ביקורת ספרותית על ועכשיו נרקוד! מאת קארין למבר
הביקורת נכתבה ביום שני, 7 באוגוסט, 2017
ע"י אירית


סיפור אהבה בשלהי החיים.

דווקא כשאנחנו לא מחכים – זה קורה, ותמיד בהפתעה, ולפעמים גם בהיסח הדעת. הדבר שייחלנו לו מגיע או עומד מולנו ממש בהישג-יד. וזה קורה גם כשמפסיקים לאהוב את החיים, אחרי אובדן של בן זוג למשל או של איש קרוב, אבל לא רק. כי הרי אנחנו לא אוהבים את החיים כמושג. אנחנו אוהבים מקומות, אוהבים אנשים, אוהבים את הזיכרונות, אוכל, ספרות, מוזיקה ולפעמים אנחנו פוגשים מישהו שדורש את כל האהבה שיש לנו לתת ואם אנחנו מאבדים אותו, את המישהו הזה, אנחנו חושבים שגם כל השאר ייפסק. אבל כל השאר נמשך ...

וכך קרה למרגריט ולמרסל שאיבדו אחרי עשרות שנים את בני הזוג שלהם.

מרגריט אלמנתו של עורך דין שתלטן, כנועה וצייתנית, מעיזה יום בהיר אחד ולראשונה בחייה להחליט לנסוע למעיינות מרפא, כדי להפיג את שממונה ולהתחזק. 7 חודשים עברו מאז מות בעלה. היא עולה לחדרה לארוז, פורשת בערבוביה גדולה את בגדיה על המיטה ומרגישה כמו נערה צעירה שעוזבת את הבית לראשונה .

"החלטתי, ואני נוסעת ! ", היא קובעת את רצונה בשיחת טלפון עם בנה שחושש כמו אביו לשחרר את אחיזתו בה, וזה הרגע שבו היא מתחילה את הצעד הראשון במסע שלה.

ומן העבר האחר, יוצא לדרך מרסל, בעידודה של בתו לאותם מעיינות מרפא, שנה אחרי שאיבד את אשת חיקו הנצחית. במקום שיבלה את את זמנו מול אגרטל מלא פרחים וימתין שעות עד שייפתחו, או שיטמון את ראשו בכרית של אשתו המנוחה וימלמל – "הצילו, אני כבר לא יכול יותר", מוטב שירחיק ממקום המפלט שלו וייפתח לעולם שיש בו שמחה.

קשה לעכל עדיין שהפיצוי על הבדידות הוא האפשרות לעשות מה שרוצים, מתי שרוצים, ואיך שרוצים, כך חושבת מרגריט, ומרסל, מרסל חושב שאם ברצונו להכות שורש, עליו לחיות בשניים. כי לבדו הוא אינו אלא צמח יבשושי כך הוא מרגיש.

שניהם בגיל שיש יותר לוויות ממסיבות ריקודים .

ואז זה קורה .... המתים מפנים את מקומם לחיים. נורה המנוחה של מרסל מפנה את מקומה למרגריט, ואנרי המנוח של מרגריט מפנה את מקומו למרסל. והחללים הולכים ומתמלאים בהדרגה.

"האושר הוא יותר רעשני כשיש לו שותפים כנראה"

כתבו בעיתון הארץ ש"הדמויות בנובלה הזו משורטטות בקווי מתאר חפוזים, ושהן נשענות על סטראוטיפים רומנטיים מוכרים למפרע"- ואני מסכימה עם הקביעה הזו, אז מה ?! וגם עם הקביעה ש"הספר שמרני לגמרי, ומתקתק". אבל, הוא מספק עונג מסוים – גם אם מוגבל ..

מתאים לסוף שבוע חם במיוחד כשסוגרים את הבית ונהנים מהמזגן. ועוד יותר- ל"חג האהבה".

וזה מזכיר לי את השיר של יותם ראובני ,

"ש ו ב ע "

