“**** נדמה ששמענו, קראנו, ראינו הכול מכל כיוון, ובמיוחד על נושא כה שחוק (קולנועית, לפחות) כמסע בזמן. חלאס, דרכי הפרדוקסים כבושות לעייפה, ואם מדי פעם יוצא עוד סרט שזו התימה שלו, החידוש שבו עשוי להיות בעיקר במימד החזותי, ולרוב, כשזה לא מספיק, גם ברובד הקונספטואלי. בדרך כלל הספר או הסרט הזה יעודדו את המחשבה האינסופית ״מה הייתי עושה אילו״ (לוטו, אלא מה), או ״מה היה קורה אילו״ (היינו הורגים א”

“נמאס לי לקרוא, לכתוב, לחיות. אבל אני חי, אז אני קורא, כותב ומחכה למותי. היום, בעזרת השם, אסתלק מפה, ולא אשאיר אחרי דבר. עם כל זה, ומפאת היותי חי, מתקיים בי דחף מוזר ביותר לכתוב על מנת לשתף. למה? אין לי מושג. היתה עת שבה יכולתי להצדיק התנהגות משונה מעין זו. יש רשת, היא חברתית, אנשים משתפים זה את זה ברשמיהם בכל הנוגע לספר זה או אחר. אבל כעת, עת עומד אני על גשר גבוה ומתלבט אם לחזור הביתה ולאכול משה”

“לי ולסלינג'ר יש יחסים אממ.. מורכבים.. את "התפסן" קראתי לראשונה בערך בגיל 14 והוא הימם אותי לחלוטין. כל כך אהבתי אותו שלא קראתי את העמוד האחרון; רציתי שתישאר לי הידיעה שיש עוד קטע של הספר שעדיין לא חוויתי, ידיעה שתביא לי תקווה וציפיות לעתיד. קצת אחרי זה המורה שלי לספרות אמרה שיש מצב שנלמד את "התפסן" לבגרות וממש ציפיתי לכך מטבע הדברים. ואכן כך היה; בערך בגיל 17 קראתי את "התפסן" שוב, הפעם במסג”

“מכל מה ששמעתי הציפיות היו גבוהות וממש לא התממשו. העלילה מתרחשת לסירוגין בעיקר בשתי תקופות- סוף המאה ה-18 בה נולדה ברוד (וסיפור די משוגע ברקע)- הסבתא של הסבתא של הסבתא של הסבתא של הסבתא של הסבתא של מי שיצוץ בהווה – ג'ונתן ספרן המזוהה גם כ'הגיבור' בפי המספר אלכס. ה'גיבור' מגיע מארצות הברית לאוקראינה לחקור את שורשיו ולמצוא את אוגוסטין שלידיעתו הצילה את סבו מציפורני הנאצים. אלכס כמתורגמן מחורבן וסבו”

“**** נדמה ששמענו, קראנו, ראינו הכול מכל כיוון, ובמיוחד על נושא כה שחוק (קולנועית, לפחות) כמסע בזמן. חלאס, דרכי הפרדוקסים כבושות לעייפה, ואם מדי פעם יוצא עוד סרט שזו התימה שלו, החידוש שבו עשוי להיות בעיקר במימד החזותי, ולרוב, כשזה לא מספיק, גם ברובד הקונספטואלי. בדרך כלל הספר או הסרט הזה יעודדו את המחשבה האינסופית ״מה הייתי עושה אילו״ (לוטו, אלא מה), או ״מה היה קורה אילו״ (היינו הורגים א”

“נמאס לי לקרוא, לכתוב, לחיות. אבל אני חי, אז אני קורא, כותב ומחכה למותי. היום, בעזרת השם, אסתלק מפה, ולא אשאיר אחרי דבר. עם כל זה, ומפאת היותי חי, מתקיים בי דחף מוזר ביותר לכתוב על מנת לשתף. למה? אין לי מושג. היתה עת שבה יכולתי להצדיק התנהגות משונה מעין זו. יש רשת, היא חברתית, אנשים משתפים זה את זה ברשמיהם בכל הנוגע לספר זה או אחר. אבל כעת, עת עומד אני על גשר גבוה ומתלבט אם לחזור הביתה ולאכול משה”

“לי ולסלינג'ר יש יחסים אממ.. מורכבים.. את "התפסן" קראתי לראשונה בערך בגיל 14 והוא הימם אותי לחלוטין. כל כך אהבתי אותו שלא קראתי את העמוד האחרון; רציתי שתישאר לי הידיעה שיש עוד קטע של הספר שעדיין לא חוויתי, ידיעה שתביא לי תקווה וציפיות לעתיד. קצת אחרי זה המורה שלי לספרות אמרה שיש מצב שנלמד את "התפסן" לבגרות וממש ציפיתי לכך מטבע הדברים. ואכן כך היה; בערך בגיל 17 קראתי את "התפסן" שוב, הפעם במסג”

“מכל מה ששמעתי הציפיות היו גבוהות וממש לא התממשו. העלילה מתרחשת לסירוגין בעיקר בשתי תקופות- סוף המאה ה-18 בה נולדה ברוד (וסיפור די משוגע ברקע)- הסבתא של הסבתא של הסבתא של הסבתא של הסבתא של הסבתא של מי שיצוץ בהווה – ג'ונתן ספרן המזוהה גם כ'הגיבור' בפי המספר אלכס. ה'גיבור' מגיע מארצות הברית לאוקראינה לחקור את שורשיו ולמצוא את אוגוסטין שלידיעתו הצילה את סבו מציפורני הנאצים. אלכס כמתורגמן מחורבן וסבו”