיה.
וזה כמובן בסדר גמור, כי בסופו של דבר, ולמרבה השמחה, לא מדובר בפמפלט דידקטי אלא בספר, ספר כיפי.

וכששאלתי את הבן שלי אם נהנה מהספר למרות שיש לו גיבורה, הוא אמר בנחרצות שאיגריין היא בכלל בן. ההורים שלה, המכשפים, פשוט כישפו אותו להיות בת, וכך נוצרה בת שאוהבת מלחמות ואבירים.
טוב נו. אולי בכל זאת נדרש פה סמינריון במגדר ופמיניזם.
29 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
גלית (לפני 5 חודשים)
אה או קיי ,נרגעתי גם אני סרבתי לקרוא את זה למרות נדנודים רבים עד שבגיל 10 קראתי פרק ראשון בפילון ורציתי לדעת מה ההמשך...
רויטל ק. (לפני 5 חודשים)
הי, הגדול קרא ומחכה לספר הבא!
זה השני, שבן 8, שנטש.
ובעיני 8 זה עדיין קצת צעיר מדי, אז אני מרוצה.
גלית (לפני 5 חודשים)
די נו!!! איזו אכזבה....
ואני כבר הייתי מוכנה לשנות את דעתי על בנים קוראים.
רויטל ק. (לפני 5 חודשים)
ובכל זאת, האסופית ננטשה...
ננסה שוב בעוד שנתיים-שלוש.
רויטל ק. (לפני 5 חודשים)
אני מאוד אהבתי את הילדה שנשארה לבדה...
וגם את תום סוייר.
אבל אכן, עניין של טעם ואין ספק שהם מפתחים לעצמם טעם עצמאי.
וטוב שכך...
גלית (לפני 5 חודשים)
לא רק ספרים שאני מבקרת אפילו ספרים שאני מדרגת!
הילדה שנשארה לבדה הוא אכן ספר משעמם להחריד,וקשה לחבב את הגיבורה שלו, תום סוייר נראה לי יתאים ליותר מבוגרים למרות שאני זוכרת אותו מכיתה ג' ואת האסופית קראתי בכיתה ה' הקיצור - לנער יש טעם משלו.
רויטל ק. (לפני 5 חודשים)
האופה, מסתבר שהשמצתי את הבן שלי לשוא...
היום גילתי שהוא כבר באמצע האסופית.
ובעצם, בכלל לא תכננתי שיקרא את זה כבר, הוא רק בן 8.

שאלתי אותו אם הוא בטוח שהספר מעניין אותו, בנימת חוסר האמון הכי גדולה שהצלחתי לגייס...
והוא טוען שכן!
(וזה הילד שטען ש"הילדה שנשארה לבדה" משעמם, והפסיק את תום סוייר באמצע!
לכי תביני).
רויטל ק. (לפני 5 חודשים)
תודה שרהל'ה:-)
שרהל'ה (לפני 5 חודשים)
חמודה, את. כמה יפה כתבת
רויטל ק. (לפני 5 חודשים)
ממש עד הסוף? עם הפסקות לפחות?
טוב, רק אל תגידי שאת קוראת עד הסוף את הספרים שאת מסקרת!
:-)
גלית (לפני 5 חודשים)
מה לעשות, היה מעניין. (אל תספרי,אבל אני קוראת גם בקורות עד הסוף...אלו שאני מככבת כלומר)
רויטל ק. (לפני 5 חודשים)
תודה נעמי,
יצאתי פולניה...:-)
נעמי (לפני 5 חודשים)
קראתי גם
כתבת לא לחינם...
פַּפְּרִיקָה (לפני 5 חודשים)
גברים הם כמו שירותים: או שהם מסריחים, או שהם סתומים, או שהם תפוסים.
שונרא החתול (לפני 5 חודשים)
טואאאאוב!
רויטל ק. (לפני 5 חודשים)
:-)
אם אחת מהן היתה טובה בטח הייתי זוכרת אותה...

