שנת 2026 בספרים

יש ספרים שקוראים בשביל האקשן, ויש כאלה שנשארים איתך בגלל המחיר האנושי.
הספר הזה מנסה להיות גם וגם.

בסוף הקריאה מצאתי את עצמי תוהה – האם הוא מצליח?

ומה קשה יותר: לשרוד משימה מסוכנת, או לשרוד את מי שהפכת להיות בדרך?

אני לא בטוחה שהספר מספק תשובה חד-משמעית.

זהו ספר רלוונטי מאוד לתקופה שאנחנו חיים בה – עלילתי, קצבי וסוחף, עם הרבה אדרנלין, מרדפים ודילמות מורכבות. הוא פותח צוהר לעולמם של אנשי הצללים ולמחיר הכבד שהם – וגם משפחותיהם – משלמים כדי להגן על המולדת.

אלי חליפה מציין שהספר נכתב בהשראת אירועים מהעולם האמיתי, והתוצאה אכן מרגישה קרובה למציאות. מבחינתי – זה עבד. לא הצלחתי להניח את הספר מהיד.

העלילה עוקבת אחר דניאל רוזן – לוחם מיומן שמנהל חיים כפולים. איש משפחה לכאורה, אך בפועל חי בתוך מערבולת של משימות מסוכנות בלב טהרן.

הוא מחליף זהויות בקצב כמעט בלתי נתפס – מתחיל את היום כאדם אחד וממשיך אותו כאחר, לפעמים כמה פעמים ביום. החיים שלו בנויים משקרים וסודות, והמחיר הנפשי של להיות “אף אחד” מורגש היטב.

לצד האקשן, יש גם בגידות, אהבות אסורות ודרמות אישיות שמעניקות לסיפור עומק רגשי. תחושת האמינות מתחזקת גם בזכות הדיאלוגים והמחקר שמאחורי הספר.

דמותו של דניאל רוזן מצליחה להיות יותר מגיבור פעולה – יש בו גם שבריריות, פחד ובדידות. בעיניי, הבעיה האמיתית שלו אינה האויבים שמולו, אלא העובדה שהוא כבר לא באמת יודע מי הוא. בין זהות לזהות, גם הקורא נשאר תוהה במי להאמין – ואולי אין תשובה נכונה.

מה שעניין אותי במיוחד הוא לא רק מי הדמויות – אלא מי הן כשהקליפות מוסרות. האם אפשר להחזיק כמה חיים במקביל ולהישאר אנושי?

סיימתי את הספר הזה תוך כמה שעות – וזה כבר אומר לא מעט. ממליצה בחום.

בשורה התחתונה:

“איש המוסד בלב טהרן” הוא לא רק סיפור על משימות חשאיות – אלא על אדם שנעלם בתוך הזהויות שהוא נאלץ לבנות, ועל המחיר שבכך.

נקודה למחשבה: בסוף לא כולם שורדים את המשימות אבל מעטים שורדים את עצמם.

קריאה נעימה,

לי יניני

יש ספרים שאנחנו בוחרים בקפידה, ויש כאלה שפשוט מגיעים אלינו בדרך קצת אחרת.

