ביקורת ספרותית על פנלופה וכישוף הלהבות מאת ולייה צינק
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 31 במרץ, 2019
ע"י רויטל ק.


מדי פעם, כשנגמרים לי הרעיונות לספרים לילדים, ושום ספר לא קופץ לי לעיניים בין מדפי הספריה, ובאופן כללי נוצרת תחושה כזאת, שאין מה לקרוא -
אני מגגלת "מצעד הספרים", שמא משם תבוא הישועה.
בדרך כלל זה לא ממש עוזר.
אני מצפה שהרשימות שם יזכירו לי משהו, יפילו איזה אסימון, יגרמו לי להגיד, אה כן, איך שכחתי את -
במקום זה, אני נתקלת בעיקר בשמות חדשים שלא אומרים לי כלום, מתעצלת לרשום ושוכחת כמעט מיד.

טוב, זה נשמע כמו תירוץ, וכנראה שזה באמת תירוץ.
אני מחפשת ברשימות האלו, אבל לא באמת מתאמצת, כי יש לי איזו סלידה מהן.
מכך שהן לא תמיד תואמות גיל, למשל.
רוב הספרים שמוגדרים לכיתות א-ג הם ספרים שמתאימים בעיני להקראה לילדי הגן, לא לקריאה עצמאית של ילד בכיתה ג.
ולמה רוניה בת השודד מסומן ברשימה בכוכבית מיוחדת כספר שלא מתאים לתלמידי הממ"ד? מה זה אומר על שיקול הדעת של מרכיבי הרשימה?
מזה שהן מתחלפות כל שנה ויש בהן כמעט רק ספרים חדשים, כאילו אסור לאתגר את ילדינו הרכים עם ספר קצת ישן יותר. אם כבר מופיעה ברשימה איזו קלאסיקה - היא בטח יצאה בהוצאה חדשה ממש לאחרונה.
ואני, אגב, בעד הוצאות חדשות ואטרקטיביות לספרים איכותיים.
אני גם בעד הכנסת ספרים חדשים לרישמות וקידום סופרים צעירים ומוכשרים.
אבל למה אי אפשר להכניס לרשימה גם כמה ספרים ישנים יותר? למה אי אפשר להעביר ספרים משנה לשנה?
בכיתה של הבן שלי, כיתה ב, היה השנה מבצע קריאה שבו כל ילד צריך להשיג 10 נקודות.
נקודה על כל ספר שקרא, אלא אם כן זה "ילדי בית העץ 3" שנמצא במצעד הספרים ואז מקבלים שתי נקודות.
אז הבן שלי, שסיים את "כל מה שהיה (אולי) וכל מה שקרה (כמעט) לקרשינדו ולי" ואת "מעשה בלולי ה-" של דבורה עומר, שהם, אם לא אכפת לכם, רמה אחת או שתיים מעל ילדי בית העץ, ביקש שניקח מהספריה את "ילדי בית העץ 3" בשביל הנקודות.
ומה עם ספרים 1 ו-2 בסדרה?
הם ברשימות של שנים עברו, אז זה לא נחשב...
אבל מה ההגיון לעדד ילדים להתחיל מהספר השלישי בסדרה?
אם הסדרה טובה, למה לא להשאיר את הראשון ברשימה משנה לשנה, ומי שיאהב, כבר יעבור לבאים בתור בעצמו?

ובכלל, לפעמים ניסיונות לעודד קריאה מקפחים דווקא את הקוראים.
תשאלו את אחד הבנים שלי שלא עמד במכסה של שלושה ספרים בשבועיים בכיתה ג. בזמן שהחברים שלו סיימו "דנידין" ו"קופיקו" ו"האריה שאהב תות" כדי להשלים את השלישיה, הוא הספיק לסיים רק ספר אחד.
איזה ספר?
"אי התעלומות" של ז'ול ורן...