אה, נזכרתי באחת (דבילית. אני הזהרתי)
גברים הם כמו אבוקדו: לא בשל, לא בשל, לא בשל... רקוב.
סקאוט (לפני 5 חודשים)
צודקת! כי כששונרא בחדר, העצב בורח ומסתתר בפינה!
שונרא החתול (לפני 5 חודשים)
מצחיקוליזם :-)
סקאוט (לפני 5 חודשים)
הינה שונרא, אני אביא לך: שונריאזם.
שונרא החתול (לפני 5 חודשים)
אני קראתי. את כל המגילה. את כל הפמיניזם, המרקסיזם, הקומוניזם, הפטריכיאליזם, הסטריאוטיפיזם, הרדיקליזם והחפיראיזם....
אבל בחייאת, אם כבר כתבת על בדיחות "גברים נגד נשים" לפחות תביאי אחת, שלפחות משהו מכל האיזם הזה אני אבין.
רויטל ק. (לפני 5 חודשים)
תודה גלית
(לא מאמינה שמישהו קרא את המגילה שלי!:-))
גלית (לפני 5 חודשים)
מה שרויטל ק.
רויטל ק. (לפני 5 חודשים)
(אגב, אתמול בטיול ילד אחד חמוד אמר לי שבכל הטיולים של בית ספר שהוא היה בהם הוא אף פעם לא ראה אמא מלווה, תמיד רק אבות.
ולא, לא חושבת שהוא עקב אחרי הדיון פה...)
רויטל ק. (לפני 5 חודשים)
שונרא, האם אני במגדריות זו שאלה קשה
כי אני לא לגמרי בטוחה מה נכלל בהגדרה.
כמה מחשבות לא הכי מאורגנות בנושא:
לא מבינה הרבה במגדר, אבל עד כמה שאני מבינה, בחלוקה מאוד גסה אפשר לחלק את הפמיניזם לפמיניזם "קלאסי", כזה שקם על רקע חוסר זכויות ואפליה ממשית ואמיתית מאוד של נשים, וביקש להשיג שיויון זכויות, שיויון הזדמנויות ותיקון סטריאוטיפים ודעות קדומות כלפי נשים הנחוץ לשם השגת הנ"ל.
התפתחות מאוחרת יותר של הפמיניזם היא הפמיניזם הרדיקלי, אח (או אחות?) לתאוריות ביקורתיות מקבילות כמו הפוסט קולוניאליזם והמרקסיזם, שהמשותף לכולם הוא המבט על העולם דרך משקפי "מבני הכוח", וההנחה שהעולם מתנהל תמיד במודל של מדכאים ומדוכאים, מנצלים ומנוצלים. אם מישהו מרוויח, מישהו אחר ודאי מפסיד. הרווח הוא תמיד על חשבון מישהו. המודל של "ווין-ווין" לא קיים בגישה הזו.
אז אני לא משתייכת לאסכולה הלוחמנית, המחפשת דיכוי תחת כל עץ רענן.
אני כן מאמינה שלחברה יש השפעה רבה על הבחירות שלנו, אבל לא מקבלת את הסרת האחריות מהאדם עצמו על גורלו כי כלום לא תלוי בנו, הכל "הסללה", "חיברות" וכמובן "דיכוי".
אבל אני כן פמיניסטית, ברמה כזו או אחרת. פמיניסטיות מהזן השני כמובן ידירו אותי מקבוצת ההשתייכות הזו, אבל זה בסדר. זו לא אשמתי, זו התודעה הכוזבת שהחברה הפטריארכלית הנחילה לי. אז זה המצב לפחות עד שאראה את האור.

