“האם תמו חייו המקצועיים, וכנראה יותר מכך, של אליאס רוקלה משסירבה מטרייתו להפתח? כנראה שכן.

אליאס רוקלה בן 53 ואשתו בת 47. אנו פוגשים אותו באחד השיעורים בתיכון בו לימד כמורה בכיר לנורווגית. בשיעור זה לימד את המחזה אווזי הבר של איבסן. מזמן הוא חדל לעניין את תלמידיו, ואלה מנימוס או מאדישות לא אומרים דבר, רק משתטחים על השולחן בכיתה לנסות להמשיך לנמנם. משצלצל הפעמון, הם קמו כלבנים בקיר וצעדו החוצה כאילו המורה אינו בכיתה עוד והערותיו לא נוגעות להם.

אליאס יצא מהכיתה, עתותיו בידיו ותסכול עמוק בלבו. הוא צעד לעבר העיר, מטרייתו בוגדת בו לנוכח זרזיפי הגשם והוא משתולל, זורק את המטריה בזעם וקופץ עליה לרסקה. כל בית הספר רואה את המעשה המביש.

עשרים וכמה שנים קודם לכן אליאס הגמלוני משהו מתחבר עם יוהן הסטודנט המבריק לפילוסופיה, שמצדו מתחבר לאווה, שיופיה הבלתי סביר גורם להם להתחתן וליוהן ואווה נולדת בת. אליאס ישן מדי פעם אצלם סתם כך, נטול משפחה משל עצמו, נטול שאיפות. ליוהן מוצע לעבור לגרמניה ולהמשיך כפרופסור, אבל הוא בוחר לעזוב הכל, לעבור לבדו לניו-יורק, לעבור ממרקסיזם לקפיטליזם ולהותיר את אווה המסנוורת ובתו יוליה להשגחתו של אליאס רוקלה.

גירושין מצד אחד ונישואין מצב שני הביאו את אליאס לזכייה במשפחה מן המוכן. לכאורה משהו שלא ציפה לו. אבל קצת יותר משני עשורים יוליה הבת כבר עזבה, אווה האישה איבדה מזוהרה ומבקשת ללמוד עבודה סוציאלית כשלמעשה אין להם יותר פרנסה.

בספר דחוס של כ-135 עמודים חסרי נשימה, סולסטד מציג לפנינו חיים מוחמצים לגמרי. היחיד שמצא תכלית לחייו הוא יוהן קורנליוסן, המחליף דעה כזיקית, ממרקסיזם לקפיטליזם, זורק הכל מאחוריו באוסלו המנומנמת ועובר לניו-יורק הזוהרת, מותיר את אשתו היפה עד-בלי-די לחברו, כששניהם ממשייכים חיים חסרי תכלית.

מה יש לומר על זה? כלום. כנראה מעטים יודעים לטרוף את החיים רק כדי לאפשר לחיים להמשיך באפרורייתם.”

“הספר מתחיל בשיעור ספרות שמעביר אליאס רוקלה בפני תלמידי תיכון משועממים. רוקלה שחצה את גיל 50, עובד כבר שנים כמורה לספרות, ומדבר על איבסן ועוד גיבורי תרבות נורווגים. אבל באותו יום שמתחיל כשגרתי, חווה רוקלה התמוטטות עצבים שמביאה אותו לכעס, רוגז, אשמה וחוסר אחריות שכן יותר הוא לא יחזור ללמד בתיכון. רוקלה הוא גיבור טראגי לאחר שהוא נרגע הוא חושב כיצד יפרנס את אשתו היפה ובתו החורגת?
כאשר הוא מצוי בסערת רגשות, הוא נזכר בחבר נעוריו הקרוב עמו חלק לילות שתייה רבים ואתו חגג את הנעורים. חבר זה היה בקשר זוגי עם אישה מאוד יפה שרוקלה רק יכול היה לחלום שתהיה שלו. ככל שהעלילה מתגלגלת אישה יפה זו הופכת לאשתו ובתה לבתו החורגת.
הספר הזה הוא מעולה. בהתחלה קצת משעמם אבל מעמוד 36 כאשר מסתיים השיעור המעיק גם על רוקלה וגם על תלמידיו, שממש עוינים אותו, ולא מבינים למה הוא מכריח אותם ללמוד מחזה ישן ולא רלוונטי.
הכתיבה של דאג סולסטד שנפטר בגיל 83 לפני כמה ימים היא כתיבה קדחתנית קצת מזכירה את הכתיבה של תומס ברנהרד אבל פחות דיכאונית.
מסתבר שכאשר גיבור הספר מביט על חייו ונובר בהם, הוא מבין שאין לו עם מי לדבר ושאין דבר בעולם שגורם לו להנאה או תשוקה. הוא אוהב כל לילה לשתות ולפעמים להשתכר והמשקה מנחם אותו. בינתיים אשתו שמתקרבת לגיל 50 איבדה את יופייה ונראה שהיא מקבלת זאת בקלות. היחסים בין רוקלה לאשתו לא ממש טובים וגם אין להם מספיק כסף. אשתו בזה לו אך מסתירה זאת והוא מצדו מורה אפרורי אדם פשוט, תרבותי חובב ספר.
הספר יצא בספריית פועלים הוצאת הקיבוץ המאוחד. בספר יש 138 עמודים.
תרגמה מנורווגית: דנה כספי.
לסיכום. ספר מומלץ בנוי בשלבים כל שלב מגביר את הדרמה עד לפינאלה שסוגר את הספר.”