ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שבת, 7 בנובמבר, 2020
ע"י yaelhar
ע"י yaelhar
#
אני מחבבת אירים. זו כמובן חיבה תיאורטית שנוצרה דרך ספרים וסרטים, הרבה בזכות הדמיון בין אירים לבינינו. דמיון מוביל פעמים רבות לחיבה (כשהוא לא מוביל לרצון להשמיד את הדומה, כמובן.) האירים חיים במדינה קטנה, יחסית, עם חיכוך ארוך שנים אלים ומדמם בין חלקי האוכלוסייה, הרגשת נחיתות מובנית (שמתורגמת לעתים קרובות לכעס ואלימות) כלפי "האנגלים" שהם לכאורה חלק מהממלכה, דת המשולבת בתוך החיים ללא הפרד, צורך עז להוכיח ערך, "כבוד" שמשחק תפקיד חשוב בהתנהגות – בקיצור מוכר.
דני, שנולד וגדל בעיירה באירלנד, היה תמיד "הילד הטוב". הוא היום עורך דין בלונדון, מרוויח המון כסף, עובד המון שעות בעבודה משעממת ומאוסה, מנסה להינות מהחיים שנחשבים לחלום בעיני אנשי שכונתו בעבר, תוך ניסיון לארגן את המצפון ולהתעלם מהריקנות. יום אחד נוחת אצלו חבר ילדות, ג'ורדי – לא "ילד טוב" גם לא יותר מדי חכם או מוסרי. הוא שורד ברחוב, בעבריינות קלה, תוצר מובהק של העיירה הנידחת העלובה בה גדל, עם חשיבה של ילד בן 12 ויכולת תכנון דומה. בחמישה ימים יחוו השניים רכבת-הרים מטלטלת עד שינחתו במצב צבירה שונה לחלוטין ואולי גם עם קצת תובנות.
הסיפור כתוב בסיגנון ייחודי, עם הרבה הומור והרבה יכולת המחשה לקורא, כמעט סרט כתוב. הוא מתאר את החברה האירית, חברה שזכרון האלימות טרי בה גם אחרי ההסכם ששם קץ למעשי האיבה שם. האלימות הכבושה – והלא כל כך כבושה – של חלק מהצעירים שם היא עדיין נורמה. ובצידה מתקיימת התנהגות קהילתית, היכרות של כולם את כולם והתייחסות לחיי הזולת (שבקלות אפשר לקרוא לה "תחיבת-אף"). על כל אלה מתקיים "הכבוד הלאומי" המחפש לו מוצא בפעילות.
חיבבתי את הספר אחרי שהסתגלתי לסגנון הדיאלוגים השנונים והקופצניים שלו. אהבתי את ההומור – בעיקר הומור עצמי ציני ואבסורדי, ושנינות קופצנית. ליירד, כמו גיבורו, נולד וגדל בצפון אירלנד הכפרית, למד בקיימבריג' ועבד תקופה מסויימת במשרד עורכי דין. הספר, שהוא ספר הפרוזה הראשון של ליירד, היה מועמד לפרס בוקר ב-2006. יש תובנות שאפשר לקבל דרך התבוננות בדומים לך. ליירד מערבב את התובנות המרירות משהו האלה בסיפור שנון ומשעשע, לכאורה, מה שהופך את בליעתו לנוחה ואת הדמיון לקביל.
37 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
yaelhar
(לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
תודה רבה, רץ.
אכן הסכסוכים הקשים לפיתרון הם אלה שהזכרת. נראה לי שלמרות ששניים מהם נפתרו, לכאורה, הקונפליקט רוחש שם מתחת, מחכה להתפרץ. |
|
|
yaelhar
(לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
Tamas אני דווקא לא מקשרת ג'ינג'ים לאירים.
לפי תמונת הסופר שאני ראיתי - הוא נראה ג'ינג'-לייט... |
|
|
רץ
(לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
גם לי יש חיבה לאירלנד, היסטוריה מדממת לצד רעב מכונן, תרבות עתיקה ונופים ומרחבים שלנו אין, ומעל לכל פעם אמרו שהסיכסוכים הקשים לפתרון,
דרום אפריקה, אירלנד, וישראל, כמובן שזה היה פעם.
|
|
|
Tamas
(לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
דיאלוגים קופצניים ושנונים- הסתקרנתי.
אירים, ג'ינג'ים וקופצניות די הולך ביחד, למרות שלפי התמונה (לא בסימניה) נראה שג'נג'י הוא לא:) |
|
|
yaelhar
(לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
תודה רבה, עמיחי.
|
|
|
yaelhar
(לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
הייתי בטוחה שמיין ריד יהיה כוכב הרשימה...
|
|
|
עמיחי
(לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
יופי. נשמע נחמד.
מחכה לי על המדף. |
|
|
Pulp_Fiction
(לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
ואו, הארת את עיניי, יעל
אכן קראתי אחדים מהם ולבושתי הגדולה אפילו לא ידעתי שהם אירים. למשל הייתי בטוח שמיין ריד הוא אמריקאי:-))
|
|
|
yaelhar
(לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
תודה רבה, חני.
אכן. על כל הירוק היפהפה הם משלמים (בריבית) במזג אוויר גשום תמידי... |
|
|
yaelhar
(לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
תודה רבה, Pulp_Fiction
ג'ון באנויל, ג'יימס ג'ויס, אוסקר וויילד, כריסטי בראון, מיין ריד, אן מק'קפרי, טאנה פרנץ', מריאן קיז רשימה חלקית. אני די בטוחה שגם מתוך הרשימה החלקית קראת כמה... |
|
|
yaelhar
(לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
תודה רבה, zek.
|
|
|
חני
(לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
תודה יעל
אירלנד בליבי תמיד.
יש להם שם שני משפטים שחוזרים. 1. כשאנגליה מתעטשת אירלנד חולה. 2. עוד לפני שהפרה אוכלת העשב גדל...בגלל הגשמים. תודה על הסקירה |
|
|
Pulp_Fiction
(לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
ביקורת טובה.
אני מעריך מוזיקאים איריים רבים אך טרם יצא לי לקרוא סופר אירי.
|
|
|
זאבי קציר
(לפני 4 שנים ו-9 חודשים)
יעל, תודה לך על עוד סקירה יפה
|
37 הקוראים שאהבו את הביקורת
