ביקורת ספרותית על הזקן החביב מבטיניול מאת אמיל גבוריו
ספר בסדר

---

#
הזקן מבטיניול אינו חביב ואינו בלתי-חביב. הוא גווייה. אם כבר הוא היה עקשן, כשהיה חי, וזה כל מה שהיה לאנשים שהכירו אותו להגיד עליו. שם הספר נפל קורבן לחוסר היכולת לתרגם הלכי-נפש משפה לשפה, במקרה הזה מצרפתית לעברית. השם המקורי הוא "Le petit vieux des Batignolles" ובצרפתית לא היו חולמים לחפש בו חביבות, דווקא... למען הסר ספק – התרגום באופן כללי זורם היטב.

אמיל גבוריו נחשב לאחד מאבות ספרות המתח הבלשית. למרות חייו הקצרים – הוא נפטר בשנת 1873 בגיל 41 – הצליח לגבש סיגנון עצמאי מתומצת וחדש לתקופתו לסיפורי המתח שלו, שפורסמו, כמו הסיפור הזה, בהמשכים בעיתון. לדעתו, לפי הציטוט על הכריכה האחורית, הסופר והקורא מנהלים סוג של תחרות (בריאה): הקורא מעוניין לחשוף את הרוצח. הסופר מעוניין להטעות אותו. וכל האמצעים, כנראה, כשרים – אי חשיפת פרטים "מוכמנים", שליחת הקורא לרחובות ללא-מוצא, נטיעת רמזים שגויים... יש לציין שלפי הנובלה הזו הוא עשה את אלה פחות מתלמידו המחונן א. קונן דויל.

הנובלה הקצרה והחמודה הזו תקסום בוודאי לחלק מהקוראים המחפשים ספרונים קצרצרים שכותרתם "קלאסיקה", ספרונים הנפוצים לאחרונה בין הוצאות ספרים חדשות ואיכותיות, שזה סוג הספרים שהן מוציאות לאור. אנשים שאוהבים לקרוא אך נרתעים מספרים ארוכים וכבדים מוצאים בספרונים האופנתיים פיתרון נפלא. אפשר לקרוא אותם בהפסקת הצהריים ולומר בחשיבות "קראתי ספר" לשאלה לאן נעלמת פתאום... הם אינם מכבידים על המוח ולא על התיק ואפשר לקרוא אותם בין מטלות אחרות.

הסיפור חמוד, אך גילו ניכר עליו למרות התרגום העכשווי. התעלומה אינה באמת תעלומה. אפילו אני – שאינני מצטיינת בפיצוח חידות מהסוג הזה - הבנתי כבר מתחילת הסיפור מי רצח ולמה. מה שכן אפשר לראות בספר הזה התנהגויות של גברים לגבי נשים - נשותיהם וגם אלה שלא. זה מאלף, לעתים מצחיק, לעתים מכמיר-לב. ואני שואלת (שאלה רטורית, לא צריך לענות) – לאן נעלמו ההתנהגויות האלה תוך פחות ממאתיים שנה, שזה ממש כלום במונחים אבולוציוניים, ואיזה התנהגויות החליפו אותן???


0

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על הזקן החביב מבטיניול