גביע ניצחון זהוב גדול ויפה מוגש בזאת לבלהה רובינשטיין, ההיא שלא אהבתי כלכך עד היום כי חשבתי שהיא הרסה כמה תרגומים.
את הגביע הזה אני חייב להביא לה, כי בזכותה, הונגש לי הספר הזה. למה לא למדתי יידיש עד הסוף ונשארתי רק עם בסיס דליל ולא מועיל? זאת בטח סיבה למה לי לא מגיע גביע ניצחון גדול, אבל ככה יצא.
בכל אופן, מדובר בספר מופתי. לא יודע כמה הרזומה הספרותי שלי רחב מספיק, אבל אני עדיין מרגיש ביטחון לקרוא לספר הזה "ספר מופת".
וזה למרות שלא מדובר באיזה ספר עם קונץ אידיאולוגי או חרפרף כמו של זינגר, אבל באורך כזה, המחבר מילא באיכות גבוהה למדי את כל 600 העמודים בהצדקה מוחלטת של כל עמוד ועמוד (פעם קצת התלוננתי על כמה קשה לי עם ספרים ארוכים שעם זה שהם טובים, הם לא מספיק שווים את האורך שלהם).
העלילה פותחת בקומונה נחמדה של שלל דמויות, והיופי העיקרי של הספר לכל האורך שלו, זה שכאילו היה מדובר במלא ספרים על מלא דמויות שקובצו לכרך אחד, ואני מתכוון לאופי הסיפור וההגשה של כל דמות, בכל חלק וזמן בעלילה. עם הזמן דברים קורים, וגם אזורים משתנים; בין פולין לפלשתינה, ותוך כדי מלחמת העולם הראשונה, כשחיילים רוסים וגרמנים ממלאים את הרקע.
אני מתלהב רק מעצם הכישרון לטוות עלילה בסדר גודל כזה. לכל פרט יש משמעות, וכל התנהגות ואופי, מביאים בסופו של דבר לאיזו תוצאה ותוצר של דמות מלאה ומורכבת. גם הקשר בין כל חברי הקומונה שמוזכרים בהתחלה, עם הזמן מתרחב וכמו קיר של בלש לא רגוע המלא תמונות ודפים שנעוצים עם חוטים שמקשרים בין פריט מידע כזה לאחר.
רומן יהודי עם כל מה שהוא אוצר בתוכו, כולל דיאלוגים שלמים על ציונות וקומוניזם בגידות, וצדיקים של עיירות.
נהנתי מאוד, ותודה ענקית ומיוחדת לבלהה רובינשטיין שהחליטה לחלץ את הספר הזה משפה אחת, לכמעט אחרת.
נ"ב זה תמיד גורם לי לחשוב על כמה אוצרות יש מהתקופה הזאת, ואיך עם הזמן הכל שוקע יותר ויותר, והסיכוי להיחשף אליהם פוחת.
כמו כן אלתר קציזנה עצמו נרצח כשברח מהנאצים לטרנופול, שם נפל לפוגרום (שגם פוגרומים יש בספר) שבוצע בידי פורעים אוקראינים שחסילו כמעט את כל יהודי טרנופול. אשתו נרצחה במחנה השמדה בלזץ, והבת שלו הצליחה להימלט, והיא זאת שגרמה לתפוצה של הכתבים שלו ביידיש.
לזכרם.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
