הגיעו מים עד נטש פואנטה℗ בת מ--twilight zone@














הדפסה:
» כפסיפס תמונות
» כטבלת טקסט
» כטבלת תמונות וטקסט

» לרכישת ספרים מהרשימה
רשימת הקריאה הינה ציבורית.
מכילה 56 ספרים.
גררה 465 צפיות.
עודכנה לאחרונה לפני חודש.

מה דעתך על הרשימה?
1. W או זכרון-הילדות / ז'ורז' פרק
כנראה ההפסד כולו שלי אבל הותשתי. ונטשתי.
2. אוגוסט / ג'ודית רוסנר
איזה ספר חופר! אבל כתיבה טובה. אתן לסופרת סיכוי עם "אמלין".
3. אוקיאנוס שחור / האנק בוסטרום
הקטע הזה של ספרים לא מוכרים הוא מלהיב אבל הסיכון ל'נפילה' גדול יותר. ננטש אחרי מלחמה עיקשת לאורך 50 עמודים.
4. אושר סמוי / קלאריס ליספקטור
פלצני.
5. אנשי הכבשן / דיוויד ברין
נעזב בתחילתו. עם כל האהבה שלי לדברים מתכלים, אין לי סבלנות לכפילים מתכלים ירוקים וסגולים שלבושים בבגדי נייר, מתרוצצים בכל מקום כמו ג'וקים ועושים את העבודה השחורה במקום הבעלים האורגניים שלהם.
6. בולענים / יאיר הראל
בולענים נבלעו והלכו לאיבוד בתוך לוע השעמום. עד עמוד 80 היו רגעים יפים והיו בלבולי מוח מיותרים אבל הספר הונח בצד ונשכח כמעט מייד. לכאורה יש כאן הכול – כתיבה נהדרת, עלילה מסקרנת, דמויות מורכבות אבל הקדחת הניו-אייג'ית וחוסר קוהרנטיות הורסים את הכול. חבל.
7. בית ללא שומרים / היינריך בל
רציתי לנסות את היינריך בל. סגנון הכתיבה כל-כך העיק עליי שנאלצתי לנטוש בתחילתו. הנושא חשוב אבל מוגש בצורה מעוקמת, בכתיבה גלותית מגומגמת ומסורבלת.
8. דבורה קטנה / כריס קליב
נערה ניגרית בת 16, יתומה במחנה פליטים סמוך ללונדון. לכאורה צפוי סיפור מרגש ואקטואלי. בפועל, אחרי כמה עמודים מיציתי את הרעיון, את המסר, את מוסר ההשכל, את השפה המעצבנת של "אתם" ו"אני" ואת כל היתר. מעיק.
9. דז'ה וו / מיכל הרטשטיין
מעין סיפומן (סיפור-יומן) פשטני ומתיילד, הכתיבה מאולצת וסתמית, סוג של דקלום לא ספרותי בעליל, נטול חן ומשמים. ננטש בעמוד 24 (וגם זה היה הרבה יותר מדי). על הכריכה הקדמית הפנימית של הספר מודבק פתק צהוב שבו הסופרת יוצאת בקריאה נרגשת לתרום לשגשוגה האישי ולתת לה דירוג גבוה בכל מקום שאפשר אבל בעיקר ב- amazon. אני בדרך-כלל לא מדרגת ספרים שלא קראתי לפחות עד מחציתם, רק שבמקרה הזה ההרגשה היא חד-משמעית - בזבוז של זמן, אבל בהתחשב בקריאה הנרגשת לדירוג גבוה, החלטתי לא לדרג בכלל. לארג'ית אני.
10. האיש שידע לעופף / קארל צ'אפק
חביב ומשעשע לפרקים אבל חוזר על עצמו בטרחנות, ולכן ננטש באמצע.
11. הארץ המדומיינת / אדוארדו ברטי
12. היום האחרון / מינה וייל
סיפור חשוב אבל מוגש בצורה חובבנית. אומנם היה עניין גדול בתקופה (איטליה הפשיסטית של שנות ה- 30, מוסוליני וגירוש היהודים) אבל הכתיבה יבשה ומעייפת. חבל.
13. היעד / רוי זינק
השתעממתי. פיהקתי. עזבתי.