והמילה "מגדר" בכלל נוצרה כדי להפריד בין תכונות נשיות ביולוגיות-מולדות ותכונות נשיות שאינן כאלה.
בעיני זו אבחנה שיש לה חשיבות. העובדה היא שפעם האמינו בנחיתותן השכלית המובנית של נשים, למשל. האפשרות להבחין בין מה שמקובל לייחס לנשים לבין מה שהוא באמת נשי מאפשרת לצאת נגד דעות קדומות.
האם זה עדיין קיים?
כנראה שכן. לא הייתי בהרבה מופעי סטנד אפ בחיים שלי, אבל כל אלו שהייתי בהם התבססו על בדיחות "גברים לעומת נשים". דוגמה אקראית.
בעיני, יש עוד מה להתקדם ולתקן בכל הנושא הפמיניסטי.
האם זו הבעיה הדוחקת ביותר בישראל כיום?
כנראה שלא.
למרבה המזל, תהליך החינוך של ילדים לא חייב לכלול התייחסות רק לבעיות הבוערות ביותר (אבל אני לא מעבירה סמינריונים לילדים שלי. בשום נושא. זאת באמת היתה בדיחה).
בעיני האבחנה החשובה יותר היא השאלה האם אפשר ורצוי להמשיך להתקדם באטיות לעבר עתיד טוב יותר, או שאי אפשר לתקן שום דבר מבפנים, כל עוד אנחנו חיים בתוך החברה הפטריארכלית הנצלנית והדכאנית וכו' וכו'.
מניחה שברור באיזה צד אני.

ואיך כל זה קשור בכלל לספר (או, מה בעצם ניסיתי להגיד):
אז קודם כל, אני נגד ספרים דידקטיים שמאכילים בכפית את המסר שלהם.
לספר הזה כנראה יש אג'נדה פמיניסטית, אבל היא לא באה על חשבון מה שספר צריך: עלילה מרתקת ודמויות טובות. ואם אני יכולה לחפור בו ולמצוא בו כוונות הפוכות לכוונת המשורר (כלומר הסופרת), זה לא יותר מאשר תרגיל משעשע שבסופו של דבר מראה לי שהספר הוא ספר ולא פרוספקט חד ממדי, והאג'נדה מספיק עדינה כדי שילדים לא ישימו לב אליה.
כשאני בוחרת ספרים לילדים שלי (וכאמור - זו לגמרי בחירה שלהם אם לקרוא או לא), לפעמים אני מרגישה צורך לדבר איתם על תכנים שעולים מהספר (נגיד, היחס לאבורג'ינים ב"ילדי רב החובל גרנט") ולפעמים אני מאפשרת למסרים הסמויים לחלחל וחושבת שאולי בסוף תהיה איזו הצטברות שתהיה לה השפעה כלשהי, גם אם כיום על פני השטח עושה רושם שלא.
ואם לא תהיה לזה השפעה, לא נורא. חינוך הוא הרי הרבה מעבר לספרים.
רויטל ק. (לפני 5 חודשים)
סקאוט, הילדים שלי אכן אמרו את המשפטים המצוטטים.

פואנטה, אני עובדת על עצמי שלולא הייתי עייפה כל כך הייתי עולה על זה...
פואנטה (לפני 5 חודשים)
התכוונתי ש*לי* אכפת. אפילו מחביאה את הספר אבל הוא תמיד מוצא אותו.
התכוונתי2 שזהבה היא 'מלכת הפורצות'
(גם זה היה סוג של הומור...)
סקאוט (לפני 5 חודשים)
אז רגע, רויטל, אני מבולבלת, האם מה שהילדים שלך אמרו אכן קרה או לא?
רויטל ק. (לפני 5 חודשים)
תודה זשל"ב
כן, זה היה סוג של הומור.
שמאחוריו מסתתרת אמת פשוטה שאותה ניסחת בעצמך: כשהספר טוב, הזהות המגדרית לא באמת משנה, אפילו לילדים שנראה להם שכן...
סיפור טוב יכול לפרוץ מגננות ומגבלות.
רויטל ק. (לפני 5 חודשים)
תודה פואנטה
כמו שאפשר לשים לב, גם לילדים שלי לא באמת אכפת...
מלך הגנבים לא עניין אותם לפני שנה, מתישהו ננסה שוב.
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 5 חודשים)
ויש משהו לא הגיוני. אמרת שהבכור שלך לא אוהב מצד אחד ספרים על דברים של בנות, ומצד שני קרא את האסופית שיש בו את כל מה שהבן שלך אמר שהוא לא אוהב, ובכל זאת הוא אהב?
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 5 חודשים)
האמת היא שלי זה ממש לא אכפת זיהותו המיגדרית של גיבור הספר. מה שחשוב לי שהספר שאני קורא, יהיה ספר טוב. זה הכי חשוב.
מה שכן, בממוצע יצא לי ליהנות יותר מספרים עם דמות גיבור גברית, הבולט ביניהם הוא כמובן 'הארי פוטר'.
פואנטה (לפני 5 חודשים)
הקטן שלי עדיין מעריץ את זהבה. ולא אכפת לו שאבא דב הלך לעבודה ואמא דובה הלכה לשוק. אולי העיקר שדב דובון הלך לגנון?
אחרי הביקורת הזאת, שוקלת להתחיל להקריא לו את 'מלך הגנבים' -)
נעמי (לפני 5 חודשים)
פפריקה, אפשר לומר שלכך ציפיתי.
אז זה לא ממש בזכותך ולו בשל כך אינך יכולה ללגלגל על וורוד ונצנצים =)
עמיר ש. (לפני 5 חודשים)
רויטל, כל נושא ראוי לדיון עם ילדים, בטח כשזה בא מהם - לגמרי.

