“לא להאמין אבל לא חשבתי שאי פעם אתן ציון כזה לספר שנכתב ע״י הסופר הגדול אמיל זולא. עד היום קראתי 2 ספרים מפרי עטו, האחד ״איך מתים״ המעולה והשני ״המשיסה״, ספר מרשים ביותר שהוא לא פחות מיצירת מופת. ולכן כה גדולה האכזבה, שלא לומר ההפתעה... הרי לא ייתכן שהחלקים הכי מעניינים בספר הם פרק המבוא ואחרית הדבר של המתרגמת. זולא לא היה רק סופר, אלא גם פובליציסט שראה את החברה הצרפתית בתקופתו בעיניים של סוצי”

“ספרות זולא ביקורת 1 מתוך 2. שני ספרונים של אמיל זולא קניתי בזמן שחיכיתי שיגררו לי את האוטו. בכל זאת, צריך להעביר ארבע שעות של המתנה. כמה ימים לפני זה הוא כבר נשמע מקרטע עד שבוקר אחד הוא החליט להתפגר במרכז תל אביב. ממש כאילו יד מכוונת מעורבת בזה, נעצרנו כמה עשרות מטרים מחנות ספרים. טוב, לא יד מכוונת ולא נעליים. אין דבר סביר יותר מחנות ספרים במרחק הליכה במרכז תל אביב. לאחר מאה שנים של בדידות ומנת”

“נובלה קצרצרה שהרקע שלה מרתק כמו היצירה עצמה אם לא יותר; מדאם לה פאייט, אצילה צרפתית במאה ה17 (קרובת משפחה רחוקה של המרקיז דה לה פאייט המפורסם), יושבת וכותבת את הנובלה ההיסטורית הראשונה במערב. הספר נכתב כמעט 100 שנים לאחר האירועים המתוארים בו, מלחמות הדת בצרפת. זו היצירה הראשונה במערב שדמויות היסטוריות מופיעות בה בתיאורים בדיוניים באופן מוצהר, וזו גם אחת מהעבודות הספרותיות הראשונות של נשים במערב”

“זה לא המופסאן העליז שאני מכיר מהסיפורים הידועים שלו 'הדוד ז'יל' ו'המחרוזת'. כאן יש 9 סיפורים הגובלים בין המציאות והשיגעון ובהם מופסאן מתחקה לעולמם של המשוגעים ובו בזמן מבטא גם הערכה כלפיהם. מופסאן טוען שהוא מתעניין בעולמם של המשוגעים וטוען שרק המשוגעים מאושרים באמת מכיוון שהם חיים בארצות פנטסטיות בהם הם נסיכים קיסרים או אלים ובעבורם המציאות לא קיימת יותר ואולי גם טוען שהם רואים יותר מאיתנו האנשים”

“לא להאמין אבל לא חשבתי שאי פעם אתן ציון כזה לספר שנכתב ע״י הסופר הגדול אמיל זולא. עד היום קראתי 2 ספרים מפרי עטו, האחד ״איך מתים״ המעולה והשני ״המשיסה״, ספר מרשים ביותר שהוא לא פחות מיצירת מופת. ולכן כה גדולה האכזבה, שלא לומר ההפתעה... הרי לא ייתכן שהחלקים הכי מעניינים בספר הם פרק המבוא ואחרית הדבר של המתרגמת. זולא לא היה רק סופר, אלא גם פובליציסט שראה את החברה הצרפתית בתקופתו בעיניים של סוצי”

“ספרות זולא ביקורת 1 מתוך 2. שני ספרונים של אמיל זולא קניתי בזמן שחיכיתי שיגררו לי את האוטו. בכל זאת, צריך להעביר ארבע שעות של המתנה. כמה ימים לפני זה הוא כבר נשמע מקרטע עד שבוקר אחד הוא החליט להתפגר במרכז תל אביב. ממש כאילו יד מכוונת מעורבת בזה, נעצרנו כמה עשרות מטרים מחנות ספרים. טוב, לא יד מכוונת ולא נעליים. אין דבר סביר יותר מחנות ספרים במרחק הליכה במרכז תל אביב. לאחר מאה שנים של בדידות ומנת”

“נובלה קצרצרה שהרקע שלה מרתק כמו היצירה עצמה אם לא יותר; מדאם לה פאייט, אצילה צרפתית במאה ה17 (קרובת משפחה רחוקה של המרקיז דה לה פאייט המפורסם), יושבת וכותבת את הנובלה ההיסטורית הראשונה במערב. הספר נכתב כמעט 100 שנים לאחר האירועים המתוארים בו, מלחמות הדת בצרפת. זו היצירה הראשונה במערב שדמויות היסטוריות מופיעות בה בתיאורים בדיוניים באופן מוצהר, וזו גם אחת מהעבודות הספרותיות הראשונות של נשים במערב”

“זה לא המופסאן העליז שאני מכיר מהסיפורים הידועים שלו 'הדוד ז'יל' ו'המחרוזת'. כאן יש 9 סיפורים הגובלים בין המציאות והשיגעון ובהם מופסאן מתחקה לעולמם של המשוגעים ובו בזמן מבטא גם הערכה כלפיהם. מופסאן טוען שהוא מתעניין בעולמם של המשוגעים וטוען שרק המשוגעים מאושרים באמת מכיוון שהם חיים בארצות פנטסטיות בהם הם נסיכים קיסרים או אלים ובעבורם המציאות לא קיימת יותר ואולי גם טוען שהם רואים יותר מאיתנו האנשים”