ביקורת ספרותית על חזקים וחלשים מאת אלתר קציזנה
ספר מעולה

---

כל יום שני,פעם בשבועיים,כמו שעון מכוון,סבתא מגיעה לקחת אותי ואת אחי לביתם בהרצליה.בגלל שהם גרים בהרצליה,ואנחנו בפתח תקווה,אי אפשר להיפגש עם סבא וסבתא רק בחגים או בימי הולדת.כשהיינו יותר קטנים זה היה כל יום שני,כל שבוע.סבתא הייתה באה להוציא אותנו מבית הספר,והיינו נוסעים אליהם.עם התקדמות השנים,אני ואחי התבגרנו ולוח הזמנים שלנו הפך ללחוץ.ועדיין,תמיד אנו משתדלים למצוא את הזמן הזה ללכת ולבקר את סבא וסבתא.סבא וסבתא שלי הם אנשים מיושנים,אנשים של פעם.קנינו לסבתא שלי לרגל היום הולדת שלה,בת 76,איזה סמרטפון משוכלל.אני טענתי שזה מיותר,הרי היא בכלל לא יודעת לשלוח הודעה! וכמובן שתפקיד המסביר הלאומי ניתן לי (הרשו לי לצאת נגד הטענה שכל בני הנוער מבינים במחשבים).

אין כל כך מה לעשות אצל סבא וסבתא שלי.סבא שלי שקוע בספרי מלחמה,תנ"ך וארץ ישראל הישנה.סבתא שלי מציירת,מבשלת או רואה תוכניות טראש (לא תאמינו מה היא רואה-"מעושרות","הישרדות","האח הגדול" ומה לא.ככה זה שיש הרבה זמן פנוי).כמובן שהם גם מטיילים (עכשיו פחות,לסבא יש בעיות ברכיים) ואפילו הולכים למכללה של הפנסיונרים.הבית של סבא וסבתא כמו קפוא בזמן.הכול אותו דבר,נשאר זהה שנים.אותם ספות,אותו סכו"ם,רק הציורים שתלויים על הקיר משתנים (כי סבתא מציירת יותר מדי,ואין כבר איפה לשים את הציורים).אז כשבאים לסבא וסבתא,אין כל כך מה לעשות.כן,יש פסנתר (רק ששכחתי את הרוב),ויש טלוויזיה ומחשב (מקרטעים במיוחד),אבל הבית קפוא בזמן.ככה יוצא שללכת לסבא וסבתא זו הזדמנות מצוינת לקריאה\לעשות שיעורי בית (וכמובן שחצי מהזמן אנחנו רק מדברים).

התיישבתי בסלון,אני והספר הנ"ל.סבתא שלי ראתה את השם של הסופר,ומשהו נצנץ לה בזיכרון."מה זה הספר הזה?".
"אה זה,חזקים וחלשים קוראים לזה.מתורגם מיידיש.ביידיש זה נקרא שטארקע און שוואכע" (אמרתי במבטא סופר קלוקל)
"אוי,כמה זמן לא שמעתי את השפה הזאתי"
"אבל שמעתי דווקא שיידיש חוזרת לאופנה!"
"אוי נו,גם שכחתי הרבה כי ככה זה שאין עם מי לדבר,וגם הרבה מילים הלכו לאיבוד.יש מילים שכבר לא משתמשים בהן,אז הן פשוט נעלמו"

חזקים וחלשים,או "שטארקע און שוואכע",מגולל את סיפורם של היהודים באירופה (בעיקר בפולין) בתקופת מלחמת העולם הראשונה בערך.לא אפרט על הדמויות וכו',כי הספר הוא מין רומן חברתי,וכיאה לרומן מסוג זה הוא מכיל בתוכו דמויות רבות,חלק ראשיות וחלק משניות.קשה לא לעשות את ההשוואה לרומנים חברתיים אחרים,כדוגמת אנה קרנינה וחבריה.ובכלל,אם בהשוואות עסקינן,קשה גם לא להשוות ליקיר האומה ש"י עגנון,שחלק מכתביו עסקו גם כן על היהודי בגלות.אבל אם אחזור לרגע לספר עצמו,"חזקים וחלשים" עוסק ביהודי הגלותי על כל גווניו.החלק מהיהודי החרדי עם הקפוטה הארוכה,ועד היהודי החילוני שמאמין במהפכת הקומוניזם.מופיעים ברומן גם היהודי הסוחר וגם היהודי המנוצל.הרומן משאיר את הקורא בסוג של תהייה,כי בעצם לא ברור חד משמעית מיהו החזק ומיהו החלש.אולי החזק הוא הגוי הכובש והאכזר שמבצע פוגרומים ביהודים,והחלשים הם היהודים המדוכאים? או אולי דווקא חזקים וחלשים מתייחס לאנשים בחברה היהודית עצמה-החזקים הם היהודים העשירים והסוחרים,ואילו החלשים הם חלשי החברה כדוגמת האלמנות והיתומים.

הרומן ארוך,שלא תבינו לא נכון.לוקח זמן לקרוא אותו ולוקח זמן עד שתופסים קצב.ראוי לציין לשבח את העבודה המדהימה של המתרגמת בלהה רובינשטיין,שהחייתה עולם שלם בספר.יצירת מופת שהגיעה לראשונה לעברית,והערות השוליים תרמו במיוחד להבנת ההקשר ההיסטורי (וגם תרמו לאלו שרצו לשמוע קצת את ניגון השפה המקורי,על כל הע' והא').

היידיש,השפה שלנצח מתקשרת אצלי ליהודי הגלותי,הולכת ודועכת ואיתה המורשת שלה.כן,יש תיאטרון היידישפיל וגם יש חזרה אופנתית של היידיש.אבל מי באמת כבר יודע יידיש,חוץ מהמבוגרים בינינו ואלו החרדים שדוגלים ביידיש.היידיש היא חלק נכבד מזהותי-החל מסבתא רבתא שדיברה יידיש שוטפת אך עם עלייתה לארץ סירבה לדבר בשפה (בעיקר בגלל שהשפה נקשרה אצלה למשפחתה,שנספתה בשואה),דרך סבתא שמדברת יידיש ומתגעגעת לניגוני השפה,ועד הקורס ביידיש באוניברסיטה שאמא ואבא לקחו למשך סמסטר (אמא תמיד הזכירה שהיא,העיראקית,קיבלה יותר מאבא ששמע יידיש מילדותו).אם זה היה סרט הם היו נפגשים בקורס יידיש ומתאהבים,אבל החיים הם לא סרט.והיידיש מגיעה עד אליי,ששומע לפעמים את סבתא מדברת יידיש,אבל כנראה שאני לא אדבר אף פעם את השפה.איאלץ להסתפק בניבים ובביטויים שחדרו לשפה העברית,כדוגמת "אוי ויי זמיר","גוועאלד" ו"נו שויין" (תודו שידעתם שזה יופיע מתישהו).ואם אתם תוהים לרגע,אז כן,תמיד שנפלטים לי הביטויים הנ"ל אנשים לא מבינים מאיפה זה בא.נער בן 18 שמדבר כמו קשישה פולנייה בת 70.

» ביקורות נוספות של omers
» ביקורות נוספות על חזקים וחלשים