“שני ספרים קראתי משל יוקיו מישימה: מקדש הזהב, שאהבתי, והמלח שחטא לים, שלא אהבתי. ועכשיו לכמה דברים הנוגעים לספר וידויה של מסיכה: מדובר באוטוביוגרפיה הנוגעת לגיל 13-23, כשמחצית הספר בן 195 העמודים נוגעים להיותו הומוסקסואל והשאר מדבר על ניסיונו להיות נורמלי, להתאהב בסונוקו, אחותו הגדולה של חברו. זה לא ממש מצליח. מישימה, שם עט, נולד בינואר 1925. כילד ונער חלוש הוא לא תמיד חש בין המוצלחים והיפים. כבר”

“***בתגובה לסקירתי על "ספינות טרופות", ספרו האחר של אקירה יושימורה, מורי כתב לי לנסות גם את "על תנאי". לכן, את הסקירה הזו אני בוחר להקדיש לשני אנשים: למורי, שהמליץ. ולסקאוט, הממזרית הקטנה, שהביאה לי אותו, אבל לא לפני שעשתה לי ספויילר, ומה שמוזר זה שהיא ספיילרה לי מבלי לקרוא את הספר, רק מריפרוף בעמודים האחרונים! (אגב, סקאוט, תקראי אותו, אל תסתפקי בעמודים האחרונים. יאמר לך כל מי שקרא אותו, שבספר אין”

“לפני שנים רבות בארץ רחוקה הייתה לי שותפה לחדר שהייתה יפנית, היא סיפרה לי שחלק מהעבודה זה גם לצאת אחרי עבודה עם העובדים והבוס לשתות או למסעדה. זו דרך חיים, דבר מה שבשגרה. לא ממרים את פי הבוס ולא שוברים את המוסכמות. לכן הספר היפה הזה הוא על השונות בחברה אבל בל נשכח שהעלילה מתרחשת ביפן. הקודים החברתיים שם רחוקים מאוד מקודים שאנו רגילים לראות. אפילו בחנות נוחות ששם העלילה ברובה מתרחשת הכל זז כמו מכונ”

“פקחתי את עיני כי שמעתי דיבורים, עדיין לא מבינה היכן אני. הרגשתי שאני זקוקה לעוד כמה דק' בתוך שק השינה שלי. ואז נזכרתי...אני בחושה בסוף העולם בניו גיני עם שבט הקונים בכפר שנקרא דאבה דאבה .השעון הראה על 5 בבוקר. אני עדיין "אדם של בוקר" אך לא אוהבת שמאיצים בי. התיישבתי ומולי ראיתי את ראש הכפר בחיוך צחור ועוד כמה מנכבדי הכפר לידו. הם מסתכלים עלי ואני עליהם, הם עלי ואני עליהם. בוקר טוב ,למה כולם מסתכל”

“שני ספרים קראתי משל יוקיו מישימה: מקדש הזהב, שאהבתי, והמלח שחטא לים, שלא אהבתי. ועכשיו לכמה דברים הנוגעים לספר וידויה של מסיכה: מדובר באוטוביוגרפיה הנוגעת לגיל 13-23, כשמחצית הספר בן 195 העמודים נוגעים להיותו הומוסקסואל והשאר מדבר על ניסיונו להיות נורמלי, להתאהב בסונוקו, אחותו הגדולה של חברו. זה לא ממש מצליח. מישימה, שם עט, נולד בינואר 1925. כילד ונער חלוש הוא לא תמיד חש בין המוצלחים והיפים. כבר”

“***בתגובה לסקירתי על "ספינות טרופות", ספרו האחר של אקירה יושימורה, מורי כתב לי לנסות גם את "על תנאי". לכן, את הסקירה הזו אני בוחר להקדיש לשני אנשים: למורי, שהמליץ. ולסקאוט, הממזרית הקטנה, שהביאה לי אותו, אבל לא לפני שעשתה לי ספויילר, ומה שמוזר זה שהיא ספיילרה לי מבלי לקרוא את הספר, רק מריפרוף בעמודים האחרונים! (אגב, סקאוט, תקראי אותו, אל תסתפקי בעמודים האחרונים. יאמר לך כל מי שקרא אותו, שבספר אין”

“לפני שנים רבות בארץ רחוקה הייתה לי שותפה לחדר שהייתה יפנית, היא סיפרה לי שחלק מהעבודה זה גם לצאת אחרי עבודה עם העובדים והבוס לשתות או למסעדה. זו דרך חיים, דבר מה שבשגרה. לא ממרים את פי הבוס ולא שוברים את המוסכמות. לכן הספר היפה הזה הוא על השונות בחברה אבל בל נשכח שהעלילה מתרחשת ביפן. הקודים החברתיים שם רחוקים מאוד מקודים שאנו רגילים לראות. אפילו בחנות נוחות ששם העלילה ברובה מתרחשת הכל זז כמו מכונ”

“פקחתי את עיני כי שמעתי דיבורים, עדיין לא מבינה היכן אני. הרגשתי שאני זקוקה לעוד כמה דק' בתוך שק השינה שלי. ואז נזכרתי...אני בחושה בסוף העולם בניו גיני עם שבט הקונים בכפר שנקרא דאבה דאבה .השעון הראה על 5 בבוקר. אני עדיין "אדם של בוקר" אך לא אוהבת שמאיצים בי. התיישבתי ומולי ראיתי את ראש הכפר בחיוך צחור ועוד כמה מנכבדי הכפר לידו. הם מסתכלים עלי ואני עליהם, הם עלי ואני עליהם. בוקר טוב ,למה כולם מסתכל”