את "אכזבות" רכשתי במהלך ביקור בסטימצקי, כשעופר סקר עצמו נכח במקום ואף המליץ לי עליו באופן אישי. יש משהו במפגש ישיר עם יוצר שמעורר סקרנות ורצון לתת הזדמנות — וכך אכן היה גם במקרה הזה.
למי שלא מכיר, עופר סקר הוא שחקן, יוצר, תסריטאי ומבקר מוזיקה ישראלית וזה ספרו הראשון.
ניגשתי לקריאה עם פתיחות וציפייה, אך ככל שהתקדמתי בעמודים, גיליתי שקשה לי להיכנס באמת פנימה. הגעתי לכ-100 עמודים מתוך למעלה מ־260, ובשלב הזה עדיין לא הרגשתי שהצלחתי להתחבר באופן מלא לסיפור או לדמויות.
הכתיבה מנסה לייצר אווירה ולשרטט סיטואציות שיש בהן פוטנציאל, ואכן לעיתים יש רגעים שמסקרנים ומעוררים עניין. יחד עם זאת, עבורי התחושה הייתה שהעלילה מתקדמת בקצב מעט מהוסס, ולא תמיד מתגבשת לכדי קו ברור או חוויה שמושכת להמשיך הלאה ברצף.
אפשר להרגיש את הרקע של סקר בעולמות המשחק, התסריטאות והבימוי — יש נטייה לחשוב בסצנות, ברגעים, אפילו בדימויים. עם זאת, המעבר לכתיבה ספרותית ארוכה ומעמיקה הוא שדה אחר, שלעתים דורש התמסרות שונה מבחינת עומק רגשי ובניית סיפור, ובמקרה הזה הרגשתי שזה פחות מדויק עבורי כקוראת.
ייתכן בהחלט שקוראים אחרים יתחברו יותר לסגנון, לקצב או לאופן שבו הסיפור מתפתח — וזה תמיד היופי בקריאה, שכל אחד מוצא בה משהו אחר. עבורי, החיבור היה יותר חלקי, והציפייה שנוצרה בתחילת הדרך לא התממשה במלואה.
יחד עם זאת, עצם היצירה והבחירה להוציא ספר לאור הן דבר שראוי להערכה, ובוודאי דורש אומץ ואמונה בדרך.
שורה תחתונה:
"אכזבות" הוא ספר שמתחיל עם פוטנציאל ועניין, אך לפחות עבורי לא הצליח להתגבש לכדי חוויית קריאה שסחפה או השאירה חותם. ייתכן שקוראים אחרים ימצאו בו יותר, אני — פחות התחברתי. למי שמכיר אותי יודע שאני לא בדיוק מתחברת לאלמנטים עתידניים ומד"ב ולכן החוויה שלי היא כמו שנכתבה כאן.
לי יניני
נ"ב: עיצוב הכריכה מרמזת על התוכן ומושכת את המבט אליו בכל הר הספרים בדוכן. אני גם לא מופתעת שמרלין מונרו מככבת בכריכה.

ניגשתי אל "צומת מסובים" עם אשראי רגשי עצום וציפיות מרקיעות שחקים. ליאור אנגלמן הוא היוצר החתום על החזרת חדוות הקריאה לחיי, מי ששני הרומנים העלילתיים הקודמים שלו – "לא מפסיקים אהבה באמצע" ו"סולם גנבים" – הפכו אותי למכורה של ממש למילה הכתובה שלו. קיוויתי למצוא כאן שוב את אותה שקיעה טוטאלית וסוחפת, את אותה התמכרות מבורכת לעולם סיפורי מהודק שקשה להניח מהיד. לצערי, המפגש הנוכחי עם יצירתו נתקל בחומה בצורה של פער מבני, והרושם הראשוני לא שרד את מבחן החוזה הספרותי החדש שהספר מציע.
### תמצית העלילה (ללא ספוילרים)
"צומת מסובים" אינו רומן ליניארי בעל חוט עלילתי אחד, אלא מקבץ של סיפורים קצרים המפגישים דמויות שונות ברגעי משבר, בדידות, אמונה ובחירה בלב החברה הישראלית. הספר נע על הציר שבין קודש לחול ובין שבריריות אנושית למורכבות משפחתית. בתוך פסיפס האפיזודות הזה, אנגלמן שוזר גם סיפור אחד המבקש להעניק קלוז'ר ספרותי ומענה רגשי מאוחר לקוראי הרומן המצליח הקודם שלו, "סולם גנבים".