14. היעלמות / דבורה ויליס
2* (בניגוד למנהגי לדרג ספר רק אם קראתי לפחות מחצית ממנו, מדרגת אותו כי במקרה הזה מרגיש לי שמה שהיה הוא מה שיהיה). ניסיתי, התאמצתי וממש רציתי לאהוב את הספר הזה. הכתיבה טובה, רכה ומרומזת - כמו שאני אוהבת, בפרט בסיפור קצר - אבל (וזה 'אבל' גדול), לא הרגשתי שיש כאן אמירה (לפחות עד עמוד 75 לא הייתה שום אמירה), יותר ניסיון לרכב על איזה חוכמת המונים, פסיכולוגיה בגרוש או כל קלישאה אחרת שקשורה לעניין העזיבה של אדם אהוב, לבדידות ואובדן. אליס מונרו מצא כאן עומק, בהירות, טירוף וחשבה שזה ספר 'פשוט מדהים'. אני תוהה האם אני צריכה לשקול מחדש את הרצון לקרוא את אליס מונרו. המממ.
15. המכורה לשינה / אלפרידה צורדה
2*. קשר גורדי, פארודיה אכזרית, התגלמות הרשעות ה'נורמטיבית', לא למי שנרתע מהמזיגה הנוראה של חמלה וזוועה ועוד סופרלטיבים - הכול נכון - אבל הותשתי בעמוד 56 משתי סיבות עיקריות: כתיבה מונוטונית ומייאשת שלא נתקלתי בה עד היום - כתיבת פטישים הזויה; ודמות אישה שלא עוררה בי שום רגש, אולי בגלל צורת ה"הגשה" ההזויה או גם בגלל התנהגותה הביזרית עד בחילה. ספר שכל-כך ניסה להיות אלגוריה ששכח להיות סיפור.
16. המפלצות הצוחקות - תעלומות ומזימות באפריקה / דניס ג'ונסון
כל-כך הרבה פוזה ובדיחות של "גבר-גבר". נו, באמת. הצעה לשם חלופי: תעלומות ומזימות הטסטוסטרון. ננטש בעמוד 26, בהקלה רבה וללא חרטה. חרטא של ספר.
17. המתים אינם יודעים / לורה ליפמן
1* http://simania.co.il/showReview.php?reviewId=88011
18. המתרגמת / נינה שיילר
19. הנפילה - מהדורת 2015 / אלבר קאמי
לא היה בינינו קליק. המונולוג המייגע במסווה של דיאלוג עם מישהו עלום, המרירות, הסגנון המצועצע - כל אלה לא דיברו אליי. כנראה שפספסתי יצירת מופת אבל אין טעם לקרוא בכוח רק כדי לסמן וי.
20. הסיפור של מיכאל / עידו אנג'ל
נפרדנו בעמוד 27. סליחה, מיכאל, אבל לא מצאתי כוחות לבדידות כל-כך מודעת לעצמה ולחלופת מכתבים ניו-אייג'ים. סורי.
21. העופר - ס. אהבה בתקופת השואה / מגדה סאבו
אחרי מספר עמודים של מונולוג מייגע, אנכרוניסטי וחסר חן - הותשתי. עם מגדה סאבו הסליחה.
22. העסק המשפחתי - נסיכי הסחר #1 / צ'רלס סטרוס
טרחני וחסר חן. כתיבה מתיילדת וחדגונית. ננטש בתחילתו.
23. העשב - ספריה לעם #753 / קלוד סימון
רציתי לקחת שכטה מהמקטרת הריחנית של חתן פרס נובל לספרות קלוד סימון אבל על ההתחלה נחנקתי משאיפת עשן של זרם תודעה כבד. התקצירן כמובן צודק: קלוד סימון לא מבקש לרצות אף אחד ולא נעמד בפתח ספרו לשדל או לבדר קוראים, ועל כך אני קדה קידה ומשתחווה לו. ובכל זאת, צריך להיות עוד משהו חוץ מהקאה ספרותית מופתית של בליל מילים שמחוברות בכישרון גדול אבל מפהקות אותי עד עלפון. ועובדה שפוקנר כן הצליח לתפוס אותי. אז אקסקוזה מואה מיסיה סימון. אטוט אלור.