ואולי זה מה שקורה באופן כללי כשמערכת החינוך, עמוסת הכוונות הטובות, מנסה לעזור לנו לטפל בבעיות חינוכיות בוערות.
במסגרת חינוך לתזונה בריאה, הבן שלי חזר מהגן והכריז שחייבים לקנות "שוקולד חרוזים" (מזהים את השוקולד?) כי הגננת אמרה שזה בריא. זה אולי נכון אם משווים לממרח שוקולד רגיל, אבל מהווה שירות דב בבית שבו לא קונים ממרח שוקולד בכלל...
בכיתה א שכנעו את אותו הילד שכדאי לו לבקש מהוריו לשחק במשחקי המחשב החינוכיים של משרד החינוך, מה שאכן יכול להיות אלטרנטיבה מוצלחת למשחקי מחשב פחות חינוכיים... רק שבשלב ההוא בחיים עוד לא היו אצלנו בבית משחקי מחשב בכלל...

ולמרות כל הנ"ל, הספר "פנלופה וכישוף הלהבות" צץ על מדף הספרים החדשים בספריה ביום שבו יבול הספרים היה דל, והיה מוכר לי מאותן רשימות שאני לא לגמרי מאמינה בהן...
אז לקחתי אותו.
ועכשיו אני מאמינה בהן עוד הרבה פחות.

***

פנלופה בת העשר ניחנה ביכולת קסומה לשמוע מה שאנשים עומדים להגיד.
מעבר לזה היא כמעט ילדה נורמלית לגמרי, חוץ מזה שביום הולדתה תמיד יורד גשם שאינו רטוב וששיערה האפור מדיף ריח של אש.
כשאמה נפגעת בתאונה, הופך צבע שיערה של פנלופה לאדום והיא מגלה שזהו למעשה צבעו המקורי, אלא שאמה נוהגת לצבוע אותו בלילות בצבע האפור בעל הריח הלא נעים.
עם שינוי צבע השיער, מתחילה פנלופה לגלות עוד יכולות קסומות, וכשאמה מחלימה מתחילה פנלופה לדרוש תשובות.
מסתבר שלאמה אין תשובות משביעות רצון במיוחד. כל מה שהיא יודעת להגיד לפנלופה הוא שאביה היה בעל צבע שיער דומה, אותו נהג להסתיר באותו צבע אפור מיוחד כדי להימנע ממפגש עם "בני מינו". מי הם בני מינו ומדוע הוא מסתתר מפניהם?
אמה של פנלופה אינה יודעת דבר על עברו של אביה, על משפחתו ועל בני מינו.
כל מה שהיא יודעת הוא, שיום אחד הוא הפסיק לצבוע את שיערו, נטש אותה ואת בתה התינוקת, שלח לה מכתב בו הסביר כי עזב אותה כדי לחזור אל בני מינו, ומאז הוא שולח לה אחת לחודש סכום כסף מעליב במעטפה אפורה ומכוערת.

כקוראים מיומנים, אנחנו מתחילים לקבל תמונה:
אביה של פנלופה ודאי לא נטש אותה ואת אמה... הוא ודאי כלוא באיזה מרתף אפל, על ידי כוחות מרושעים ששולחים בשמו מכתבים בתוף מעטפות אפורות ומכוערות... ודאי יש סיבה טובה לכך שנהג להסתתר מבני מינו ושלא סיפר לאשתו דבר עליהם...
והרי ספוילר:
אין סיבה טובה.
פנלופה בעלת השיער האדום פוגשת נערה מבני מינה, המזהה אותה בזכות שיערה האדום.
רגע שהיה אמור להיות מותח, כשפנלופה שאינה יודעת דבר על בני מינה מתוחקרת על ידי חברתה החדשה, מתגלה כעוד רגע תפל וחסר עניין בתוך ספר תפל וחסר עניין.
בני מינה של פנלופה הם - לא תאמינו - בעלי כוחות קסם!
ו...?
זהו.
יש לימודים מיוחדים לבני מינה, לה עצמה יש כוחות שחורגים מהיכולות הרגילות של בני מינה, אבל אין שום הסבר, מסגרת. אין בניה של עולם מנומק, אין טובים ורעים, חוץ משני רעים אקראיים ששבו את אביה של פנלופה.
איזה מזל שהיא מצליחה לשחרר אותו בסוף הספר, ולקבל הסברים קלושים על היעלמותו, אבל לא על למה התחבא מבני מינו מלכתחילה או למה לא סיפר דבר לאשתו בטרם נעלם.

