“הציפורים טאריי וסוס ספר זה מספר את סיפורו של מתיס גבר רפה שכל הגר יחד עם אחותו בכפר נורווגי. מתיס מתמודד עם קשיים רבים וקשה לו להתנהל בעולם 'המבוגרים החכמים' כפי שהם נראים לו. אחותו הגה סורגת סורגת סוודרים כדי שיהיה לה ולמתיס כסף לאוכל וחשמל. הסופר טאריי וסוס כתב ספר יפיפה על בחור מוגבל שלמרות כל הבעיות והמגבלות שלו עדיין מוצא דברים שבהם הוא יכול לאחוז ולהישען עליהם. הספר כתוב בקצב איטי ויש”

“שְׂרָף הוא ספר העוסק במה שהסקנדינבים אוהבים: לעשות דברים לא נחמדים משום שיש הרבה שטח, מעט אוכלוסיה, מעט אור והרבה פרטיות. בישראל זה לא היה עובד משום ש: "איפה דויד, מה שלומו? התחתן? כמה ילדים? איפה עובד? כמה מרוויח? איפה גר?" מבינים? אין פרטיות. ינס הורדר יורש את עסק העצים והנגרות של אביו. אחיו הגדול מוגנס מחליט לפרוש, עוזב ושולח כסף כל חודש הביתה מעיסוקו החדש. ינס נותר עם אמו, המתקשה במלאכותיה, מ”

“בשכונה בה גדלתי היה בחור בשם עמרי. כולם הכירו את “עומריקי”, כי הוא לא היה כמו כולם. כלומר, היה כמו כולם; הולך לבית הספר, מתפלל כל יום בבית הכנסת, הולך למכולת השכונתית, אבל היה בדרכו שלו. היו לו מחשבות משלו. עמרי היה על הרצף. אינני יודעת את המונח הנכון לו וזה אינו מענייני, אבל לא ניתן להכחישו. זה נשפך ממנו, בדיבור, במבנה הפנים, בהתנהגות. דרכינו הצטלבו לעתים תכופות כי שנינו אנשים של ספריה, אם כי מי”

“הפחד להישאר לבד, בודד, הנזקקות שלנו בני אדם בחברה, בהיזון חוזר, הפחד שנישאר בלי בית או אוכל או משרה. הרצון לפעמים באישור מהסביבה במיוחד אם אתה "בעל צרכים מיוחדים" או כפי שכונה גיבור הספר בפני אנשי הכפר בעלילה שלא בצדק לטעמי "גולם" כי זה שמישהו איטי לא אומר שהוא לא מרגיש צחוקים מאחורי גבו. נכון לפעמים זה נשמע פאתטי. אנחנו יצורים חברתיים שזקוקים ליחסי חיברות כי ככה זה, ליחסים מפרים כי קירות יש בל”

“הציפורים טאריי וסוס ספר זה מספר את סיפורו של מתיס גבר רפה שכל הגר יחד עם אחותו בכפר נורווגי. מתיס מתמודד עם קשיים רבים וקשה לו להתנהל בעולם 'המבוגרים החכמים' כפי שהם נראים לו. אחותו הגה סורגת סורגת סוודרים כדי שיהיה לה ולמתיס כסף לאוכל וחשמל. הסופר טאריי וסוס כתב ספר יפיפה על בחור מוגבל שלמרות כל הבעיות והמגבלות שלו עדיין מוצא דברים שבהם הוא יכול לאחוז ולהישען עליהם. הספר כתוב בקצב איטי ויש”

“שְׂרָף הוא ספר העוסק במה שהסקנדינבים אוהבים: לעשות דברים לא נחמדים משום שיש הרבה שטח, מעט אוכלוסיה, מעט אור והרבה פרטיות. בישראל זה לא היה עובד משום ש: "איפה דויד, מה שלומו? התחתן? כמה ילדים? איפה עובד? כמה מרוויח? איפה גר?" מבינים? אין פרטיות. ינס הורדר יורש את עסק העצים והנגרות של אביו. אחיו הגדול מוגנס מחליט לפרוש, עוזב ושולח כסף כל חודש הביתה מעיסוקו החדש. ינס נותר עם אמו, המתקשה במלאכותיה, מ”

“בשכונה בה גדלתי היה בחור בשם עמרי. כולם הכירו את “עומריקי”, כי הוא לא היה כמו כולם. כלומר, היה כמו כולם; הולך לבית הספר, מתפלל כל יום בבית הכנסת, הולך למכולת השכונתית, אבל היה בדרכו שלו. היו לו מחשבות משלו. עמרי היה על הרצף. אינני יודעת את המונח הנכון לו וזה אינו מענייני, אבל לא ניתן להכחישו. זה נשפך ממנו, בדיבור, במבנה הפנים, בהתנהגות. דרכינו הצטלבו לעתים תכופות כי שנינו אנשים של ספריה, אם כי מי”

“הפחד להישאר לבד, בודד, הנזקקות שלנו בני אדם בחברה, בהיזון חוזר, הפחד שנישאר בלי בית או אוכל או משרה. הרצון לפעמים באישור מהסביבה במיוחד אם אתה "בעל צרכים מיוחדים" או כפי שכונה גיבור הספר בפני אנשי הכפר בעלילה שלא בצדק לטעמי "גולם" כי זה שמישהו איטי לא אומר שהוא לא מרגיש צחוקים מאחורי גבו. נכון לפעמים זה נשמע פאתטי. אנחנו יצורים חברתיים שזקוקים ליחסי חיברות כי ככה זה, ליחסים מפרים כי קירות יש בל”