רויטל ק. (לפני 5 חודשים)
עמיר, מה נכלל ב"עיסוק בנושא המגדרי"?
אני מביאה לילדים שלי ספרים טובים.
הם מחליטים אם לקרוא או לא, ללא התערבות שלי.

מעבר לזה, כל נושא ראוי לדיון עם הילדים בעיני, כשהוא מגיע מהם (וכשהילדים סקרנים וקוראי-כל, הרבה נושאים מפתיעים מגיעים מהם...) או כשהוא עולה בחומר הקריאה שלהם ונראה לי שהוא מצריך התייחסות.
עמיר ש. (לפני 5 חודשים)
כזה אני הורס הריסות ומחרב חורבות. ומערבב חתולות בנים וחתולים בנות - לערבוביה ערבובית מבולבלת.
אגב, 'עובדי הקבלן' בחברות האבטחה והחובשים לטיולים - הם חיילים משוחררים מיחידות לוחמות רובם הגדול - סטודנטים שמתפרנסים מליווי הטיולים - ומאודדד אוהבים את העבודה הסטודנטיאלית הזו. מאוד! אם תתקלי בסטודנטים נצחיים שעוברים מחוג לחוג. מסיימים תואר ברוח מתחילים חדש בחברה וחוזרים לרוח וזה - זה בגלל אבטחת הטיולים.
שונרא החתול (לפני 5 חודשים)
הערת אגב לעמיר, היית חייב לנפץ את התיאוריה הפוסט מגדריסטית שלי? יודע כמה זמן לקח לי להגות אותה?
זה רק בגלל שאני חתולה בן. חתיכת שוביניסט אנטי מגדריסט מצוי.
אז עכשיו עושקים עובדי קבלן גם בטיולים של בית הספר? מה נהיה?
עמיר ש. (לפני 5 חודשים)
לא בעד עיסוק בנושא המגדרי עם ילדים, או בחשיבה הורית בכיוון - ולמה הילד כך ולא אחרת.
אף אחד שני ילדיי (הבנים) לא קרא ואפילו לא התקרב לאסופית או לאורה הכפולה. לעומת זאת בילבי הייתה להיט לצד הגיבורים האחרים (וכמובן שהילדה נטתה לכיוון האסופית ואורה ובילבי - שוב, הייתה ועודנה להיט) וזה יותר מבסדר גמור - בשביל מה אופן החשיבה הזה בכלל?

והערת אגב לשונרא - אין מלוות בספגטי ואין מלווים בדובונים - המלווים הם מאבטחים וחובשים מחברות אבטחה בלי דובון ובלי ספגטי. עם נשק ועם נייד.

