“זאת הייתה תקופה קשה, כל ספר נקרא עד עמוד 20 ונזרק לצד. בצבא הייתה תקופה עוד יותר קשה, כל לילה היה לילה לבן, הקצינים רק העמיסו משימות, החיילים לא היו מוכנים להקשיב לנו המפקדים ושלא נתחיל לדבר על המ"פ. ואצלי בלב משהו לא הסתדר, הייתי באמצע חיפוש. ואז הגיע הספר הזה ושינה את הכל. מגיל 4 או 5 ניסו לדחוף לי את הספר הזה. בהקראות לפני השינה/ בכיתה ב' שכבר יכולתי לקרוא לבד/ ואפילו בחטיבה כשהורי שמעו”

“על הנסיך הקטן לא רציתי לכתוב ביקורת. הספר היה נראה לי קצת... מרוחק. לא שהוא לא היה טוב, אלא שפשוט... ובכן, איכשהו הוא היה לי זר. לא מצאתי את עצמי בתוכו, בתוך כל פניני החוכמה, האלגוריות המפולספות קמעה, הטפות המוסר המרגיזות משהו, חוסר הרצף של הסיפור, הדמויות שלא תמיד הצלחתי להתחבר אליהם בממד הרגשי... אני לא יודע, נראה היה שמשהו התפספס. אני לא יודע מה בדיוק... הספר כמו דרש ממני לצאת מהציניות, וספר טו”

“כמעט שלושים שנה של ציפיות התנקזו ליום קריאה מרוכז, ולהפתעתי לא התאכזבתי. טייס המבצע נחיתת חירום בסהרה, פוגש חבר מעולם אחר, ילד זהוב שיער וגלוי לב - הנסיך הקטן. קסמו של הספר, חל כבר בהקדשה. טרם נתקלתי בסיפור בו דמויותיו דנות בציורים המאוירים בו, אבל אולי זה כי לא נחשפתי מספיק עדין לספרי ילדים. מדובר כנראה בספר הילדים הנחשב בתבל (כנ"ל לגבי התחום האפור של ספרות אל-גילית). אני תמה האם ילד”

“הספר עדיין הריח ניחוח עדין של חנות ספרים למרות שהוא אצלי כבר כמה שנים. לא זוכרת איך קיבלתי אותו ולמה אבל צרם לי מאוד שהקלאסיקה הזו מונחת לי על המדף ואין לי מושג מה בתוכה. כלומר, כמובן שאני מכירה את הסיפור של הנסיך הקטן. כמובן שקראתי את הספר. פעם, מתישהו. אבל אם תשאלו אותי באיזו שנה המספרים כנראה לא יצוצו לראשי כזיכרון טרי. בילדות, היה לי את הספר הזה בגרסה של כריכה חומה ומתפוררת. הוא תמיד היה ש”

“זאת הייתה תקופה קשה, כל ספר נקרא עד עמוד 20 ונזרק לצד. בצבא הייתה תקופה עוד יותר קשה, כל לילה היה לילה לבן, הקצינים רק העמיסו משימות, החיילים לא היו מוכנים להקשיב לנו המפקדים ושלא נתחיל לדבר על המ"פ. ואצלי בלב משהו לא הסתדר, הייתי באמצע חיפוש. ואז הגיע הספר הזה ושינה את הכל. מגיל 4 או 5 ניסו לדחוף לי את הספר הזה. בהקראות לפני השינה/ בכיתה ב' שכבר יכולתי לקרוא לבד/ ואפילו בחטיבה כשהורי שמעו”

“על הנסיך הקטן לא רציתי לכתוב ביקורת. הספר היה נראה לי קצת... מרוחק. לא שהוא לא היה טוב, אלא שפשוט... ובכן, איכשהו הוא היה לי זר. לא מצאתי את עצמי בתוכו, בתוך כל פניני החוכמה, האלגוריות המפולספות קמעה, הטפות המוסר המרגיזות משהו, חוסר הרצף של הסיפור, הדמויות שלא תמיד הצלחתי להתחבר אליהם בממד הרגשי... אני לא יודע, נראה היה שמשהו התפספס. אני לא יודע מה בדיוק... הספר כמו דרש ממני לצאת מהציניות, וספר טו”

“כמעט שלושים שנה של ציפיות התנקזו ליום קריאה מרוכז, ולהפתעתי לא התאכזבתי. טייס המבצע נחיתת חירום בסהרה, פוגש חבר מעולם אחר, ילד זהוב שיער וגלוי לב - הנסיך הקטן. קסמו של הספר, חל כבר בהקדשה. טרם נתקלתי בסיפור בו דמויותיו דנות בציורים המאוירים בו, אבל אולי זה כי לא נחשפתי מספיק עדין לספרי ילדים. מדובר כנראה בספר הילדים הנחשב בתבל (כנ"ל לגבי התחום האפור של ספרות אל-גילית). אני תמה האם ילד”

“הספר עדיין הריח ניחוח עדין של חנות ספרים למרות שהוא אצלי כבר כמה שנים. לא זוכרת איך קיבלתי אותו ולמה אבל צרם לי מאוד שהקלאסיקה הזו מונחת לי על המדף ואין לי מושג מה בתוכה. כלומר, כמובן שאני מכירה את הסיפור של הנסיך הקטן. כמובן שקראתי את הספר. פעם, מתישהו. אבל אם תשאלו אותי באיזו שנה המספרים כנראה לא יצוצו לראשי כזיכרון טרי. בילדות, היה לי את הספר הזה בגרסה של כריכה חומה ומתפוררת. הוא תמיד היה ש”