1.
16 סיפורים מאת סופרי המתח הגדולים בעולם - בעריכת שולמית לפיד ודרור משעני / מחברים שונים
2.
9 סיפורים - לאסמה באהבה ובסיאוב / ג'.ד. סלינג'ר
3.
THE CRYING OF LOT 49 - Bantam Books / Thomas Pynchon
4.
W או זכרון-הילדות / ז'ורז' פרק
כנראה ההפסד כולו שלי אבל הותשתי. ונטשתי.
5.
אבן הצחוק / הודא ברכאת
'עיניים גדולות' ללא מחשבה תחילה. ננטש בלי לקרוא.
6.
אוגוסט / ג'ודית רוסנר
איזה ספר חופר! אבל כתיבה טובה. אתן לסופרת סיכוי עם "אמלין".
7.
אומללות ראויה לרומן / שמעון צימר
8.
אומללות שאינה מבקשת דבר - (מהדורה חדשה לספר 'אומללות שמחה בחלקה') / פטר הנדקה
9.
אוקיאנוס שחור / האנק בוסטרום
הקטע הזה של ספרים לא מוכרים הוא מלהיב אבל הסיכון ל'נפילה' גדול יותר.
ננטש אחרי מלחמה עיקשת לאורך 50 עמודים.
10.
אושר ועוד / קתרין מנספילד
11.
אושר סמוי / קלאריס ליספקטור
פלצני.
12.
אחרי עשרים שנה (ספריה לעם) / או. הנרי
אולי בעוד עשרים שנה תהיה לי סבלנות לספר הזה.
13.
אחרי שהכול נאמר / אן גריפין
אירי בן 84 מנסה להתבדח ולספר בדיחות קרש כאשר הכוונה המקורית היא לשדר מצוקה של זיקנה ובדידות, ועל הדרך להיזכר בימים יפים וצעירים יותר. קצת לא נעים, בכל זאת – בפני שיבה תקום וכל זה – אבל מוריס הזה עצבן אותי, הניסיון שלו (או של הסופרת, דרכו) לעורר אמפטיה והזדהות הרגיש לי פתטי ומאולץ, אולי שקוף מדי? ונפרדנו די מהר, לטובת הבאים בתור, בתקווה שיהיו קצת יותר מתוחכמים וקצת פחות מגוחכים.
14.
איך רוקנתי את בית הוריי / לידיה פלם
חיטוטין ופשפושין פסיכואנליטי פלצניסטי.
15.
אירבוס A320 / עמנואל בלחסן
16.
אישה - סיפור / בת-שבע קראוס
שטחי וחובבני. שלושה סיפורים ונפרדנו.
17.
אישה מונית / אלי מורנו
18.
אמת / ז'קלין שיהאן
אמת, עבדות, התעללות, סבל, מאבקים - יש נקיפות מצפון קלים כשנוטשים ספר כזה בתחילתו, במיוחד אם הוא כתוב טוב ומספר סיפור חשוב. אבל מה לעשות שזה פשוט לא מעניין, אין בו את הקליק הזה של מפתח המסתובב בתוך מנעול, ההרגשה הזאת של ספר טוב *באמת*.
19.
אני הורגת אותך / אופיר עוז
20.
אנשי הכבשן / דיוויד ברין
נעזב בתחילתו. עם כל האהבה שלי לדברים מתכלים, אין לי סבלנות לכפילים מתכלים ירוקים וסגולים שלבושים בבגדי נייר, מתרוצצים בכל מקום כמו ג'וקים ועושים את העבודה השחורה במקום הבעלים האורגניים שלהם.
21.
אנשים אחרים הם - סיפורים / יהודית הנדל
22.
אקדמיה לתינוקות - רוח צד # / עודד וולקשטיין
23.
ארזת לבד / אסף שור
אלכס בדרך לשוויץ. שם מחכה הגלולה (או הזריקה) שתציל אותו מהסבל. חוץ מהקטע הזה של טיסה לשוויץ, אין מה לקנא, אלכס לא מסוגל אפילו לסיים סיגריה אבל סידורי המוות של אלכס לא מעניינים אפילו את אלכס עצמו אז למה לי לקחת ללב?