הספר הזכיר לי סיפורים שנכתבים על ידי ילדים, בראש שלהם יש עולם שלם אבל לפעמים מרוב שבראש הכל ברור - רק חלקיק מזה עובר לדף, והקורא המבוגר לא ממש מבין את כוונת המשורר.
חוט העלילה של הספר קופצני ולא רהוט, העולם הפנטסטי שהוא מציג הוא עולם חסר חוקיות, לא ברור ומלא בחורים. ב-270 עמודים היה בהחלט אפשר להתקשקש פחות ולבנות עולם פנטסטי הגיוני יותר. אפילו בפונט הגדול (והמעצבן!) בו הודפס הספר.
ואם בדרך כלל אני מתלוננת על סופרים שנכשלים ב telling במקום showing, כאן נראה שהסופרת הבינה שלא טוב להגזים עם ה-telling, אבל פחות הפנימה את הקטע הזה של showing, כך שפנלופה מתחברת עם ילדים, הולכת, חוזרת, כועסת, והסופרת לא תמיד מסבירה למה ומה בדיוק קורה, אבל גם לא ממש משאירה לקורא רמזים כדי שהוא יוכל לפענח בעצמו.

אינני מכירה את חברי הוועדה שמרכיבים את רשימת ספרי המצעד. אני נוטה לחשוד בהם שהם מסוג האנשים שלא מעריכים במיוחד את ז'אנר הפנטזיה ונראה להם שמספיק שבספר יש הרבה קסמים וכוחות מיוחדים כדי שילדים יאהבו אותו, ואין צורך לחפש בספר גם עלילה קוהרנטית, גיבורים שניתן להזדהות איתם או כתיבה טובה.
ובשם "עידוד הקריאה" מכניסים לרשימה כל ספר שיש סיכוי שילדים יקראו, האיכות היא פרט שולי.
אלא שעל כריכת הספר מופיעה גם המלצה מאת קורנליה פונקה, סופרת ילדים שחתומה על כמה ספרי פנטזיה טובים בהרבה מהקשקוש הזה, שאמורה לדעת להבדיל בין ספר פנטזיה איכותי לאוסף של רעיונות אפויים למחצה.
איך זה קרה??
האם יתכן שקורנליה פונקה שבויה במרתף אפל, משם נשלחות בשמה המלצות בתוך מעטפות אפורות מכוערות...?
27 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
רויטל ק. (לפני שבוע)
יפעת, אני חושבת שברשימות של כל הגילים יש ספרים מוצלחים לצד ספרים לא כל כך...
המטרה של הרשימות האלו היא עידוד קריאה, לכן כנראה ספרים נבחרים לא רק לפי הערך הספרותי או החינוכי שלהם אלא גם לפי מה (לדעת אנשי הוועדה...) מושך ילדים.
(אם כי בגבולות מסויימים... לא נתקלתי ביומנו של חנון, למשל, בשום רשימה).
סימנטוב (לפני שבוע)
יפעת היקרה אני רוצה להביא לך עוד מחשבה בתור אחד שקרא כל מה שאמרו בבית ספר ואפילו שקרא את הכל ולא תקציר כמו שכולם: אולי זה לא כמו שאת אומרת שמאביסים ודוקא זה שנותנים הזדמנות ובאים ללמד אותך ואת אחרי שתקראי יהיה לך הדעה שלך ויהיה לך האפשרות לדבר עליה ולהגיד מה את חושבת על הדעות של המורה. אני מסתכל על זה שזה כמו שאומרים ללמוד את ההיסטוריה ואז מדברים או כמו שקוראים את הפרק בתנ"ך ומוציאים מזה מה שכל אחד חושב שרצו להגיד לנו ומתווכחים.
סימנטוב (לפני שבוע)
יפעת היקרה דוקא מלפני שנתיים שהגדול של אחותי היה צריך ממני שאני ימליץ לו מהמצעד של הגדולים היו שמה ספרים שלפי דעתי הם כן טובים כמו המקרה המוזר של הכלב וגם אל תיגע בזמיר וגם שואה שלנו וגם מספרת הסרטים ובנגאזי ברגן בלזן ועוד כמה שמרוב שהיו לא ידעתי מה להגיד לו שיבחר.
יפעת (לפני שבוע)
בתור תלמידה היתה לי החלטה עקרונית לא לקרוא את הספרים ש"הייתי צריכה". לא את המאהב, לא את החטא ועונשו, אפילו חסות של סמי מיכאל האהוב לא. כיוון שספרים הם מזון למוח ולנפש לא הסכמתי להיות מואבסת. הבחירה שלי היתה חשובה בעיני באלפי מונים. אך טבעי הוא שאהיה חשדנית כלפי רשימה שפורסמה ע"י משרד החינוך. פעם כשעוד היה לי זמן נתקלתי בספר שנראה לי טוב ואז (בצרימה) ראיתי שהוא נמצא במצעד הספרים וכמעט ויתרתי עליו, אבל רק כמעט. אותו ספר התגלה כמצויין והתחלתי לחשוב על אותה רשימה כפחות זדונית. מבינה שאחרי הגיל הרך היא חוזרת להיות מפוקפקת.
רויטל ק. (לפני חודשיים)
תודה מירה.
האמת היא שגם הבן שלי לא התלהב... אולי זה יותר ספר בנות:)
Mira (לפני חודשיים)
רויטל ביקורת יפהפיה, אבל, תנסי לראות את הספר מנקודת מבטו של ילד והוא לא תמיד נכנס לעומק למה אין הסברים בקשר לבני מינו וכו....
אני אישית אהבתי את הספר איך שהוא בלי לנסות להבין מעבר. אבל הביקורת שלך מצויינת.
בת-יה (לפני חודשיים)
אין ועד הורים או משהו דומה שיכול להילחם במצעדים הבעייתים האלה?
רויטל ק. (לפני חודשיים)
פפריקה ואורית, תודה.
עמיחי, שמחה לשמוע שאנחנו לא היחידים שנתקלים בבעיה:) ותודה.

