ביקורת ספרותית על יארמה וקיילה - פרוזה # מאת יצחק בשביס-זינגר
ספר טוב

---

"יארמה וקיילה" הוא הרומן השלישי והאחרון העוסק בענייני העולם התחתון וכיו"ב של ב"ז. (הראשון זה "חלאה").

הוא פורסם בהמשכים בעיתון פארווערטס, ובלהה רובינשטיין היא הראשונה לאסוף אותו לכדי רומן מסודר ומתורגם.
על פניו סיפור מצוין, ב"ז מצליח לשטוח עלילה מפולפלת וטובה שעוסקת ביהודי ורשא: ההגונים ואלה שפחות, ועוקבת אחריהם, אפילו מוארשה לניו יורק.
הדמויות מעניינות ועמוסות, החל מהזוג שעל שמם קרוי הספר: יארמה הסכינאי וקיילה הזונה, ועד לתושבים התמימים של וארשה וניו יורק, אה וגם בונם. מי זה בונם? בונם הוא בן של רב, שהקשר שלו עם היצאנית מהווה את עיקר הספר.
ובכן, מוכר?
אז גם פה, ב"ז בעצם מתאר אחד לאחד את הדמות של אח שלו - ישראל יהושע! ולא רק אותו, אלא את כל המשפחה שלו, בשינוי שמות. את אביו הקפדן, את אימו, ואת אחותו (עם כל המחלות שלה וכל הדרמה שקרתה איתה בצעירותה). את אחיו (בונם) הוא מבסס בהתחלה כמו מי שאני הכרתי, לפחות דרך האוטוביוגרפיה שב"ז עצמו כתב, אבל לגבי כל הקורה איתו ועם היצאנית לאחמ"כ, מתחילת הקשר ועד לבריחה איתה לאמריקה, זה אני לא מכיר, ואני חושב שב"ז היה צריך אותו רק לדמות, שמן הסתם הכיר טוב מאוד, וכן היטיב לתאר אותו.
מעניין, כי בד"כ בספרים שלו כשהוא מערב את המשפחה שלו, הדמות הראשית היא שלו, ופה הוא ממש כתב ספר בכיכוב אחיו.
אה ועוד דבר, כמו שציינתי זה השלישי (3/3) מבין ספריו שעוסק בנושא הזה, ואני אציין שקראתי את הראשון "חלאה" (שאגב מספרים שב"ז לא היה מרוצה ממנו, ואת הספר השני בסדרה הזאת כתב כי רצה לגנוז את הראשון) והדמויות שם מוזכרות גם בספר הזה השלישי, כמו מקס, רועה הזונות מארגנטינה, וצירלה בת הרב (שפה מזכירה את אחותו) ויכול להיות מעניין לקרוא את שניהם בסמיכות, לראות אם יש קווים מקשרים).

ואציין לטובה גם את הסוף הלא גמור, שדווקא הפתיע אותי.


בכל אופן, חומר גולמי מצוין, מכותב אמן.
אבל! ואבל גדול.
בלהה רובינשטיין אמונה על עבודת התרגום. פעם שנייה שאני מודה לה מאוד על הנגשה של תוכן שבלעדיה אולי היה נעלם (כמו בחזקים וחלשים שלמרבה הפלא היחיד שתירגמה ולא כזה נהרס) רק שבמקרה הזה אני חייב לציין את איכות התרגום.
זה לא סוד ולא פעם ראשונה שאני כותב על בלהה רובינשטיין, ואין מה לעשות. אני חושב שהיא מתרגמת, סליחה, בצורה גרועה מאוד. אני מרגיש לא נעים להגיד את זה כי בכל זאת, אני הקטן, אבל אני גם לא שוכח שאני הצרכן.
משהו בצורת התרגום שלה מפספס את זה בענק. ואת זה אני אומר כשאני קורא בסמיכות ספר אחר שמתורגם מיידיש, וזה כלכך אחרת. נראה שהיא מנסה להעביר את הספר והשפה בצורה מונגשת יותר, אולי מודרנית, כזאת של שיחה רגילה בין בני אדם כיום. וזה לא זה, מהסיבה הפשוטה שהספר, על אף שנכתב בניו יורק, כתוב בתקופה של פעם. מה לעשות? בנוסף לשפה ה"עתיקה" והעמוסה משמעויות ורגשות, יש גם את התקופה ההיא, ולתרגם שפה ותקופה כזאת לעברית מדוברת כמו של סתם ספר שנכתב היום - מאבד מהרומן חלק ניכר מהחן שלו.
וזאת לא רק איזו הצהרה שרירותית שאני הצהרתי, ניכר גם מהכוכביות שהיא משרבבת מדי פעם (ולא הרבה, הייתי מצפה מספר שנכתב ביידיש להיות עמוס בכוכביות של תרגום הסברתי של הביטויים אבל שוין) שההחלטות שהיא בחרה כשהיא תרגמה, קצת מאכזבות. וזה גם בנוסף לשיח העברייני שהיא תירגמה, שאני בספק בכלל אם זהה למקור.
אני עוד מחפש בגוגל ראיונות שלה או משהו כזה, כדי לנסות להבין את האג'נדה התרגומית שלה.

אבל בסדר, עם כל זה, אני עדיין מודה לה. לא יודע מה אני חושב על זה שאני מעדיף לקרוא את זה ככה, מאשר לא לקרוא בכלל. אולי גם כי נחמד להתלונן?
(ובאמת בחזקים וחלשים היא לא תירגמה כזה נורא, אולי זה אישיו שלה עם ב"ז?)

» ביקורות נוספות של oziko
» ביקורות נוספות על יארמה וקיילה - פרוזה #