24.
ארמון הירח / פול אוסטר
25.
בבטן הזאב / נדיה עדינה רוז
26.
בגינת הכלבים / יקיר אלקריב
27.
בדידות / ויקטור קטלה
28.
בדרך אל החתולים - ספריה לעם #377 / יהושע קנז
בית חולים שיקומי לפצועים, תשושים, כרותי גפיים וגוססים. היה יכול להיות מעניין יותר אם לא הייתי קוראת כמה ספרים בעלי רקע דומה לפניו, ובראשם "ריקוד על המים" ו"אגף הסרטן", אבל זה לא המצב ולכן הספר נראה מתאמץ וחיוור לעומת הכרישים הגדולים שמציגים בכישרון גדול את הגחמנות של החולי, הזקנה והמוות ואת חוסר האונים של אלה המקבלים מנת יתר של סבל בעל כורחם.
29.
בודפשט / שיקו בוארקי
30.
בולענים / יאיר הראל
בולענים נבלעו והלכו לאיבוד בתוך לוע השעמום. עד עמוד 80 היו רגעים יפים והיו בלבולי מוח מיותרים אבל הספר הונח בצד ונשכח כמעט מייד. לכאורה יש כאן הכול – כתיבה נהדרת, עלילה מסקרנת, דמויות מורכבות אבל הקדחת הניו-אייג'ית וחוסר קוהרנטיות הורסים את הכול. חבל.
31.
בחיל וברעדה / אמלי נותומב
32.
בית הזיכרונות והשכחה / פיליפ דויד
אוסף לא קוהרנטי של רשומות, יומנים וכתבים שונים - ספק עדויות, ספק זיכרונות כאשר המוטיב המרכזי הוא רוע (בנאלי או גזירת גורל או וריאציות אחרות שלו). סיפורי חיים של יהודים שאיבדו את משפחתם יש בספרים אחרים והם כתובים טוב יותר. גם סיפורי רוע יש בספרים אחרים הכתובים בצורה הרבה יותר מעניינת. אז אין שום סיבה לקרוא את הספר הלא מבושל והמבולגן הזה.
33.
בית ללא שומרים / היינריך בל
רציתי לנסות את היינריך בל. סגנון הכתיבה כל-כך העיק עליי שנאלצתי לנטוש בתחילתו. הנושא חשוב אבל מוגש בצורה מעוקמת, בכתיבה גלותית מגומגמת ומסורבלת.
34.
בכוונה תחילה / תמר הגר
סוג של רומן אוטוביוגרפי על אשת אקדמיה החוקרת חיי נשים במאה ה- 19 ובוראת חוקרת בת דמותה - נועזת והרפתקנית יותר, אחת שהיא הייתה רוצה להיות כמוה, ותוך כדי תהליך התחקיר היא פורשת את האג'נדה שלה לגבי אימהות וקריירה, זוגיות ודעות קדומות. כתוב בצורה די משעממת. לא אהבתי את הסגנון של הנגשת מסמכי התחקיר בדרך סיפורית כביכול, בסוף זה יצא לא בשר ולא חלב.
35.
בלב כבד - מתח-אימה / צ'לסי קיין
36.
בלילה מתחת לגשר האבן - רומן מפראג העתיקה / ליאו פרוץ
37.
בניגוד להוראות היצרן / עידית אלנתן
38.
בסוף מעגל / ליבית אבן פז
כבר אחרי שלושה עמודים של תודות (3 עמודים שלמים! וכולם נשמות ואהבות ומתוקים להפליא...) היה ברור שזה הולך להיות חובבני. ואחרי שני עמודים נוספים של פרולוג היה ברור שזה גם הולך להיות נורא דרמטי והיסטרי. הזדרזתי לסגור ועברתי לספר אחר וכבר בשני העמודים הראשונים שלו נשמתי את האוויר הצלול הזה של ספר טוב עד מעולה, אוויר פסגות שהולך ונהיה נדיר אבל כשמוצאים אותו - מזהים מייד. הבדל של שמים וארץ.
39.