הקושי המרכזי עם הספר אינו נעוץ באיכות החומרים הגולמיים שלו. אנגלמן נותר אמן פרוזה מובהק; הכתיבה שלו מענגת, השפה עשירה, המילים נבחרות בפינצטה והרגישות האנושית החשופה שלו ניבטת מכל עמוד. הסיפורים כשלעצמם עמוקים, נוגעים ללב ורחוקים מלהיות שטחיים.
אלא שהפורמט של קובץ סיפורים קצרים כופה על הקורא איתחול רגשי, קוגניטיבי וקונטקסטואלי מדי כמה עשרות עמודים. עבור מי שחוויית הקריאה המיטבית עבורה היא התמכרות לעלילה רציפה ופיתוח מערכת יחסים מתמשכת עם דמויות עגולות, המבנה המקוטע הזה מייצר מחסום בלתי עביר. במקום תהודה רגשית גבוהה שנבנית בהדרגה, הקורא נאלץ להיפרד מהדמויות בדיוק ברגע שבו הן מתחילות לתפוס נפח.
הניתוק המבני הזה חילחל באופן אקוטי דווקא לסיפור שאמור היה לספק סגירת מעגל ל"סולם גנבים". הניסיון לדחוס קלוז'ר של מערכת יחסים מורכבת לתוך תבנית קצרת נשימה עיקר את כוחו. הוא נותר סטרילי, מרוחק, ולא הצליח לגעת בלב או להזיז דבר בנשמה. הבחירה המודעת לנטוש את הספר נובעת מההבנה שזמן קריאה הוא משאב יקר מכדי להילחם בפורמט שמלכתחילה אינו מאפשר שקיעה טוטאלית.
### שורה תחתונה
"צומת מסובים" הוא עדות לכך שגם כתיבה משובחת ורגישה עלולה להחמיץ את מטרתה כאשר היא נאלצת לפעול בפורמט מקוטע ותלוש. מי שמחפש רומן סוחף, מהיר ואיכותי שישאב אותו פנימה ולא ירפה, יתקשה למצוא כאן את מבוקשו. מומלץ לחובבי הז'אנר הקצר בלבד; שאר הקוראים מוזמנים להמתין בסבלנות לרומן המלא הבא של הסופר.

אל "ערב רצח משפחתי" של נינה סיימון ניגשתי מתוך צורך מובהק במרענן חך קליל; ספר שישמש כאתנחתא זורמת ואנרגטית לאחר קריאה של ספר כבד ומטלטל. הציפייה הייתה למותחן קצבי שלא יתבע משאבים רגשיים עצומים, אך ידע לשמור על רמת אינטליגנציה נאותה ולא יזלזל בקורא. במאה העמודים הראשונים, הרושם הראשוני אכן הבטיח חוויית קריאה זורמת ואפקטיבית, שהחזיקה בדיוק את מינון הקלילות המבוקש והעבירה את הדפים במהירות ובכיף.
העלילה כשלעצמה מפגישה שלושה דורות של נשים ממשפחת רובינסון: לנה, סבתא חריפה ודעתנית שבריאותה רופפת; בת', בתה המגוננת שקרועה בין מחויבויותיה; וג'ק, הנכדה המתבגרת. כאשר ג'ק מוצאת גופה באזור המגורים שלהן, השלוש נשאבות בעל כורחן למרכזה של תעלומת רצח מקומית. החקירה הבלשית הופכת למגרש הביתי שבו הן נאלצות לשהות יחד, להתעמת עם משקעי העבר ולחשוף את מערכות היחסים המורכבות ביניהן.
אלא שככל שהקריאה מתקדמת, נחשף פיצול מרתק בחוויית הקריאה. עלילת הרצח כשלעצמה – מי נרצח, למה ואיך – מתגלה די מהר כחלק המשעמם והשולי ביותר בספר, כזה שאינו מעורר שום עניין אמיתי. ניכר כי הסופרת עצמה לא לקחה את עבודת הבלשות בחרדת קודש והשתמשה בה בעיקר כתפאורה, מעין סוס טרויאני שנועד להושיב את הנשים הללו באותו החלל ולפרק את הדינמיקה ביניהן. מה שבאמת מחזיק את הספר ומעניק לו דופק חיוני הוא המרקם האנושי והרקע הפסיכולוגי של מערכות היחסים.
הדמות של הסבתא, לנה, פשוט הורסת את הבריאות בקטע טוב; היא חריפה, דעתנית, מלאת סרקזם ומרימה את הטקסט בכל פעם שהיא נמצאת על הבמה. היחסים בינה לבין בת' נוגעים ללב ומנוסחים ברגישות רבה, במיוחד ברגעים שבהם השתיים נזכרות – כל אחת מנקודת מבטה הסובייקטיבית – ברגע המכונן שבו בת' גילתה לאמה שהיא בהיריון. זהו פלח של כתיבה פסיכולוגית מדויקת להפליא, המציגה את הפער הכואב והיפה בין החרדה האימהית לצורך של הבת באישור, ומאזנת היטב גם את מערכת היחסים השפויה והקרובה בין בת' למרטין. מנגד, ברגעים שבהם הפוקוס עובר לנכדה המתבגרת ג'ק, הספר נוטה להחליק למחוזות שטחיים ומטופשים של כתיבת נוער נוסחתית, אך למרבה המזל היא אינה נותרת בפרונט לאורך זמן והמינון שלה נשאר נסבל.
הבעיה המרכזית במבנה מתעוררת בישורת האחרונה. לקראת הסוף, הסופרת בחרה "לתת גז" על קווי העלילה של פתרון התעלומה, וזנחה כמעט לחלוטין את מערכות היחסים המשפחתיות שהיו לב הסיפור. זהות הרוצח אמנם מתבררת כחוסר הפתעה מוחלט, אך ייאמר לזכות הספר שגם בתוך הפתרון הנוסחתי נטעה הסופרת מניע רגשי אמין של דמות הסוחבת פצע פסיכולוגי עמוק של חוסר נראות והזנחה בתוך ביתה שלה מגיל קטן ועד היום. האכזבה המרכזית נובעת מכך שהחיפזון לפתור את התעלומה הוביל לוויתור על קלוז'ר ראוי ומעמיק יותר במישור המשפחתי.
בשורה התחתונה, "ערב רצח משפחתי" נותר ספר חביב, קליל וכיפי. הוא אמנם נכשל כרומן בלשי מהודק ומסתיים בצורה חפוזה מעט, אך הוא בהחלט מספק את הסחורה כדרמה משפחתית קצבית, זורמת ומשעשעת, ששווה קריאה בעיקר בזכות הדינמיקה האנושית היפה והשנינות הכובשת של דמות הסבתא.

