“הספר מתאים מאוד לתקופה בה אנו נמצאים כמעט בכל העולם. ספר מסע עם מסר-לעשות מהלימון לימונדה. אנה גרושה אם לשתי בנות: לילי וקלואי. היא עובדת כמלצרית במסעדה כבר 14 שנים, אלא שביום אחד הבוס החליט לפטר אותה, כדי שהמאהבת שלו תאייש את המשרה שלה. אז מה עושים עם כל ערימת החובות וההתחייבויות? לאנה לא נותרה ברירה ונופלת החלטה: "לצאת למסע בקרוואן שנרכש על ידי אביה יחד עם בנותיה". אנה מחליטה להקדיש את הזמן”

“ראיתי אותם יושבים על הספסל בגן הציבורי הניבט אלי מחלון ביתי. שניהם גרים ברחוב שלי, שניהם אלמנים, שניהם בשנות השבעים המאוחרות של חייהם. ידוע לי שמם הפרטי בלבד ותו לא. הוא איבד את אשתו לפני שנים רבות, היא איבדה את בעלה לפני שנים ספורות. אפילו לא ידוע לי ממה. בסך הכל שכנים נחמדים, שמואל ומרתה. בהתחלה חשבתי שהם מנהלים סתם איזו שיחת חולין, אבל השיחות הלכו והתארכו, והישיבה על הספסל הלכה ונעשתה תכופה יו”

“**** זה אולי הספר הראשון בהיסטוריה שיש לו יותר מחמש מאות עמודים ובכל זאת אפשר לסיים בשעה שעתיים של קריאה קלה ולא מחייבת. מאה שמונים וחמישה מהעמודים הם איורי-עיפרון מוקפדים, והשאר כתובים בפונט גדול וזריז שמתאים לחתך הגילאים שאמור, נדמה לי, לקרוא את הספר הזה - גילאי שבע עד אמצע שנות העשרה. אני בן ארבעים ואחת, ולמרות גילי המתפורר דווקא אוהב לקרוא ספרי נוער, אוהב איורי עיפרון, אוהב ספרים”

“הנה, רק דיברתי על ספרי זקנים ו... הופ! עוד ספר זקנים שהגיע לידיי!  גם אתם חושבים כמוני, שהסיבה העיקרית שסקאוט מביאה לי לא מעט ספרי זקנים (לא לדאוג, יש עוד אחד בדרך), היא בעצם כדי לרמוז לי רמיזה רומנטית, שהיא רוצה שנתחתן ושנזדקן ביחד? היא אמנם טוענת שנוצר אצלה הרושם שאני אוהב ספרי זקנים, ולכן היא מביאה לי אותם, אבל את האמת היא שאני לא אוהב אותם במיוחד. כולה קראתי פעם את הזקן בן המאה שיצא מהחלון”

“הספר מתאים מאוד לתקופה בה אנו נמצאים כמעט בכל העולם. ספר מסע עם מסר-לעשות מהלימון לימונדה. אנה גרושה אם לשתי בנות: לילי וקלואי. היא עובדת כמלצרית במסעדה כבר 14 שנים, אלא שביום אחד הבוס החליט לפטר אותה, כדי שהמאהבת שלו תאייש את המשרה שלה. אז מה עושים עם כל ערימת החובות וההתחייבויות? לאנה לא נותרה ברירה ונופלת החלטה: "לצאת למסע בקרוואן שנרכש על ידי אביה יחד עם בנותיה". אנה מחליטה להקדיש את הזמן”

“ראיתי אותם יושבים על הספסל בגן הציבורי הניבט אלי מחלון ביתי. שניהם גרים ברחוב שלי, שניהם אלמנים, שניהם בשנות השבעים המאוחרות של חייהם. ידוע לי שמם הפרטי בלבד ותו לא. הוא איבד את אשתו לפני שנים רבות, היא איבדה את בעלה לפני שנים ספורות. אפילו לא ידוע לי ממה. בסך הכל שכנים נחמדים, שמואל ומרתה. בהתחלה חשבתי שהם מנהלים סתם איזו שיחת חולין, אבל השיחות הלכו והתארכו, והישיבה על הספסל הלכה ונעשתה תכופה יו”

“**** זה אולי הספר הראשון בהיסטוריה שיש לו יותר מחמש מאות עמודים ובכל זאת אפשר לסיים בשעה שעתיים של קריאה קלה ולא מחייבת. מאה שמונים וחמישה מהעמודים הם איורי-עיפרון מוקפדים, והשאר כתובים בפונט גדול וזריז שמתאים לחתך הגילאים שאמור, נדמה לי, לקרוא את הספר הזה - גילאי שבע עד אמצע שנות העשרה. אני בן ארבעים ואחת, ולמרות גילי המתפורר דווקא אוהב לקרוא ספרי נוער, אוהב איורי עיפרון, אוהב ספרים”

“הנה, רק דיברתי על ספרי זקנים ו... הופ! עוד ספר זקנים שהגיע לידיי!  גם אתם חושבים כמוני, שהסיבה העיקרית שסקאוט מביאה לי לא מעט ספרי זקנים (לא לדאוג, יש עוד אחד בדרך), היא בעצם כדי לרמוז לי רמיזה רומנטית, שהיא רוצה שנתחתן ושנזדקן ביחד? היא אמנם טוענת שנוצר אצלה הרושם שאני אוהב ספרי זקנים, ולכן היא מביאה לי אותם, אבל את האמת היא שאני לא אוהב אותם במיוחד. כולה קראתי פעם את הזקן בן המאה שיצא מהחלון”