על מה אנו מדברות כשאנחנו מדברות על רוח התקופה?

פעם היינו משתמשים בביטוי השאול מן הגרמנית, "רוח התקופה" (Zeitgeist). רוח — משב אוויר, תודעה, אידאה חמקמקה שמרחפת מעל. אבל אם נקשיב לרגע למה שמתרחש סביבנו, נראה שכיום לא נותרה הרבה רוח. נותר רעש.

בדיוק לרעש הזה מתייחסת אריאנה הרוויץ בספרה רעש התקופה (הוצאת תשע נשמות, תרגום מספרדית: <mark>מיכל שליו</mark>). היא בוחנת אותו, מבקרת אותו, ולעיתים גם מתכחשת אליו. א

אהבתי ונהנתי מאוד לקרוא את הנובלה הזו.
ההומור החוכמה והשינוי שהגיבור עובר הם מדהימים.
בספר שינוי חיצוני גורם לשינוי פנימי מהותי ומשנה לגמרי את פני הסיפור.
לא אוסיף כדי לא לעשות ספוילרים רק אומר שהשפה בה כתוב הספר היא בסגנון אגדה והיא ברמה גבוהה מאוד.
היה לי כיף לבלות שעה עם הספר הזה והוא מומלץ בחום.
תרגמה מאנגלית <mark>מיכל שליו</mark>.
הספר הוא מסדרת פטיט של הוצאת תשע נשמות.

כולנו מדברים לעצמנו. טוב, לא בקול רם, אך מהם מחשבותינו והגיגי נפשנו אם לא דיבורים שאנו מדברים לעצמנו. אמנם איננו זוכים למענה, אך לפחות אפשר לומר שבן שיחנו קרוב לליבנו...

שלושה גיבורים יש ברומן המשפחתי המרגש ורב הקולות הזה: אב, אם וילדם בן העשר, ושלושתם מדברים לעצמם, בפרקים מתחלפים בהם מובעים רחשי ליבם. הסיפור פשוט: האב, החולה במחלה סופנית, לוקח את בנו למסע בדרכים, במשאית. הם עושים זאת בפעם הרא

#
זה היה מארק טוויין שהצהיר שלהפסיק לעשן זה הכי קל בעולם: הוא עצמו הפסיק כבר עשרות פעמים... המספר בספר הזה מחליט להפסיק לראות טלוויזיה. הוא מכבה אותה בתנועה נחושה וסופית אחרי סיום צפייה ב'גראן פרי' ומתפעל מעצמו מאד.

הוא מצחיק לעתים – לטוסן יש חוש הומור, מסוג הומור המצבים, בעיקר המאפשר לו לספר סיפורים מצחיקים ולהעיר מפעם לפעם את סיפורו לחיים. קטע מצחיק לדוגמה – השכנים – זרים לו למעשה - הגרים

יש בדימונה פלאפל. לא אציין שמות שלא אחשד בקידום מכירות (אבל חמדת בטח יודעת על איזה פלאפל מדובר), אני יכול לומר שאני לא מסוגל לעמוד בפני אותו פלאפל. תמיד כשאני חולף שם אני נכנס, לא משנה באיזו שעה ואם כבר אכלתי, מעטות הפעמים בהן אני מסתפק במנה אחת. ולא מדובר בנוסטלגיה גרידא, גם היום לאחר 25 שנים כשמזדמן לי, אני עוצר וקונה "מנה" לכל הפחות. ממרומי גילי הבנתי את הסוד של הפלאפל, אין בו חצילים מטוגנים, ל

הלב שלי נכמר בכל פעם שאני מסיימת לקרוא ספר, וברור לי שהחיים שלי היו טובים יותר אילו הספר היה מגיע אלי קודם. הנחמה שלי כאן היא שהספר הזה נכתב כשהייתי כבר מבוגרת, וגם אם הייתי משנה משהו זה כבר לא כמו שינוי בגיל צעיר.
אלחנדרו חודורובסקי הוא אדם רב גוני, שמחבר בין המציאות והדמיון. אדם שהחל את חייו כיוצר בובות תיאטרון, המשיך כשחקן תיאטרון, כותב ופנטומימאי, והגיע לחיפוש אחר המיסטיקה שבחיים של בני האדם

אין לי מושג איך להתייחס לספר הזה,
ספר ? ספרון . נובלה .למעשה שתיים מהן.
הוצאת תשע נשמות חרטה על דגלה להוציא את כל מה שאינו מן הזרם המרכזי, מה שלא מככב ברשימות רבי המכר ועם זאת כן נקרא ומוערך, התנסיתי במספר ספרים שלהם ובכל פעם החוויה הייתה שונה , איכשהו לא כמו ספר "רגיל".
הספר הזה משך אותי קודם כל בגלל השם -אני אוהבת ספרים על ספרים וספרים על ספריות וחנויות ספרים. בשנה ,שנתיים האחרונות החיבה הזו

כותרת הספר "לדבר לעצמנו" העלתה לי חיוך על הפנים. אנשים נוהגים לחשוב לעצמם כל הזמן ויש החושבים בקול רם ואף מדברים לעצמם. אמי היא אחת כזאת, שמדי פעם מדברת לעצמה בקול רם. סוג של תרפיה, אני מניחה. בהתחלה חשבתי "מה היא ממלמלת לעצמה" ואף שאלתי אותה, והיא פתרה זאת בהינף יד ואמרה שהכל בסדר וטבעי ביותר לדבר לעצמך. אז מה שאולי נראה לחלק מהאנשים כפלירטוט עם השיגעון, לאחרים יש בזה סדר והגיון. וכל עוד השי

פעם, לא מאוד מזמן, גרתי במצפה רמון. ערב אחד, בעודי משוטט בטיילת שעל שפת המכתש, ניגש אליי חבר והציע לי עבודה מעט משונה. באמצע המכתש הוקם מקבץ ארעי קטן של אוהלי יוקרה עבור מסיבת אירוסין של זוג ממרכז הארץ. אלא שתחזית מזג האוויר בישרה על אפשרות לסופת אבק ורוחות עזות, והמסיבה נדחתה. בעל-העסק, שלא רצה לשאת בעלויות הפירוק וההקמה-מחדש של המתחם, חיפש אדם שיאות לשבת במתחם ו"להשגיח" על המקום בתשלום.

באות