ביקורת ספרותית על הגיע הזמן להדליק את הכוכבים מאת וירז'יני גרימאלדי
ספר טוב

---

הספר מתאים מאוד לתקופה בה אנו נמצאים כמעט בכל העולם. ספר מסע עם מסר-לעשות מהלימון לימונדה.
אנה גרושה אם לשתי בנות: לילי וקלואי. היא עובדת כמלצרית במסעדה כבר 14 שנים, אלא שביום אחד הבוס החליט לפטר אותה, כדי שהמאהבת שלו תאייש את המשרה שלה.
אז מה עושים עם כל ערימת החובות וההתחייבויות? לאנה לא נותרה ברירה ונופלת החלטה: "לצאת למסע בקרוואן שנרכש על ידי אביה יחד עם בנותיה".
אנה מחליטה להקדיש את הזמן לבנותיה, לשקם את יחסיה עימן, ובורחת מכל הכעוס ושגרת החובות הרובצת על כתפיה.
מה היעד? מסע אל הזוהר הצפוני.
הספר מגולל לקורא משלוש נקודות מבט: אנה האימא, לילי וקלואי. לילי כותבת יומן וקלואי מתחזקת בלוג. השוני בין הדמויות הופך את הספר הזה למיוחד ומקסים כאחד.
קלואי בת הטיפש עשרה מרדנית וחכמה, ולא בדיוק מבדילה בין סקס לשם הפורקן לאהבה אמיתית וטהורה. לילי בת 12 רגועה, מחושבת, שנונה ועם נתינה ואהבה רבה לבעלי חיים. מאוד אהבתי את הנערה המיוחדת הזו.
היופי הנוסף בספר הוא תיאורי המקום והנופים המדהימים המגוללים כציור נפלא.
שלושת הדמויות מצטרפות למספר קראוונים ונוסעות יחד למסע של חייהן.
הדמויות הנוספות: אב גרוש-זו'ליין, שף במקצועו שנוהג מידי פעם לעזוב את עבודתו לטובת בילוי עם בנו האוטיסט-נואה. החיבור ומערכת היחסים בין אנה לזוליין מיוחדים כמו כל הספר.
מלבדם ישנו זוג שלא הספיק לטייל מאז נישואיהם, אלמנים שיצאו לטיול האחרון לפני שהם נפרדים מעולם החיים, וזוג הורים שהחליט להראות לילדים את החיים האמיתיים.
מערכות היחסים בין הדמויות מסקרן, מרתק, וזורע בכולם "יציאה מהקופסא", הבנות, ופרספקטיבה נוספת ושונה על החיים.
בארבע מילים: מקסים, מרגש, כואב וקליל.
לדעתי מסוג הספרים שעשויים לפרוץ לליבו של קורא.
שם הספר לקוח ממחזה של "השדים של תרזיאס" של המשורר גיום אפולינר (1903) והוצג ב-1917 לקראת סוף מלחמת העולם הראשונה. (עמוד 75)
קריאה נעימה.

לי יניני
הוצאת כתר: פרוזה תרגום, מצרפתית: מיכל אסייג, 309 עמודים, 2020

» ביקורות נוספות של לי יניני
» ביקורות נוספות על הגיע הזמן להדליק את הכוכבים