מאד אהבתי את הספר. את סגנון הכתיבה את המפגש עם היסטוריה שאינה מוכרת לי. את הדמויות שנראו מלאות ועוררו בי איכפתיות. הסיבה העיקרית שלא נתתי לסיפור חמישה כוכבים היא הפרק האחרון שבו הסופרת סוגרת קצוות והכל מסתדר כמו פאזל שבו כל החלקים נופלים למקומם. כן נחמד שהסוף הוא חיובי אבל זה נותן תחושה מלאכותית.

הספר מתחילתו ועד סופו כנה ולא מתנצל, מציג את המציאות בצורה הכי בוטה והכי אמיתית שיש ככה שאי אפשר להתבלבל. זה ספר על רגשות, על המציאות של כל אחת מהדמויות, על נקודות מבט שונות בקהילה מגוונת שמלאה בצבע, פתיחות, אהבה אבל גם מסוכנות מסוימת.
זה ספר שגורם לקורא להבין שזה בסדר להתנסות בדברים שאולי עלולים להראות מוזרים ולא "מקובלים חברתית" ולהיות מפחידים, שזה בסדר להיות סקרנים עם הרגשות שלהם ועם הגוף שלהם, אבל גם שצריך לדעת לשמור על עצמינו.
הגיוון של הדמויות בספר מראה שאולי הנטייה המינית של הדמויות דומה אבל זה לא אומר שכל הדמויות אותו דבר, הן לא מתאימות לקופסא אחת או לסטראוטיפ אחד, החוויות שלהן שונות, נקודת המבט וצורת החשיבה שלהן שונה, לחלק מהן יש "סוף טוב" ולחלק קצת פחות, אך הם כולם בני אדם, לא "גיבורים", אלה פשוט אנשים עם רגשות וצלקות שמגיבים לסיטואציות אמיתיות, בצורה כנה.
זה ספר שמקרב את הקורא לקהילה הגייז בישראל, מראה את הדברים שפחות מדברים עליהם ופותח נושאים שצריך לדבר עליהם יותר.