24. הר אדוני - הספריה החדשה # / ארי דה לוקה
2*. מפה לשם, בדילוגים ובהפסקות הגעתי למחצית הספר. הנחתי בצד כי הותשתי. חשבתי לחזור אליו אבל ויתרתי. למה בכוח? לדעתי, לגמרי אובר רייטד. אם זאת פסגת יצירתו של דה לוקה אז אין טעם להמשיך לספרים אחרים של אדוני.
25. השיש / ססר איירה
פטפטת מייגעת ביותר ואכילת ראש מהמקצועיים שיש. לא שרדתי יותר מכמה עמודים ראשונים, ושוב, תשע נשמות. מתי אלמד לא לגעת בהוצאה הזאת? כבר הוציאו לי את כל הנשמה אלה.
26. התחנה האחרונה / פטרישה קורנוול
1* http://simania.co.il/showReview.php?reviewId=85674
27. התרסקות / יוסי סוכרי
נושא כל-כך מעניין - סדקים של חרדה שמתרחבים לתהום עם כל אירוע "מוזר" שקורה, עד שהמגדל של הוודאות בחיים שלך קורס כלא היה. איזה באסה שהספר כזה מנג'ס, ניסיתי להתעלם אבל נשברתי בעמוד 42.
28. זמן המתנה / ג'ראלד סימור
כתיבה מבולבלת שלא היה לי כוח לפענח, ונפרדנו כך.
29. חרב הסרטן / הנק פרופר
2*. אישה צעירה בשם יאנה עוזבת את הולנד ונוסעת לחפש את עצמה בניו-יורק. היא משוטטת ברחובות, מתחככת עם אנשי בוהמה ואומנות, גרה בלופט מהודר של איזה מכר עשיר ורווק ומהרהרת באיזה משפט-שניים על פתיחת בוטיק לשוקולד. כל זה חולף ביעף ב- 15 עמודים מרווחים מאוד, ואז – בום! בכמה שורות אחרונות של הפרק הראשון מגיע הסרטן, תוך מישוש השד, בסיומו של עוד יום נטול עשייה. בפרק השני כבר נוחת על ראשינו בחור בשם ריק, ומסתבר שהוא בן זוגה של יאנה (שבפרק הראשון לא הראתה שום סימן לנוכחות בן זוג משמעותי בחייה אלא להפך). מהרגע הזה מתחילה התרוצצות ברחובות ניו-יורק (כי היא רוצה להראות לו) ובמסדרונות בית החולים (כי הוא טס במיוחד כדי לשנס מותניים), ואז – בום! הם מחליטים לחזור להולנד כי באמריקה הכול ביזנס נטול אמפתיה, אבל לא לפני שיאנה קופצת למדוד את השמלה המהממת של דונה קארן. הוא רוצה לקנות לה. היא לא מסכימה כי. לסיכום, הרבה יותר מדי שטוח, רדוד שמתיימר להיות עמוק, מלא באמירות שתמיד טוב להגיד במקומות הנכונים. נפרדנו במחצית אז 2 כוכבים, במקום בזבוז זמן מוחלט.
30. יוהה - צפון # / יוהני אהו
ניסיתי להיכנס לאווירת כפר פיני ולבעיות זוגיות של זוג מוזר עד עמוד 17. שם תמה סבלנותי ונפרדנו. עלילה גסה ולא מהוקצעת, הכול מיד על השולחן, ברור וחד-משמעית, שחור ולבן. אז לא, אני רוצה את זה ביותר מורכב בבקשה. סליחה, יוהני אהו וסליחה גם ליוהה. אהה.
31. ישנונים / לורנצו קרקטרה
שכונת 'מטבח השטן' בניו-יורק בשנות ה- 60. פשע, אלימות וחבורות רחוב. על פניו אמור להיות מעניין אבל פיהקתי רוב הזמן והותשתי בעמוד 94. למה בכוח?
32. מבחר יצירותיו של טי אס ספיווט / רייף לארסן
מעייף מאוד. ננטש אחרי 50 עמודים של מאמץ. כזה ילד חכמולוג מזמן לא 'פגשתי', ולמי יש כוח לאחד כזה?