האופה, את ההוא עם הדרקונים דווקא אהבתי...
האופה בתלתלים (לפני חודשיים)
ממ יש איזה ספר על דרקונים, ומשהו על אבנים, וזה לא שלב של דיו ומלך הגנבים (עם כמה שהם טובים) חפים משגיאות
יש סיבה שאני לא זוכרת את שמות הספרים. זכורים לי כבינוניים מינוס ואין לי מושג מה קרה בהם :(
עמיחי (לפני חודשיים)
הקדמה חשובה.

לא מעט הורים סומכים בעיקר על בית הספר שיחנך את ילדיהם.
כנראה שבתי הספר / מערכת החינוך הפנימו את המסר.
ולכן ההורים שכן מחנכים את ילדיהם נתקלים במכשולים מהסוג שציינת.
מזדהה.

חוצמזה, ביקורת יפה ומושקעת. כרגיל. (:
אורית זיתן (לפני חודשיים)
מעולה!!
פַּפְּרִיקָה (לפני חודשיים)
מצטרפת לפליאה על קורנליה פונקה, בייק, על מה את מדברת?
(ביקורת מצוינת כרגיל :))
רויטל ק. (לפני חודשיים)
תודה גלית,
כמה נאיבי מצידי שלא חשבתי על הרעיון :-/
גלית (לפני חודשיים)
וגם מה שהאופה
גלית (לפני חודשיים)
לא. אבל יש לה חוזה מול ההוצאה, כמו לי צ'יילד,סטפן קינג והארלן קובן שמרבים להמליץ על כל מיני ספרי מתח ולא בטוח שבאמת קראו אותם או שזו דעתם ולא דעתו של היחצן של ההוצאה.
רויטל ק. (לפני חודשיים)
תודה יעל.
זה שיש סופרים (או "סופרים") שחושבים שאפשר למכור לילדים כל דבר שיש בו כוחות על, מילא.
אבל למה להכניס ספר כזה לרשימת ספרים מומלצים?
רויטל ק. (לפני חודשיים)
תודה האופה.
קראתי רק שני ספרים של קורנליה פונקה ושניהם היו מוצלחים, אז מאוד יכול להיות שפספסתי משהו...
yaelhar (לפני חודשיים)
יופי של ביקורת, כרגיל.
מסכימה איתך לגבי הצונאמי של ספרי פנטזיה - שחלקם מניחים שמספיק לכתוב על "כוחות על" ולא צריך לטרוח על הרקע. מעצבן.
האופה בתלתלים (לפני חודשיים)
וואו, ביקורת מעולה ממש.
קורנליה פונקה היא אחלה לרוב אבל יש לה כמה ספרים שדי כושלים בבנייה נכונה של סיפור, אז לא הכי מפתיע אותי הסוף.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