“המעשה המפורסם באיש שמכר את הצל שלו תמורת הון בלתי מוגבל, הוא ספר נחמד, גם אם לא יצירת מופת כפי שיש הטוענים.
אני משער שהמגבלה של הספר הזה היא שהוא one trick pony, שאפילו עם מספר העמודים המוגבל שלו מרגיש די מעגלי לפרקים; שלמיל מתחבר לדמות מסוימת, הדמות מגלה שאין לו צל, הוא מנודה, וחוזר חלילה..
מה גם שדמויות המשנה לא מפותחות במיוחד. יש את המשרת הנאמן, שכל האישיות שלו היא שהוא משרת נאמן להחריד. למה הוא נאמן לחלוטין לשלמיל מהרגע הראשון שהם נפגשים? לא מוסבר, מלבד הטענה שהוא אדם טוב לב.
יש את מושא האהבה, שאני גם לא מרגיש שזוכה לפיתוח, יש את המשרת התחמן, ואז יש את "האיש האפור" שהוא דווקא דמות משנה מעניינת שכן היא עוברת שינוי במהלך הסיפור.
עוד בעיה היא שהיה קשה לי לקחת את הדחייה המוחלטת שהגיבור חווה בגלל חוסר בצל ברצינות. כן, זו אלגוריה וזו אלגוריה עם משמעות יפה, של הנורמטיביות שדוחה מעליה את כל מה שמאתגר את חלון הנורמה החברתית, אבל דווקא צל? קצת מצחיק לקרוא אנשים מזדעזעים כי אין לשלמיל צל, ואז קשה לקחת את הסיפור כמסע מטרגדיה לישועה.
בצדדים החיוביים; הקריאה קולחת, הישועה שהספר מציע די מרתקת ומפתיעה, ואני סאקר מוחלט של אימה, גותיקה ומוזרות, אז קשה למצוא אותי מתנגד לספר על עסקה עם שד. (בהזדמנות זו אני חייב להזכיר את "השטן המאוהב" שיצא כמה עשורים קודם לכן ועוסק בצעיר שמתאהב בשד. מה הקשר בין סקירה זו לספר הזה? אין ממש, אבל "השטן המאוהב" הוא יצירת מופת ויותר אנשים צריכים להכיר אותו)
סיכום: ספר נחמד מאוד, אלגוריה יפה, תצוגה נאה של המחשבה הרומנטית והרציונליות של שלהי המהפכה הצרפתית, אבל יכול היה להיות יותר טוב.
3.5 \ 5”