33. מלון המולדת / יוסוף אטילגן
אכילת ראש כבדה בשילוב מפרט אדריכלי, שיטות בניה, גינון והנדסת ערים בתוספת קורות חיים של כל משתתפי הדרמה ברזולוציה של נקבובית. הייתי מצרפת פסקה לדוגמה אבל הותשתי כלות ונטשתי שלא ע"מ לחזור.
34. מקסימום בוב / לאונרד אלמור
מקסימום בינוני, מחכים לי הרבה יותר טובים ממנו אז לא בכוח.
35. מרים גבה / יאיר ניצני
כתיבה מתחכמת והומור מאולץ ומתאמץ. קראתי שלושה סיפורים. אז? עליה במחירי הדלק? כמה זמן להישאר בשבעה? לא יודעת מה חשבתי לעצמי אבל לא מצאתי כלום בספר הזה.
36. מרק / יואב אלוין
עוד אחד שמתיימר להיות מקורי, שנון ונועז על חשבון העלילה. בליל של פטפטת וחשיבות עצמית. מיותר.
37. משכמם ומטה / אלי שרייבר (חתולי)
3*. מצחיק, משעשע, שונה ומרענן ב- 50 העמודים הראשונים. בהמשך דרוש מאמץ ניכר כדי לזרום עם הספר שהוא יותר מערכון ציני על ההווי הישראלי מאשר סיפור עלילתי. נשרתי לקראת מחציתו...ובכל זאת – אתן הזדמנות נוספת לשרייבר כי לכתוב הוא יודע.
38. נמר מנייר / זכריא תאמר
2*. ביקורת סמויה (לעתים יותר לעתים פחות) בצורת מעשיות בניחוח פולקלור סורי ומשלים על חיות. אז בסדר. את כל המשמעויות והרקע כבר לעסו במבוא לספר, והרגשתי שלא נשאר דבר לפענח או לתהות על קנקנו עוד בסיפור הראשון. המשכתי לעוד כמה סיפורים כדי לנסות להתרשם מ"יכולת סגנונית ייחודית ומרשימה", אבל לא מצאתי כזאת ונטשתי. ובכל זאת, גירדתי ציטוט מעמוד 28 (מתוך 57 שקראתי): שתק הנמר רגעים אחדים והרהר לעצמו, ואז אמר לבנו בהדרת כבוד: "דע לך, בני הקט, שנמר הראוי באמת להערכה הוא זה שנמרים מתפעלים ממנו, ולא חמורים".
39. סוף המשחק / חוליו קורטאזאר
נפרדנו אחרי 20 עמודים. ברור שזאת אני. אני מודה שלא הייתה לי הסבלנות הדרושה לסיפורים "סוריאליסטיים-מטאפיסיים המרחיבים את הגבולות המקובלים של המציאות". מר קורטאזאר, עמך הסליחה...
40. סטיית אור כוכב - ספרי סימן קריאה - הכבשה השחורה / גילברט סורנטינו
לא בשבילי. הקפיצה בין הסגנונות עושה מיגרנה. זנחתי על ההתחלה.
41. סייבר בסינגפור / עוזי עילם
הרגשתי שאני קוראת איזו פרזנטציה יבשה, אפילו הדיאלוגים בין הדמויות נשמעו כמו הקראה נטולת רגש של טקסט מוכן מראש. אז יש מצב שהפסדתי "מותחן טכנולוגי רצוף תככים וריגול" אבל הכתיבה הייתה כל-כך מתישה ויבשושית שלא הצטערתי על ההפסד. נקסט.
42. עונת המשוגעים / שבא סלהוב
מלא בועות סבון. מתפוצצות ברגע ולא נשאר כלום. פוף. גיבוב מילים. אוויר.
43. עור / רונית ידעיה
זה ספר מעצבן ועצם העובדה שהוא אמור להיות כזה - לא עוזרת. זה יילמד אותי לקח לקרוא "טעימות", אם כבר יש כאלה, ולא לקפוץ על כל ספר שנקרא לי בועט וחצוף.
44. עלים של חסה / חנה טואג
כתוב בסגנון של יללה חסידית מעייפת. שרדתי את הסיפור הראשון, התחלתי את השני ולא טרחתי להמשיך.