כתיבה מעולה, ספר שלא נותן את כל הסיפור באופן כרונולוגי ישר "לתוך הפה" אלא נותן הזדמנות לחשוב ולשאול שאלות. אפילו הצליח להפתיע עם כיווני העלילה. מצוין!

את כתיבתה הרגישה , הקולחת ומלאת העומק הרגשי של יעל פליישמן הכרתי בספרה תהודת זהות , כן כן תהודת זהות באות הא ולא באות ז׳ בעוד שתעודת זהות היא מסמך רשמי שמגדיר אדם כלפי חוץ, משמעות שם הספר תהודת זהות - תהודה המעידה ומרמזת על השפעה פנימית בתוך האדם ו, זכרונותיו המעצבים את אישיותו אשר לשם היא חתרה בספרה העמוק הרגיש והנוגע .

מה הייתם עושים אילו יום אחד הייתם מגלים שהזהות שלכם מורכבת ומתוסבכת הרבה יותר ממה שחשבתם ?!?

תכירו את קלואי , סטודנטית פריזאית , ללימודי אנתרופולוגיה,
תמיד הדהדה בה שאלת השורשים והשייכות שלה .
היא מחליטה לעזוב את פריז , שם אף פעם לא חשה שייכת ושבה לירושלים.
שם היא פותחת את ״האטליה״ עם פבלו אותו הכירה בפריז בזמן שליוותה את אמה ברגעיה האחרונים .
״האטליה ״ היה המקום בו חולמת ליצור אופנה יחודית שתערער את מושגי הזהות והשייכות ...
פבלו מעצב ספרדי יהודי ומוכשר מצידו רצה רק לעצב בגדים שכל העולם ילבש ויתהדר בהם .

בעוד שהיא מתכננת שכל זה יקרה , היא חשה בגעגועיה שאינם מרפים לליאו , היסטוריון ישראלי שפגשה ברובע הלטיני בפריז .

בכתיבה אמינה , מעוררת אמפטיה והזדהות , יעל בונה דמויות אמינות ודרך מצבים אנושים של קלואי הדמות הראשית אל מול שאר הדמויות היא מעוררת ומעלה שאלות נוקבות של שייכות, משפחה וקבלה עצמית בשפה עשירה ויחד עם זאת נגישה , שהעניקה לי קריאה מעניינת ומעוררת מחשבה , עד לכדי לשים את עצמי מול הגיבורה הראשית ....

תהודת זהות ספר נפלא , אנושי עמוק וחכם בו לא רק תחושו את הדמויות כשתסגרו את הספר , אלא מי אתם באמת .....אהבתי וממליצה !

המון זמן שלא קראתי ספר ילדים שריגש אותי עד דמעות וגרם לי לשמחה ואושר שהתמזגנו להם בערבוביה יחדיו , כך קרה לי כשקראתי את הספר החדש שיצא לאור בימים אלה העיניים הגדולות שלי רואות הכל .

את הספר כתבה הדס ליבוביץ המופלאה שאת כתיבתה קצרה היריעה מלהכיל .

הספר נכתב בהשראה ולזכרה של שירה שוחט ז״ל אחת התצפיתניות שנהרגה ביום הטבח הנורא של השביעי באוקטובר אותו לא נשכח ולא נסלח .

הספר מתאר בצורה מוחשית יפה ורגשית את שיחתם של שירה ואביה בדרכם בבוקר לגן כשהם משחקים במשחק פשוט אך משמעותי: “העיניים הגדולות שלי רואות…”.

בדרך שניהם רואים ומביטים לאותם מקומות אך כל אחד מהם רואה דבר שונה ואחר שזה מרתק לקרוא ולהבין משמעותם של עולם הילדים מול עולם המבוגרים ....
כך נחשפת בפנינו הקוראים המקריאים לילדים תמונה עשירה הצובעת נקודות מבט סקרנות חמלה ורגישות המעודד ומחזק ערכים של אמפתיה הקשבה ואהבת הבריות והטבע שממליצה בחום להעביר לילדו או לנכדיו .

הספר מלווה באיורים איכותיים מרהיבים המעניקים רובד ועוצמה נוספים של רגש .
הספר מנוקד ויתאים מאוד לילדי הגן והכיתות הצעירות, ויותר מכך , להורים ולמחנכים המבקשים בשיחה על רגישות חמלה וראיית האחר ...

