“זהו הספר הראשון שאני קורא מפרי עטו של הסופר הצ'כי המוכשר בוהומיל הראבל. ממה שהבנתי מחבר טוב שלי, שקרא את כל ספריו שתורגמו לעברית, זהו לא מהמשובחים שבספריו ואני השבתי לו שבכל זאת הוא נורא מסקרן אותי והייתי רוצה לקרוא ספרים נוספים שלו. בקליפת האגוז הספר מחולק לפרקים הכוללים את קורותיו של מלצר צ'כי ממוצא גרמני, בחור הזוי יש ללומר, בתקופה שלפני הכיבוש הגרמני במלחמת העולם השנייה, במהלך תקופת הכיבו”

“בכמה מילים אפשר לתאר חדר עם נרות דולקים? שחיטה של חזיר? גבר שנתקע עם האופנוע שלו? אישה המבטלת את עצמה תוך שכנוע עצמי עמוק? מסתבר שהתשובה היא בין ארבע לאלף וחמש מאות מילים, בוהומיל בחר באלף וחמש מאות מילים ולא שזה יכול להיות מענין - זה לא. אישה חזקה? לא מצאתי. סצינות מדממות ומפורטות על חזיר שמאבד דם והופך לאט לנקניק? יש למכביר שורה תחתונה - לצ'כיה יש יותר להציע מזה.”

“אני לא נוהגת לדרג או לבקר ספרים שאפילו לא הצלחתי לסיים לקרוא, אבל הביקורות המשבחות כאן כל כך הטעו אותי, וגרמו לי לבזבז הליכה לספרייה, עד שאני חייבת לתת כאן קונטרה; הסבר למה התייאשתי אחרי 50 עמודים, ולמה אני המומה שבכלל הצלחתי לצלוח אותם. הספר אמנם קצר, אבל אי אפשר לנשום. כל פרק הוא משפט אחד ארוך, מרובה פסיקים, שנמשך שלושים עמודים. אני לא מגזימה. הייתי רוצה לדבר על הצורך בפסקאות, אבל אין פה אפי”

“חיוך עולה על השפתיים והוא ממשיך ונמתח מהמילה הראשונה ועד לאחרונה. "שימו לב למה שאספר לכם כעת" פותח ומספר הפיקולו ואחר כך המלצר של הראבאל. הוא מספר את קורות חייו בדרך אסוציאטיבית, ותמונות, אנשים, מקומות והגיגים יוצרים פסיפס כה חי, שלעיתים נדמה כאילו האיש הקטן הזה משוחח איתך אישית. נפלא!”

“זהו הספר הראשון שאני קורא מפרי עטו של הסופר הצ'כי המוכשר בוהומיל הראבל. ממה שהבנתי מחבר טוב שלי, שקרא את כל ספריו שתורגמו לעברית, זהו לא מהמשובחים שבספריו ואני השבתי לו שבכל זאת הוא נורא מסקרן אותי והייתי רוצה לקרוא ספרים נוספים שלו. בקליפת האגוז הספר מחולק לפרקים הכוללים את קורותיו של מלצר צ'כי ממוצא גרמני, בחור הזוי יש ללומר, בתקופה שלפני הכיבוש הגרמני במלחמת העולם השנייה, במהלך תקופת הכיבו”

“בכמה מילים אפשר לתאר חדר עם נרות דולקים? שחיטה של חזיר? גבר שנתקע עם האופנוע שלו? אישה המבטלת את עצמה תוך שכנוע עצמי עמוק? מסתבר שהתשובה היא בין ארבע לאלף וחמש מאות מילים, בוהומיל בחר באלף וחמש מאות מילים ולא שזה יכול להיות מענין - זה לא. אישה חזקה? לא מצאתי. סצינות מדממות ומפורטות על חזיר שמאבד דם והופך לאט לנקניק? יש למכביר שורה תחתונה - לצ'כיה יש יותר להציע מזה.”

“אני לא נוהגת לדרג או לבקר ספרים שאפילו לא הצלחתי לסיים לקרוא, אבל הביקורות המשבחות כאן כל כך הטעו אותי, וגרמו לי לבזבז הליכה לספרייה, עד שאני חייבת לתת כאן קונטרה; הסבר למה התייאשתי אחרי 50 עמודים, ולמה אני המומה שבכלל הצלחתי לצלוח אותם. הספר אמנם קצר, אבל אי אפשר לנשום. כל פרק הוא משפט אחד ארוך, מרובה פסיקים, שנמשך שלושים עמודים. אני לא מגזימה. הייתי רוצה לדבר על הצורך בפסקאות, אבל אין פה אפי”

“חיוך עולה על השפתיים והוא ממשיך ונמתח מהמילה הראשונה ועד לאחרונה. "שימו לב למה שאספר לכם כעת" פותח ומספר הפיקולו ואחר כך המלצר של הראבאל. הוא מספר את קורות חייו בדרך אסוציאטיבית, ותמונות, אנשים, מקומות והגיגים יוצרים פסיפס כה חי, שלעיתים נדמה כאילו האיש הקטן הזה משוחח איתך אישית. נפלא!”