רויטל ק. (לפני 5 חודשים)
תודה האופה בשביל ההגינות רק אבהיר שבינתיים רק אחד מהם קרא את האסופית.
השני, זה שאת הטיול שלו אני מלווה, כנראה לא יקרא בקרוב, זה ממש לא הסגנון שלו.
אולי בעתיד...
רויטל ק. (לפני 5 חודשים)
תודה נעמי, האמת שרק אחרי שהבן שלי אמר את המשפט שפותח את הביקורת התחלתי להסתכל על ספרי ילדים ולנסות לסווג אותם...
רויטל ק. (לפני 5 חודשים)
נו בטח, שונרא יצאתי לטיול רק לשם שבירת סטריאוטיפים ומלחמה בדיכוי!
רויטל ק. (לפני 5 חודשים)
תודה פפריקה אם טום בוי יכולה לאהוב את האסופית, עם כל השמלות והשרוולים הנפוחים ותוגת השיער האדום...
אני בטוחה שליידי יכולה להנות מאיגריין...
שונרא החתול (לפני 5 חודשים)
והרי לך ההוכחה לאי רלוונטיותה של אסכולת המגדריות.
פעם המלווים בטיולים השנתיים היו גברים עם מעיל דובון שחמושים בעוזי.
כיום המלווים הן נשים עם גופיית ספגטי שחמושות באייפון עם אפליקציית אקדח.
סקאוט (לפני 5 חודשים)
אין בעיה, ותהני בטיול! ובעיקר- תחזרו בשלום (:
רויטל ק. (לפני 5 חודשים)
תודה שונרא אני באמצע ליווי של טיול שנתי אז אסתפק כרגע בתשובה קצרה: כן ולא...
האופה בתלתלים (לפני 5 חודשים)
הצחקת XD
כל עוד הוא קורא אן שרלי הכל טוב. כמעט בכיתי השבת בויכוח עם סולדי ההמשכים. פוי.

פפר, רדו לשלהבת מהנשמה. בחייאת.
רויטל ק. (לפני 5 חודשים)
תודה סקאוט תחזרי לספר איך היה...
yaelhar (לפני 5 חודשים)
מקסים!
לא זוכרת שהיו לי העדפות מיגדריות כלשהן בילדות, והתרגלתי... דעות מיגדריות נחרצות נוטות להיטשטש עם הגדילה והניסיון.
פַּפְּרִיקָה (לפני 5 חודשים)
אמא שלי לא עונדת אפילו טבעת נישואין, ולא מתאפרת בכלל. פעם היה לנו בבית שפתון אחד, שחור, בשביל השפם של השוטר בפורים. אחר כך גם הוא הלך לאיבוד או משהו.
נעמי (לפני 5 חודשים)
פפריקה - ואיך אמא שלך? כמו שלוש בנותיה או ליידי?
נעמי (לפני 5 חודשים)
כשהייתי קטנה ההפרדה הזאת אפילו לא עלתה לי בראש.
היום אני לא מפסיקה לערוך לעצמי סטטיסטיקות מגדריות...
פַּפְּרִיקָה (לפני 5 חודשים)
מתה על קורנליה פונקה.

אנחנו ארבע בנות בבית. שלוש טומבויז שבזות לאופנה, לוורוד ולנצנצים, ואחת (הקטנה) שהיא ליידי לכל דבר. עומדת שעה מול המראה בבוקר ומסדרת את השיער. מעירה הערות על הבגדים שלי ומאוהבת בשמלות מתנפנפות ובנעלי עקב. היא מתעלמת מההערות המשועשעות שלנו ואין לה שום בעיה להיות היחידה בבית שאכפת לה בכלל מתסרוקות.
אני מכריחה את עצמי לא ללגלג, כי גם זאת בחירה, ואחרי הכל הילדה לא אשמה שגדלה בבית כל כך קיצוני בהתייחסות שלו ל"כל מיני דברים של בנות". ואני מניחה שגם לה מגיעים ספרים שמעניינים אותה. אבל אני אעדיף להישאר עם איגריין.
שונרא החתול (לפני 5 חודשים)
הגם את במגדריות?
סקאוט (לפני 5 חודשים)
בבחלט אוסיף את הספר לרשימת הקריאה! נשמע לטעמי. אהבתי מאוד את המשפט: ״ סיום וצלל אל תוך האסופית.״ הצחיק אותי משום מה חח
משמח אותי שהוא נהנה מהספרים הללו! זו באמת סדרה נהדרת והדמות של אן אחת הדמויות הטובות ביותר בספרות שיצא לי להיתקל בהן. ( לפחות זו דעתי)





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