פרויקט הגנן והגינה - א

קריית טבעון ישוב הולדתי, נולדה כחלום של פועלים ובהם אבי, לברוא ישוב גנים, שבו הטבע הקיים ישתלב לתוך גינות הפועלים, כמימוש אוטופית גן העדן הנברא מכוחה של הציונות הסוציאליסטית.

טבעי בעיני הייתה בחירתי כתלמיד כדורי בענף הנוי, כמקצוע התמחות. אהבתי בו את מרחבי הדשא העצומים, את שדרות האילנות הנטועים לתוך תוואי הגבעות, את גני הוורדים שלפתע פרחו באביב במרבדי אדום סגול וורוד.

איזה מזל שהוציאו מחדש את הספר הזה בתירגום חדש (של <mark>רות בונדי</mark>) ובכריכה חדשה, כי אין סיכוי שהייתי מתקרבת אל ההוצאה הישנה והמכוערת להפליא. מה לעשות, בחורה שטחית... אז לבסוף התקרבתי, קראתי ונהניתי להפליא. צ'אפק הצ'כי כתב ב-1934 דיסטופיה או אולי אלגוריה חדה, מקורית ומצחיקה להפליא. הספר כל כך בועט ומעודכן שקשה לי להאמין שהוא נכתב לפני שמונים שנה. האם כה מעט השתנה בעולם? האם נותרנו כאלו יהירים, חמדנים וטי

"כל אסונו של האדם בכך שנגזר עליו להפוך לאנושות"

אני מקנא, מקנא בסופרים ומשוררים שיכולים להתבונן ולהוציא מילים חדות מתער ומדויקות כל כך, כאלה שמפשיטות את כל הקישוטים ומעמידות את נשוא כתיבתם במערומיו העלובים.
ומסכנה האנושות שנופלת לכוונת חיציו של סופר שכזה.

יש ברומן הזה כל כך הרבה עד שהמחשבות שהוא עורר בי, המילים שרוצות לתאר את הספר וההנאה שהוא מסב, אל תוך הביקורת הזאת, דוחפות ורומסות אחת את

זהו הספר הראשון שאני קורא מפרי עטו של הסופר הצ'כי המוכשר בוהומיל הראבל.
ממה שהבנתי מחבר טוב שלי, שקרא את כל ספריו שתורגמו לעברית, זהו לא מהמשובחים שבספריו ואני השבתי לו שבכל זאת הוא נורא מסקרן אותי והייתי רוצה לקרוא ספרים נוספים שלו.

בקליפת האגוז הספר מחולק לפרקים הכוללים את קורותיו של מלצר צ'כי ממוצא גרמני, בחור הזוי יש ללומר, בתקופה שלפני הכיבוש הגרמני במלחמת העולם השנייה, במהלך תקופת הכיבו

יש ספרים ששמם לבדו שובה אותך. מאה שנים של בדידות, החטא ועונשו, אהבה בימי כולרה. הקלות הבלתי נסבלת של הקיום הוא אחד מהם.

הספר נפתח עם רעיון השיבה הנצחית, לפיו הקיום אינו אלא מעגל שחוזר על עצמו, בו חיינו נידונו להתקיים באותה תבנית עד בלי סוף. השיבה הנצחית מעניקה משמעות לחיינו אך גם ייסורים – כל בחירה ובחירה שלנו, תשוב עתה לעולמים. לדידו של ניטשה, זהו העול הכבד ביותר על האדם. אולם האם הכבדות בהכ

ספר מפורסם, נכון? אז חייבים לקרוא.
טומאש לא יכול לישון עם אותה אישה אתה קיים יחסי מין זה עתה ולכן היה מסיע אותן לביתה. טרזה נכנסה לחייו פתאום, נרדמה בחיקו, אחזה היטב בזרועו ולא הניחה לו. גם הוא נרדם, הפלא ופלא. המקום הוא פראג, הם מתחתנים והרוסים נכנסים לפראג ב-1968, זמן מבלבל בתחילה, אבל אחרי כמה ימים מבינים את גודל הברוך.
די מהר אני גם מבין את גודל הברוך בקריאת הספר, הבנוי מקטעים קצרים, עמוס תו

מארק טוויין, האיש והציטוטים, מביא כאן מעשיה מכשפת על כמרים ומכשפות, אסטרולוגים ואמונות טפלות, ושטן אחד שמנצח על כל המקהלה הססגונית הזאת, כדי להוכיח לנו שהמין האנושי הוא לא כזה גרויס מעציעס.
בציניות מושחזת ורהוטה, לעתים משעשעת ולעתים מזעזעת, הוא מרביץ בנו את תורת השטן, שמציגה אותנו, בני האדם, באור לא מחמיא, בלשון המעטה.

אנחנו צופים בילדות קטנות המואשמות במעשה כשפים, מורעבות, מפוחדות ומבודדות

הספר צד את תשומת לבי בגין העובדה כי המתרגמת הנה <mark>רות בונדי</mark> ,אשר ידועה כמתרגמת מעולה והשילוב עם סיפורים צ'כים משם היא באה וגדלה -נראה לי מבטיח .

17 סיפורים קצרים מהד.נ.א. של התרבות הצ'כית .הכרתי רק סופר אחד: ירוסלאב האשק מחבר "החייל האמיץ שוויק ",כל שאר השמות היו בגדר הרפתקה ספרותית .
לפני כל סיפור כתבה בונדי מעין ביוגרפיה קצרה ,חשובה אודות הסופר ,בדיוק לאנשים חסרי דעת כמוני .

קראתי כמחצ

שלושה נערים החיים בכפר באוסטריה פוגשים יום אחד איש זר ומסתורי. הוא מופיע ומצליח לערער את כל הקהילה. בתקופה בה מכשפות וקסמים היו אסורים בהחלט, מצליח הזר להטיל אימה על העיר ולשבש דברים בצורה מאגית ולא ברורה. החיבור שלו אל הנערים הוא חיבור מידי, הם מעריצים אותו ואת יכולותיו וחושבים שמדובר במלאך. הוא עצמו טוען כי הוא מלאך וכוונותיו טובות, אך שמו הוא שטן על שם בן דודו. שטן מצליח לחדור אל תוך השכבות העד