רציתי לספר על האהבה כפי שהיא נחווית רוב הזמן על ידי רוב האנשים: בלי משברים או אירועים מיוחדים. בראי החיים החולפים, האביבים שצצים ונעלמים. באור התוגה של הדברים. האהבה נמצאת בכול ובשום מקום, היא נמצאת בזמן עצמו.

בני הזוג מוֹרוֹ חיים חמישים שנה זה לצד זה, האחד בלוויית האחרת. זה הביטוי הנכון: היא בת הלוויה שלו, הוא בן הלוויה שלה. רק המוות יפריד ביניהם, וגם זה לא בטוח.