45. ערים תלויות / דורית לאודון
נפרדנו בעמוד 18. עייפתי מכתיבה המתאמצת להיות ציורית, ניו אייג'ית (שנת 1995, כן?) ומעורפלת שלא לצורך. לפעמים אני מתמיהה את עצמי עם הרצון הזה שלי להקדיש זמן לספרים נשכחים. לא קל לחפש פנינים בבוץ.
46. ערפל - הוצאה מחודשת / מיגל דה אונאמונו
טרחני ומעייף.
47. עשן לבן / תמר צורן
על ההתחלה, תחושה חזקה של זיוף, מאמץ יתר והעמדת פנים. רצון ליצור מראית עין של עומק. לא עבד אבל ניסיתי עד עמוד 36. הבנתי שאין טעם ונטשתי. עשן לבן בעיניים.
48. פקעת / זיוה עודד
הרגיש כמו תרפיה בכתיבה או ריפוי בעיסוק. כתיבה דוגמטית ונוקשה, אין זרימה והתפתחות של דמות כאילו המסלול שלה נקבע מראש והיא תקועה בתוך גורלה מיום היוולדה. זה מסתדר עם מה שכתוב בכריכה האחורית (זיוה עודד היא פסיכולוגית קלינית. שנים של מפגש קרוב עם סבלם של מטופלים ועם משאלתם להיחלץ מן הסבל היוו השראה לרומן זה). אם חשקה נפשכם לקרוא סיכומי טיפול של הפציינטים של זיוה עודד בתוך דמויות חבוטות, מקופחות ולא אמינות, זה הספר.
49. קילומטר ויומיים לפני השקיעה / שמעון אדף
בטח הפסדתי אחלה ספר מתח ישראלי (אומרים שיש דבר כזה) אבל לא הייתה לי הסבלנות הדרושה לצלוח את הררי האומללות של בחורה מפרובינציה המגיעה לתל-אביב עם מזוודה מלאה במוטיבציה ואחרי כמה שנים יושבת מול שוקת שבורה. כמה מקורי זה כבר יכול להיות.
50. רגע ברוח / אנדרה ברינק
3*. היא לבנה. הוא שחור. היא חופשיה. הוא עבד נמלט. היא מתיימרת. הוא עושה לה שרירים. היא רוצה אותו. הוא רוצה אותה. עייפתי מהריקוד הזה בעמוד 120. כל-כך צפוי וחסר חן. שחור-לבן שמתחפש לאפור. סיפור פשטני ואני מניחה שסופו ידוע מראש רק שלא הייתה לי הסבלנות הדרושה כדי להגיע לסופו.
51. רשת המים / אדגר לורנס דוקטורוב
טרחני. מדוקטורוב ציפיתי ליותר. אולי לא הייתי צריכה.
52. שגיאות קטנות - פרשה מסובכת - ספריה לעם #628 / בנג'מין בלאק
לא ברור על מה המהומה. שוב שיכור מתמסכן, מסתבך ומסבך אחרים. מרובה פיהוקים וכתוב בחוסר חן מוחלט.
53. שירתתי את מלך אנגליה / בוהומיל הראבאל
המתרגמת של הראבאל כותבת באחרית דבר שההתמכרות לסופר באה לאט כי בהתחלה הבהיל אותה שטף המלים. מזל שאין לי שום מחויבות להראבאל, אז אין לי גם שום עניין להתמכר לשטף המלים. הוא גם לא הבהיל אותי אלא בעיקר עייף. בכמה עמודים ראשונים זה מגניב, אחר-כך עושה מיגרנה והופך להיות גימיק מיותר. גם התוכן של 'הרפתקאות המלצר' לא היה מרתק כשלעצמו וכך יצא שהספר ננטש בתחילתו.
54. שמחה ארורה / יאן הנריק סואן
הרגיש מגומגם ולא ברור, נראה שגם התרגום לא הצליח להעביר את הגוון המיוחד של השפה המדוברת. לא בכוח.
55. שפת אם / דמיטריה מרטינז
כבר בדפדוף ראיתי שזה לא ילך בינינו.
56. תעביר את זה הלאה - הוצאה מחודשת / קת'רין ראיין הייד
לא התחבר לי, לא ריגש אותי, לא זרם לי. ננטש אחרי 26 עמודים. אולי אצפה בגרסה קולנועית (בהנחה שאהיה במצב רוח מספיק מלודרמטי).


©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