“מעולם לא באמת האמנתי שספר יגרום לי לבכות...והנה הגיע היום...כל כך קצר,כל כך פשוט בשפתו אך מורכב בכוונתו ומסריו,כל כך תמים,כל כך בוגר ועם זאת ילדותי...כל כך טוב,כל כך עצוב...אני אפילו לא יודעת למה בדיוק בכיתי,אולי בגלל ש...טוב,אני לא באמת יודעת. את כל רצף הכתיבה הזה יכולות לסכם שתי מילים: פשוט יפה.
אין מילים טובות יותר ביקום אדיר הממדים הזה בכדי לתאר את יצירת המופת המופלא הזו: 'פשוט יפה'...”

“וואי איזו רגישות, איזו עדינות ואיזה יופי! חלום.

יש ספרים שקשה מאוד לכתוב עליהם ביקורת, למעשה אי אפשר לבקר אותם. כשקוראים סוג של ספרות כזו מרגישים קטנים ולא מספיק ראויים משל מין "של נעליך...". כך אני מרגישה לנוכח היצירה המדהימה הזו.

הטייס הצרפתי שנוחת עם מטוסו בלב המדבר ופוגש את הנסיך הקטן שבא מכוכב זעיר שלא ניתן להבחין בו בשמיים - אולי זה הילד שבו. זוהי דמות של נער שמאגד את הטוהר והתמימות, את הזך והאמיתי שבלב האדם. הנסיך מבקש מהטייס שיצייר לו כבשה, אבל כזו שלא תאכל את השושנה שלו שמחכה לו על כוכבו המנצנץ מהשמיים.
מבלי לקלקל לאלה שעדיין לא קראו! יש כאלה?? ניתן רק לומר כי הנסיך הקטן מלמד מהי אהבה ואיך רוכשים אותה (דרך ביות), מה באמת חשוב בחיים ומה פחות. כיצד אנשים עסוקים בכוח, שליטה, רכושנות, כבוד. אך מפספסים את הדברים החשובים באמת: הרעות, החברות, הנאמנות והאהבה בדרך.
הנסיך הקטן מאוד מתגעגע לשושנה הקטנה שהשאיר בכוכבו והוא חייב לחזור על מנת להיות קרוב אליה ולהגן עליה שלא תאכל. אמנם לשושנה יש קוצים קטנים אבל לא די בהם כדי לשרוד. והפרידה של הטייס מהנסיך היא עצובה וקורעת לב. הפרידה כרוכה גם בסוג של מוות ויחד עם זאת היא מותירה פתח של תקוה ואופטימיות. כי תמיד ישאר הזכרון ותמיד נשארת האפשרות להביט בשמיים ולראות את שירת נצנוץ הכוכבים.”