ברבורים בג'רוזלם ביץ' / לילי פרי
אחרי "ריקוד על המים" התאהבתי בכתיבה של לילי פרי, והספר הזה היה כל-כך רחוק מהקודם, מוזר, הזוי ופלצני...סינדרום הספר השני, אני מניחה.
40.
בריחה / ג'ון אוארבך
41.
ברכת האדמה / קנוט המסון
42.
בשביל מה כל זה / רמי מארק רום
43.
בשולי הנוחות - הסדרה הקטנה # / סייקה מורטה
כל-כך יפני.
44.
בתוך אישון - סיפורים / סיגיזמונד קרזִ'יז'נובסקי
45.
גבר מזדקן - ספריה לעם #137 / אִיטַלוֹ סבֶבוֹ
2*. "הוייתו של איש קטן ורפה-רוח שחייו נקלעים בין סערת יצרים ואהבה נואשת לבין פכחון אכזרי". איך אומרים שרמוטה באיטלקית? בטח אידיוט נשמע דומה. אידיוטו? אז זה הסיפור בתמציתו: על שרמוטה ואידיוט ומה שביניהם. פרשתי אי שם במחצית כאשר הבנתי סופית שאין למה לצפות – מה שהיה הוא מה שיהיה, ויותר גרוע. בכלאופן, אני מניחה שסבבו ראוי לתואר "אחד מגדולי הספרות האיטלקית החדשה", זאת בטח רק אני. וגם זה סבבה לגמרי.
46.
גלוי ונעלם / איאן רנקין
47.
גלעד - היום קצר # / יעל דין בן-עברי
48.
גשם הכוכבים / חוליו לימסארס
49.
דבורה קטנה / כריס קליב
נערה ניגרית בת 16, יתומה במחנה פליטים סמוך ללונדון. לכאורה צפוי סיפור מרגש ואקטואלי.
בפועל, אחרי כמה עמודים מיציתי את הרעיון, את המסר, את מוסר ההשכל, את השפה המעצבנת של "אתם" ו"אני" ואת כל היתר. מעיק.
50.
דבלינאים (עם עובד) - ספריה לעם #612 / ג'יימס ג'ויס
51.
דז'ה וו / מיכל הרטשטיין
מעין סיפומן (סיפור-יומן) פשטני ומתיילד, הכתיבה מאולצת וסתמית, סוג של דקלום לא ספרותי בעליל, נטול חן ומשמים. ננטש בעמוד 24 (וגם זה היה הרבה יותר מדי). על הכריכה הקדמית הפנימית של הספר מודבק פתק צהוב שבו הסופרת יוצאת בקריאה נרגשת לתרום לשגשוגה האישי ולתת לה דירוג גבוה בכל מקום שאפשר אבל בעיקר ב- amazon. אני בדרך-כלל לא מדרגת ספרים שלא קראתי לפחות עד מחציתם, רק שבמקרה הזה ההרגשה היא חד-משמעית - בזבוז של זמן, אבל בהתחשב בקריאה הנרגשת לדירוג גבוה, החלטתי לא לדרג בכלל. לארג'ית אני.
52.
דייגו היקר / אלנה פונייטובסקה
שוב, פרוייקט 'עיניים גדולות'. נלקח ונזנח. חלופת מכתבים בינה לבינו. מה זה יחדש לי? מתי אהיה כבר יותר בררנית בבחירת ספרים, מתי??
53.
דיפטיכון / חנן פרנק
54.
האורחת / אינה קורניצר
55.
האיש המת / נורה גולד
56.
האיש שידע לעופף / קארל צ'אפק
חביב ומשעשע לפרקים אבל חוזר על עצמו בטרחנות, ולכן ננטש באמצע.
57.
האישה עם הזאבה / רנה ויויאן
58.
האם / גרציה דלדה
מייגע, אנמי ואפרורי.
59.
הארץ המדומיינת / אדוארדו ברטי
60.
הדודנית רחל - מועדון הספר הטוב # / דפנה דה מוריאה
61.
הדורבן / ג'וליאן בארנס
62.
הדמעה - ספריית תרמיל #119 / ק. צטניק
63.
