לפעמים משתלם להיות מנומס. דודתי היקרה המליצה על הספר הזה כמה פעמים וכבר לא היה נעים לי לומר שלא קראתי. ספר על יהודי ורשה? על שנות מלחמת העולם הראשונה ועל מהפכת אוקטובר? ספר שנכתב ביידיש? חשבתי שזה יהיה משמים ואפור, והגרוע מכול - למעלה מ-600 עמודים כאלה, שאצטרך לקרוא עד הסוף כי דודתי ביקשה שנדבר על הספר כשאסיים לקרוא...

בכן, אין שום דבר משמים ואפור בספר הזה. מזמן לא קראתי ספר עשיר כל כך בכל המוב

הספר נכתב בשנים 1927-1929 ומתאר את הווי חיי היהודים החילוניים במזרח אירופה בתחילת המאה העשרים, במיוחד בורשה. הוא יצא לאור לראשונה ב-1929 בוילנה, ב-1954 בבואנוס איירס ובתל-אביב ב-1972 ביידיש. הוצאה זו היא מ-2012 וזו הפעם הראשונה שהספר מתורגם לעברית. קציזנה היה צלם מקצועי והנציח את חיי היהודים באירופה בתקופה עליה גם כתב.

מעניין מדוע לא תורגם הספר לעברית עד 2012, אז החליטה המתרגמת <mark>בלהה רובינשטיין</mark>

את החודש האחרון ביליתי במחיצתה של יצירת מופת זאת הנחשבת לפסגת יצירתו של שלום אש. תרגומה של <mark>בלהה רובינשטיין</mark> ליצירה מיידיש הוא מופת של תרגום, ב-2018 זכתה בפרס כלת פרס מצוינות בתרגום ספרותי מטעם משרד התרבות. שלום אש סופר נשכח זוכה לאחרונה קצת לעדנה כאשר מספר מספריו זוכים לתרגומים מרעננים והוצאה לאור מחדש ובצדק.
הספר מורכב משלשה ספרים הכוללים סה"כ קרוב ל-800ע"מ. תחילה קצת נרתעתי מאורכו של הסיפור, אך

שניאור לא עשה עמי חסד בשנות העשרים של חיי.
הוא אכזב אותי בהבטחות שווא.
בעצם לא היה זה זלמן כי אם הבחור שעמו נפגשתי ״בקפה שניאור״ שבתל אביב. אז עוד לא היה פייסבוק ווואצאפ, האינטרנט קרטע כמו מנוע של מקרר ישן והייתי צריכה להסתמך על התיאורים מפליגי הלכת שלהג הבחור דרך האפרכסת: ״נראה טוב, בוגר לגילו, שזוף, הנדסאי״ (להביא לאימא)
סמרמורת מסוג טוּ גּוּד טוּ בִּי טְרוּ חלפה על גווי ובכל זאת נפלתי בפח.

נהנתי לגלות עוד סופר יידיש מתחילת המאה ה-20 שלא הכרתי. הספר מורכב מרומן אחד מרכזי בן 200ע"מ ועוד 9 סיפורים קצרים בני כ-10ע"מ כ"א.
כתיבתו של ברגלסון מושפעת מ"שלשת הגדולים" של דורו: מנדלי מוכר ספרים, ביאליק ושלום עליכם.

הרומן "ככלות הכל" המכיל את רוב הספר מספר את סיפורה של מירל שגדלה במשפחה ממעמד בינוני, אך מכיוון שאביה חולה המשפחה ירדה מנכסיה ונכנסה לחובות. מירל היא אישה יפה שמשודכת לבעל ממשפח

"יארמה וקיילה" הוא הרומן השלישי והאחרון העוסק בענייני העולם התחתון וכיו"ב של ב"ז. (הראשון זה "חלאה").

הוא פורסם בהמשכים בעיתון פארווערטס, ו<mark>בלהה רובינשטיין</mark> היא הראשונה לאסוף אותו לכדי רומן מסודר ומתורגם.
על פניו סיפור מצוין, ב"ז מצליח לשטוח עלילה מפולפלת וטובה שעוסקת ביהודי ורשא: ההגונים ואלה שפחות, ועוקבת אחריהם, אפילו מוארשה לניו יורק.
הדמויות מעניינות ועמוסות, החל מהזוג שעל שמם קרוי הספר:

הופתעתי.
אל הספר הזה לא הגעתי עם ציפיות גם בגלל הביקורות שאני זוכר שקראתי עליו, וגם, ובכן, <mark>בלהה רובינשטיין</mark>.

האמת היא שכשהתחלתי אותו לא כזה הופתעתי וצורת הסיפורים עם התרגום היו שניהם שילוב קצת יבש, אבל באיזשהו שלב מצאתי את עצמי ממש נהנה, הקצרצרים שבספר רובם מיוחדים, ובאמת שאפשר לומר שבכל הספר הזה יש מכל סגנונות הסיפור של ב"ז: יש את הנועזים עם האהבה בין נשים למשל, יש את האפלים שנוגעים בשדים ודי

כל יום שני,פעם בשבועיים,כמו שעון מכוון,סבתא מגיעה לקחת אותי ואת אחי לביתם בהרצליה.בגלל שהם גרים בהרצליה,ואנחנו בפתח תקווה,אי אפשר להיפגש עם סבא וסבתא רק בחגים או בימי הולדת.כשהיינו יותר קטנים זה היה כל יום שני,כל שבוע.סבתא הייתה באה להוציא אותנו מבית הספר,והיינו נוסעים אליהם.עם התקדמות השנים,אני ואחי התבגרנו ולוח הזמנים שלנו הפך ללחוץ.ועדיין,תמיד אנו משתדלים למצוא את הזמן הזה ללכת ולבקר את סבא וסב

גביע ניצחון זהוב גדול ויפה מוגש בזאת ל<mark>בלהה רובינשטיין</mark>, ההיא שלא אהבתי כלכך עד היום כי חשבתי שהיא הרסה כמה תרגומים.
את הגביע הזה אני חייב להביא לה, כי בזכותה, הונגש לי הספר הזה. למה לא למדתי יידיש עד הסוף ונשארתי רק עם בסיס דליל ולא מועיל? זאת בטח סיבה למה לי לא מגיע גביע ניצחון גדול, אבל ככה יצא.

בכל אופן, מדובר בספר מופתי. לא יודע כמה הרזומה הספרותי שלי רחב מספיק, אבל אני עדיין מרגיש ביטחון