כְּשֶׁאֲנָשִׁים מְפַחֲדִים, הֵם עֲלוּלִים לִהְיוֹת מְסֻכָּנִים יוֹתֵר.
תּוֹשָׁבֵי גִּבְעַת הַוְּרָדִים מְפוּחָדִים וְכוֹעֲסִים, תַּעֲלוּמַת הַיְּלָדִים הַנֶּעְדָּרִים עֲדַיִן לֹא נִפְתְּרָה, וְשִׁבְעָה יְלָדִים נוֹסָפִים נֶעֶלְמוּ כְּלֹא הָיוּ. כֻּלָּם רוֹצִים לְקַבֵּל תְּשׁוּבוֹת. לְאָן נֶעֶלְמוּ הַיְּלָדִים? מָתַי הֵם יַחְזְרוּ הַבַּיְתָה? מַדּוּעַ הַמִּשְׁטָרָה וְהַמַּסֵּכָה הָאֲדֻמָּה לֹא עוֹשׂוֹת דָּבָר?
וְהַאִם כְּשֶׁהֵם זְקוּקִים לָהּ בֶּאֱמֶת, הַתּוֹשָׁבִים לֹא יְכוֹלִים לִסְמוֹךְ עַל גִּבּוֹרַת־הָעָל שֶׁלָּהֶם?
לִיסָה וַחֲבֵרֶיהָ פּוֹעֲלִים בְּמֶרֶץ וּמַצְלִיחִים לַעֲלוֹת עַל עִקְבוֹת הַחוֹטְפִים. אֲבָל גַּם כְּשֶׁנִּרְאֶה שֶׁהַסּוֹף קָרֵב, פִּתְרוֹן הַתַּעֲלוּמָה עֲדַיִן רָחוֹק.
סִדְרַת הַ"מַּדְרִיךְ לְגִבּוֹרוֹת־עָל" מַגִּיעָה בַּכֶּרֶךְ הַשִּׁשִּׁי לְשִׂיא חָדָשׁ שֶׁל מֶתַח. לִיסָה תִּצְטָרֵךְ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכָל הָאֶמְצָעִים כְּדֵי לְהַגִּיעַ לְחֵקֶר הָאֱמֶת, אַךְ מָה אִם כָּל מָה שֶׁעוֹמֵד לִרְשׁוּתָהּ עֲדַיִן לֹא מַסְפִּיק?
סֵפֶר עַל אוֹמֶץ וּגְבוּרָה שֶׁל יַלְדָּה אַחַת שֶׁיּוֹדַעַת שֶׁלְּאַף אֶחָד לֹא מַגִּיעַ לִסְבּוֹל מִבִּרְיוֹנוּת, וְשֶׁעִם עֶזְרָה מֵחֲבֵרִים טוֹבִים אֶפְשָׁר לְהִתְגַּבֵּר עַל כָּל קוֹשִׁי.