ההוכחה - התאומים #2 / אגוטה קריסטוף
2*. 2*. כתיבה רובוטית, פשטנית ונטולת רגש בספר הראשון מוצדקת ואולי אפילו מתבקשת כאשר הסיפור מסופר בגוף ראשון רבים על-ידי תאומים בני 10. היא תואמת לגיל שלהם, להתנהגות שלהם ולרוח התקופה הדורשת הישרדות וערמומיות. כתיבה כזאת בספר ההמשך כאשר הסיפור מסופר על ידי מספרת כל-יודעת והעלילה כבר שונה בתכלית היא צורמת ותקועה באוזן כמו מסמר חלוד. אין לזה שום הצדקה, זה נראה רע, זה נקרא רע ובעיקר אין שום ערך מוסף לסיפור על הסבל והניכור הגדול במדינה טוטליטרית כשהוא מסופר בצורה כל כך עילגת וחוזר על עצמו שוב ושוב. ננטש בעמוד 60.
64.
ההמצאה של מורל / אדולפו ביוי קסארס
65.
ההר הלבן / שאול בן אמיתי
66.
הו, איזה גן עדן / ג'ון צ'יבר
67.
הודאתו של נידון למוות / דניאל ארטובסקי
68.
הווידוי של לוסיו / מריו דה סא-קרנירו
2*. שיטפון של להג. צונאמי של פטפטת. נהרות של פאתוס. הסופר התאבד בגיל 26, ואולי זאת הסיבה שמכנים אותו "מחשובי היוצרים בפורטוגל" כי מותו של סופר בדמי ימיו מעורר הערכת יתר אצל הבריות.
69.
הוכחות לקיום / חנה קראל
70.
הולכים לפגוש את האיש / ג'יימס בולדווין
71.
הזעקה של אוסף 49 / תומס פינצ'ון
72.
הזקן שקרא סיפורי אהבה / לואיס ספולוודה
73.
החבל / סטפן אָאוּס דֶם זיִפֶּן
74.
החברים שלי / עמנואל בוב
75.
החורש במים / הודא ברכאת
ההתחלה הייתה מבטיחה ואז הסיפור הלך לאיבוד, אולי בכוונה, כדי להמחיש את האבדון הכללי - חורבות ביירות אחרי הפצצה, הכול הרוס ומתפורר, מתכסה מצחיית פרא וזיכרונות בדים. כאילו לא מספיק מפוזר גם ככה, יש עומס בלתי נסבל של רחובות ושמות ומלים בערבית שמדלגים עליהם כמו על סלעים שזרוקים בכל פינה. מעייף. ננטש במחציתו.
76.
היום האחרון / מינה וייל
סיפור חשוב אבל מוגש בצורה חובבנית. אומנם היה עניין גדול בתקופה (איטליה הפשיסטית של שנות ה- 30, מוסוליני וגירוש היהודים) אבל הכתיבה יבשה ומעייפת. חבל.
77.
הילד של לגיון הזרים / לאה איני
78.
הימנון לשמחה - ספריה לעם #523 / שפרה הורן
שעמומון במסווה של רומנטיקה
79.
היעד / רוי זינק
השתעממתי. פיהקתי. עזבתי.
80.
היעלמות / דבורה ויליס
2* (בניגוד למנהגי לדרג ספר רק אם קראתי לפחות מחצית ממנו, מדרגת אותו כי במקרה הזה מרגיש לי שמה שהיה הוא מה שיהיה).
ניסיתי, התאמצתי וממש רציתי לאהוב את הספר הזה. הכתיבה טובה, רכה ומרומזת - כמו שאני אוהבת, בפרט בסיפור קצר - אבל (וזה 'אבל' גדול), לא הרגשתי שיש כאן אמירה (לפחות עד עמוד 75 לא הייתה שום אמירה), יותר ניסיון לרכב על איזה חוכמת המונים, פסיכולוגיה בגרוש או כל קלישאה אחרת שקשורה לעניין העזיבה של אדם אהוב, לבדידות ואובדן.
אליס מונרו מצא כאן עומק, בהירות, טירוף וחשבה שזה ספר 'פשוט מדהים'. אני תוהה האם אני צריכה לשקול מחדש את הרצון לקרוא את אליס מונרו. המממ.