לא תוכל לאכול
את כל הלחם שבעולם
וזה מפני שתגיע לשובע.
לא תוכל לשתות
את כל היין שבעולם
מאותה הסיבה.
גם הדאגה למשל חולפת
וכן האימה.
כל מלחמה מסתיימת
אבל זה לא הדין
בצורך באהבה,
שאיננו נרגע,
אף פעם
איננו נרגע.
30 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
דן-1 (לפני חודשיים)
מצוין פלוס. "ועכשיו -תודה רבה" על ההשקעה בבקורת ,אירית.
בברכת
שנה טובה
דן-1
אור קרן (לפני 3 חודשים)
ביקורת נפלאה, מזדהה עם כל מילה.
אירית (לפני 4 חודשים)
תודה לך דינה .
dina (לפני 4 חודשים)
אהבתי את הספר הזה מאוד. אהבה- היא יפה בכל גיל, ומרגשת תמיד, על אחת כמה וכמה בגיל השלישי.
אירית (לפני 4 חודשים)
תודה לך רץ וסוף שבוע נעים .
רץ (לפני 4 חודשים)
ביקורת מקסימה, השיר יפה ומתאים לביקורת.
אירית (לפני 4 חודשים)
תודה לך חני !!!
יום נפלא .
חני (לפני 4 חודשים)
אני מניחה שזה מה שקורה כשבן זוג נפטר. בהתחלה יש כעס ,עצב, היצמדות להרגלים...
ואז בא החופש.בהתחלה במנות קטנות
עד שמבינים את הלבד הזה. ואז החיים מתעוררים
שוב....
כתבת נפלא.
אירית (לפני 4 חודשים)
נינה,
דרכך נחשפתי לשירו של סלמאן מצאלחה- "כלוב" .
הוא הועתק למחברת השירים שלי ומוצמד על המקרר ברוב הדר
וכבוד .
חן חן .
ויום נפלא.
אירית (לפני 4 חודשים)
יעל , את לגמרי צודקת .
תודה ויום נפלא .
yaelhar (לפני 4 חודשים)
יפה!
רומנטיקה מוכרת ספרים כמעט כמו סקס...
נינה (לפני 4 חודשים)
אהבתי את הביקורת
וגם את המשמעות שאת מייחסת לביקורות באופן כללי.
אני דווקא כן יכולה לאכול את כל הלחם שבעולם :)
אירית (לפני 4 חודשים)
תודה לך מירית .
מירית (לפני 4 חודשים)
ריגשת אותי מאוד עם הביקורת הזאת :)
אירית (לפני 4 חודשים)
וגם לך אפרתי יקרה !
אירית (לפני 4 חודשים)
תודה לך חגית חביבתי .
חגית (לפני 4 חודשים)
ביקורת מאוד יפה, והשיר נפלא.
אפרתי (לפני 4 חודשים)
הביקורת של אירית נחשבת בעיני יותר מזו של עיתון הארץ.
אפרתי (לפני 4 חודשים)
הביקורת של אירית נחשבת בעיני יותר מזו של עיתון הארץ.
מיכל (לפני 4 חודשים)
מחשבות, מה זה הקמצנות הזו? אם אהבת, איפה הלייק???
אירית (לפני 4 חודשים)
תודה לך מחשבות !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
מחשבות (לפני 4 חודשים)
יופי של סקירה. אהבתי.
אירית (לפני 4 חודשים)
מיכל,
לגבי "קיטשי להחריד" -
לחוויית קריאה וחוויה בכלל, אין שום צורה מוגדרת.
היא לגמרי אמורפית - כמו "נפש" למשל ...
והשאלה היא האם ניתן לסווג אותה .
וגם זה בסדר . (-:
אירית (לפני 4 חודשים)
לי , רוויטל, אורית, סקאוט, וכרמליטה - אני חושבת שהרומנצ'יק הזה, הוא חטיף בריאות מצופה בשוקולד חלב...קצר, מתומצת, ונקרא כמעט ביום . וכמה אנחנו זקוקים לו בין "הארוחות" הדשנות יותר ...במיוחד בקיץ המעיק הזה... ועוד יותר כשיוצאים לחופשה ...
אירית (לפני 4 חודשים)
דני , ביקורת לגבי היא בבחינת קריאת כיוון . ממש. וזהו .את הדרך עצמה רק אני בוחרת .
וכך ההתייחסות שלי למבקרים . הם קריאת ה"גבר" שמכריזה על תחילתו של יום .
איזה יום, מה התרחש בו, ואיך , זה כבר לגמרי בידי . ולכן אתה לגמרי צודק -
שעיתון הארץ יתפוצץ מקנאה !!!!!! (-:
כרמליטה (לפני 4 חודשים)
יופי של סקירה בנושא חשוב שתופס תאוצה בשנים האחרונות.

אשקול לקרוא כמרענן ביום קיץ חם או בחופשה, בלי יותר מדי ציפיות.

תודה.



אירית (לפני 4 חודשים)
תודה רבה לכל החברים.
תמיד נהנית מההתייחסות ומהתגובות של כל אחד ואחת מכם.
מיכל (לפני 4 חודשים)
ביקורת נפלאה. הבעיה שהספר נראה לי קיטשי להחריד.
סקאוט (לפני 4 חודשים)
נשמע ספר כלבבי, בשנים האחרונות יותר ויותר יוצאים ספרים על גיל הזהב, לדעתי זה מצוין מכיוון שתמיד תהיתי איך יכתב ספר מנקודת מבט של אדם מבוגר.
יש עוד ספר שרציתי לקרוא, שנקרא ״ איש ואיש בלילה״ שמזכיר את הספר הזה.
אורית זיתן (לפני 4 חודשים)
נהניתי לקרוא!
רויטל ק. (לפני 4 חודשים)
לפעמים ספר מתקתק המבוסס על סטריאוטיפים רומנטיים מוכרים זה בדיוק מה שרוצים לקרוא:-)
ביקורת יפה.
לי יניני (לפני 4 חודשים)
אירית ביקורת נהדרת. אני אקח אותו מהסיפריה. תודה...וגם חג אהבה שמח
דני בר (לפני 4 חודשים)
ביקורת מקסימה שמתאימה לימי הקיץ ושעיתון ה"ארץ" יתפוצץ מקנאה:)





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