ביקורת ספרותית על החיים החדשים של סבא נפוליאון מאת פסקל רוטר
ספר מעולה

---

מה תאמרו על סבא בן 85, מתאגרף לשעבר, בשם נפוליאון, שמתגרש מאשתו ג'וזפין, כי.. הוא מבקש לצאת לחיים חדשים. אל המסע הזה מצטרף לאונר, הנכד תלמיד תיכון, כותב הסיפור.
במסע של הסב משתתפים הבן בנקאי מיושב בדעתו, ואשתו הציירת שמקפיאה בעינה החדה, אירועים וחוויות מנקודת מבט מיוחדת, מבחינה ומתבוננת. היא אינה כבולה למוסכמות ולעקרונות הציור והיא מרשה לעצמה להוסיף חפצים או את הסב בסצנה מסוימת כשהבעת פניו אומרת הרבה על המתחולל בה.
בין הנכד לסב מתקיימים קשרים חזקים של הבנה ואמפתיה. עד כדי שימוש, במקרים מיוחדים, באספרנטו כשפת סתרים ייחודית להם או ביטויים בעלי משמעות המוכרים רק להם.
יש אי הבנה בגישת הסב לבנו הבנקאי. הוא מצפה ממנו להיות כמוהו, מתאגרף ובעל שרירים, ואילו הבן מתעקש לצלול ללימודי המתמטיקה, היסטוריה ועוד לימודים שמביאים אותו לדרגה בכירה בעולם המקצועי,אבל אינו מקבל הערכה שכל כך הוא מייחל לה, מאביו.
הנכד משחק משחק כפול שמאפשרת לו לחיות עם גחמות הסב ולקדם את הדברים שספג מאביו.

העלילה נפרשת באווירה פרועה , שובבה והומוריסטית. ותוך כדי כך נפרשת מערכת חיים מיוחדת ומקסימה, שכולם נוטלים בה חלק. בסוף, נחשפים המניעים להתנהגות הסב, ועיקרם "הקדמת מכה למכה". אם הזקנה היא איום , נלחם בו ברוח שטות, ועוד דברים.
ג'וזפין, הסבתה הופכת לדגם מודרני של פנלופה, אשתו של אודיסאוס שמבטיחה למחזריה כי תבחר בעל מיד עם השלמת סריגת המעיל, והיא סורגת ביום ומתירה חלק בלילה.
קראתי את הספר בחיוך, ובהרהורים על תהליך ההזדקנות והאסטרטגיה שאנשים בוחרים כדי להיות נוכחים וקיימים.
יחודו של ספר זה הוא במצבים ותיאור רגשות בצורה כל כך אנושית.
כמה דוגמאות:
המשפחה עומדת לנסוע לג'וזפין כדי לחגוג את חג המולד. הנכד פונה לסבו ושואל:" אתה רוצה שאמסור לה משהו בשמך?", תגיד לה שהכול בסדר, קוקו שלי."
פתיתי השלג צנחו.." ושאני חושב עליה," הוא הוסיף "קצת. לא בכל יום, אבל בכל זאת קצת."
הוא שקע בהרהורים, ולאחר כמה שניות הוסיף:"אוף, לעזאזל, תגיד לה שאני חושב עליה לעתים קרובות."
בחצי עמוד שבספר למדתי את עקרונותיה של שירת ההאיקו היפנית וסוד פשטותה.
נקודת מבטה של האם מסתכמת בביטוי "כל מה ששביר הוא יפה", ויש בזה עומק רב. נדמה לי שהרב מקוצק אמר "אין דבר שלם יותר מלב שבור".
יש קשר בין האם לחברו של הנכד, אלכסנדר, והוא עוקב אחר תחביבם המשותף, לצייר. בסוף המעקב אחריהם אומר הנכד לעצמו:" סקרנותי מתפוגגת אט אט, ובד בבד ממלאת אותי אושר עצום.., ואני מעדיף לשתוק, כי מה שאני אוהב אצלם זה הדברים שהם לא יגידו לעולם."

ואולי קו מנחה אחרון לקריאת הספר. לשמות יש משמעות. אם חושבים על ההיסטוריה של נפוליאון וגו'וזפין, כלב שמתקרא "סוף פסוק" ועוד ועוד.
קריאה מהנה.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על החיים החדשים של סבא נפוליאון