ביקורת ספרותית על החיים החדשים של סבא נפוליאון מאת פסקל רוטר

---

הספר הזה קצת תיעתע בי. כשהתחלתי לקרוא אותו הוא הרגיש לי קליל כנוצה. אך לאט לאט דמותו של סבא נפוליאון (אל תקרא לי סבא הוא מבקש מנכדו לאונר, קרא לי נפוליאון) כבשה אותי. כי סבא נפוליאון הוא חתיכת טיפוס, ואי אפשר להישאר אדיש אליו.הוא יכול לעצבן, אבל ממש. והוא יכול גם להיכנס לכם ישירות ללב.

אז הקלילות שבה חשדתי בתחילת הקריאה התגלתה רק כעטיפה החיצונית, כמו העטיפה המרשרשת וחסרת המשקל העוטפת מתנה. כי מתחת לה התגלו נושאים כבדי משקל כמו זקנה, אלצהיימר, הפחד מאובדן העצמאות, התלות באחרים, מחיקת הזהות שלך, ההפיכה לשקופים בעיני החברה, וכל אלו מובאים בצורת סיפור יפה ומלא בהומור על קשר מיוחד ואוהב בין סב לנכדו, ובכלל על קשרים משפחתיים.

בגיל שמונים וחמש מחליט סבא נפוליאון להתגרש מאשתו ג'וזפין לה היה נשוי עשרות שנים ולפתוח בחיים חדשים. ככה פתאום.

כשהיה בחור צעיר היה סבא נפוליאון מתאגרף, וגם אם תלה את כפפות האגרוף ממזמן, יש סוד גדול מאותה תקופה הנשרך והולך אחריו. כשמתגלה הסוד בסופו של הספר מתגלה כל מהות הסיפור היפה הזה, והקורא מבין עד כמה אהבה ותא משפחתי יכולים להיות בעלי אינספור צורות קיום.

למדתי מהסיפור היפה הזה שמה שנראה לעיתים כמעשה אנוכי יכול להתגלות כמעשה הכי מתחשב בזולת בכלל, ובאלו שאנחנו הכי אוהבים בפרט. השיר של סטינג הדהד לי בראש ואין מתאימות ממילים אלו לחתום את הסקירה:

If you love someone
If you love somebody
If you love someone, set them free
Set them free
Set them free
Set them free

» ביקורות נוספות של dina
» ביקורות נוספות על החיים החדשים של סבא נפוליאון