“אוי, ממה להתחיל? שרווח לי כשזה נגמר? סיפור המסגרת די פשוט: "גיבור" הספר, בארדאמי, נע ממקום למקום. את המקומות בחר המחבר בקפידה. זה מתחיל בחזית שדות הקטל של מלחמת העולם הראשונה, נמשך במקלט של פצועי המלחמה בפריז, משם אל קולוניה צרפתית במערב אפריקה (קמרון? סנגל?), אחר כך במעין ספינת עבדים לניו יורק, וממנה אל דטרויט בירת תעשיית הרכב האמריקנית, ומשם חזרה לצרפת. בכל מקום רע לו. האנשים איומים וזוכים”

“ספר על אובדן, על אומץ, על בחירה... העיר האלג'ירית – צרפתית אוראן היא עיר רדומה, פסיבית, עצלה ותושביה עסוקים במחשבותיהם בעיקר בעשיית כסף. זהי עיר קולוניאלית, בימים בהם במערב שליטה על עמים וארצות אחרות הייתה מושא שבח וגאווה. כמובן, שכל גיבוריו של הספר הם Pied-Noir, דהיינו מתיישבים צרפתים לבנים, לא הילידים האלג'ירים שלא ממש נחשבו אז. יום אביבי אחד מתחילות להופיע חולדות מתות ברחבי העיר. הן בכל מקו”

“אלבר קאמי, פרט להיותו סופר, הוא גם הוגה דעות ומכאן שכל יצירותיו נקראות כאילו בא להביע הגותו בצורה כזו או אחרת. הזר הוא סיפורו של מרסו, פקיד מכס באלז'יר, שכל חייו מבקש להדגיש ששום דבר לא חשוב והכל חסר משמעות. הוא פשוט חי את החיים עצמם ודי בזאת. קאמי אכן הצליח להציג חיים כפשוטם, וככל שנטרח לא נצליח למצוא משמעויות נסתרות. אין פשוט כחיים עצמם. מרסו שב מקבורת אמו, קבורה בה לא בכה ולא הראה שום הלך רוח”

“זאת הייתה תקופה קשה, כל ספר נקרא עד עמוד 20 ונזרק לצד. בצבא הייתה תקופה עוד יותר קשה, כל לילה היה לילה לבן, הקצינים רק העמיסו משימות, החיילים לא היו מוכנים להקשיב לנו המפקדים ושלא נתחיל לדבר על המ"פ. ואצלי בלב משהו לא הסתדר, הייתי באמצע חיפוש. ואז הגיע הספר הזה ושינה את הכל. מגיל 4 או 5 ניסו לדחוף לי את הספר הזה. בהקראות לפני השינה/ בכיתה ב' שכבר יכולתי לקרוא לבד/ ואפילו בחטיבה כשהורי שמעו”