“# בתמונות הוא מופיע לרוב עם מקטרת. ברור שזה אחד האביזרים שהגיבור שלו, מגרֶה, עושה בהם שימוש שיטתי. סימנון הוא יליד ליאז' בבלגיה, שנאלץ בגיל 16 לעזור בפרנסת המשפחה ובזה הסתימה השכלתו הפורמלית. כשבגר חי בפאריז, עשור בארצות הברית ובשווייץ (אבל לא בבלגיה...). כסופר הוא היה פורה מאד, פרסם המון המון מלים – מחולקות לרומנים וסיפורים קצרים. יש אוהדים גדולים ממני לסימנון, שכמו גיבורו הוא כבד, מפותל, איטי”

“מחיקה היום רעייתי לקחת את אמא שלה, לבית אבות סעודי, לאחר שטיפלה בה מעל לשנה, בה היא הולכת ודועכת... הרגע בו, דלת ביתה של אימה נסגרה, הוא רגע פרידה לחיים שהיו ... ולשנה של כאב, בה האישה שהייתה ידועה בחוזקה, הולכת ונמחקת מעצמה... כשהחל תהליך הדעיכה, אחיה של רעייתי העניק לה ספר קטן. בניסיון לנחמה, הוא כתב בו הקדשה: "רגעי שקיעה מבאים עמם רגעי חסד מבט מגע מחשבה זיכרון שמוחק את עצמו,”

“יש לי עוזרת בית. פיליפינית. היא עוזרת לי כבר חמש עשרה שנה. (היא חוקית, אגב, למי שרץ אל המלשינון, יש לה בת מאזרח ישראלי ולכן קיבלה מעמד חוקי). בפיליפינים היא עזבה חמישה ילדים ובעל, שגדלו והתפתחו ולמדו ונישאו בלעדיה. יש לה המון מגרעות. היא מגיעה בשש או בשבע בערב, היא מבריזה בלי להודיע, היא לא עונה לטלפון, יש לה אוצר תירוצים עשיר, היא מגזימה במספר השעות (היא אומרת לי ביום שישי כמה שעות היא עבדה א”

“# הספר הזה מצליח לאבחן עבורי את ההבדל בין סופרים אמריקאים לצרפתים. סופר אמריקאי יקח את הרעיון ויתקדם איתו באופן ישיר. ברצינות גמורה. יבנה דילמות מעצם המצב הבלתי אפשרי בו נתונות דמויותיו. יעמיס על הסיפור מתח, לפעמים מלאכותי, ויימנע מלדון בחלק המטריד של הרעיון שלו (אולי כדי לא לעצבן קוראים). איך אני יודעת? ראיתי כמה פרקים בסידרה אמריקאית שנעשתה, כנראה, על בסיס הספר הזה. הם לקחו את החלק הקל לעיכול,”

“# בתמונות הוא מופיע לרוב עם מקטרת. ברור שזה אחד האביזרים שהגיבור שלו, מגרֶה, עושה בהם שימוש שיטתי. סימנון הוא יליד ליאז' בבלגיה, שנאלץ בגיל 16 לעזור בפרנסת המשפחה ובזה הסתימה השכלתו הפורמלית. כשבגר חי בפאריז, עשור בארצות הברית ובשווייץ (אבל לא בבלגיה...). כסופר הוא היה פורה מאד, פרסם המון המון מלים – מחולקות לרומנים וסיפורים קצרים. יש אוהדים גדולים ממני לסימנון, שכמו גיבורו הוא כבד, מפותל, איטי”

“מחיקה היום רעייתי לקחת את אמא שלה, לבית אבות סעודי, לאחר שטיפלה בה מעל לשנה, בה היא הולכת ודועכת... הרגע בו, דלת ביתה של אימה נסגרה, הוא רגע פרידה לחיים שהיו ... ולשנה של כאב, בה האישה שהייתה ידועה בחוזקה, הולכת ונמחקת מעצמה... כשהחל תהליך הדעיכה, אחיה של רעייתי העניק לה ספר קטן. בניסיון לנחמה, הוא כתב בו הקדשה: "רגעי שקיעה מבאים עמם רגעי חסד מבט מגע מחשבה זיכרון שמוחק את עצמו,”

“יש לי עוזרת בית. פיליפינית. היא עוזרת לי כבר חמש עשרה שנה. (היא חוקית, אגב, למי שרץ אל המלשינון, יש לה בת מאזרח ישראלי ולכן קיבלה מעמד חוקי). בפיליפינים היא עזבה חמישה ילדים ובעל, שגדלו והתפתחו ולמדו ונישאו בלעדיה. יש לה המון מגרעות. היא מגיעה בשש או בשבע בערב, היא מבריזה בלי להודיע, היא לא עונה לטלפון, יש לה אוצר תירוצים עשיר, היא מגזימה במספר השעות (היא אומרת לי ביום שישי כמה שעות היא עבדה א”

“# הספר הזה מצליח לאבחן עבורי את ההבדל בין סופרים אמריקאים לצרפתים. סופר אמריקאי יקח את הרעיון ויתקדם איתו באופן ישיר. ברצינות גמורה. יבנה דילמות מעצם המצב הבלתי אפשרי בו נתונות דמויותיו. יעמיס על הסיפור מתח, לפעמים מלאכותי, ויימנע מלדון בחלק המטריד של הרעיון שלו (אולי כדי לא לעצבן קוראים). איך אני יודעת? ראיתי כמה פרקים בסידרה אמריקאית שנעשתה, כנראה, על בסיס הספר הזה. הם לקחו את החלק הקל לעיכול,”