ממליצה מאוד ובחום ולו רק בכדי להנציח את דמותה והשראתה של שירה שוחט ז״ל ויתר התצפיתניות שהעיניים הגדולות שלהן ראו הכל ....

ספר יפהפה. מומלץ לכל אדם באשר הוא.
היופי ברב זקס הוא שהוא ניטרלי. דעתו לא מוחפצת ואינה מכוונת נגד שום זרם או דעה.
הוא פשוט אומר את דבריה של הנשמה ומבטאה ביופי רב
כמובן שצריך להודות לצור ארליך על התרגום המהמם. לולא הוא הרב זקס לא היה קיים בכלל בשיח הישראלי.
אמנם הספר קטן קומה אך עמוס בערכים נעלים, פשוט לחגוג את החיים.
אני ממליץ בחום ובאהבה לכל אחד לקוראו.
פשוט תענוג.

את עינת שחק יוצרת סופרת ועיתונאית תרבות במגוון כלי תקשורת לא הכרתי עד אשר נתקלתי בספר ביכוריה נגמר הבית מלון , כריכתו הורדרדה , מתוקה , מלאת האהבה כבשה אותי , ויותר מכך כשקראתי אותו בשקיקה , ונהניתי כל כך מספרות מקור כחול לבן , משלנו ככה זה כשפרוזה ורומנטיקה ישראלית , הופכים להם בערבוביה ונפגשים בעבודה מכאן השמיים הם הגבול לדמיון .....

מה קורה כשהחלום הגדול של חיייו פוגש את הפחד הגדול ביותר שלנו אבל בדיוק באותו ה -רגע ?

תכירו את דורי , רווקה בת 32 , אדריכלית , שאפתנית חסרת תקנה , ויזמית נשמה במשרד נחשק , היא מנסה למכור קונספט לרשת מלונות אהבה בטוקיו ומציעה
לעמית בראל , אדריכל , כריזמטי בכיר , קולגה לעבודה , בו היא מאוהבת להיות שותף עסקי להשראה שלה .

דורי עומדת בפני הזדמנות פז מקצועית ויוצאת דופן בטוקיו אך רגע לפני ההמראה היא מקבלת בשורה רפואית המטלטלת את עולמה , היא מגלה שהיא חלתה דורי נאלצת לבחון מחדש את יחסיה עם עצמה, עם הקריירה שלה ועם האהבה ....

בכתיבה שנונה , קולחת וסוחפת מלאת הומור מצליחה עינת לגעת בלב הקורא בנושא כל כך כבד ומקלילה אותו עד לכדי חיוך ואפילו צחוק בכתיבה אותנטית שהצליחה להביא אותי למנעד של רגשות במסעה של דורי עד למסע האישי בקווים המשיקים לחיי ...

נגמר הבית מלון ספר בו תמצאו סיפור מקסים ונוגע ללב ושלל תובנות חיים על הגשמה עצמית , התמודדות עם שינוי וסיפור אהבה ברומנטיקה מתוקה ממליצה מאוד !

אל הוצאת ספרי קפה החדשה והבוטיקית , נחשפתי לאחרונה עם כמה ספרים משובחים שיצאו ממנה כי אין קפה טוב, בלי ספר טוב גם מבחינתי לפחות ....
כך הגעתי לספר ביכוריו המקסים בשם נייס גאי שכתב ניר שטרן ספר שכריכתו מעוצבת ברקע כחול בוהק ומושך את העין , ועליה חיוך לבן גדול ומואר , המשדר אופטימיות ומיסתורין גם יחד , ספר על חברות אמת , ורומנטיקה , אבל כזאת שמשאירה חיוך בלב ....

תתארו לעצמכם איש שנכנס אל תוך חייכם ומפתיע אתכם במעשה טוב שכל כך רציתם בחיים ?

העלילה מגוללת את סיפורם של שלוש חברים שגב , זוהר וישי
שלושתם גדלו יחד מילדות , אך חייהם הצטלבו כל אחד לחיים אחרים .
כששגב איבד את הוריו זה אחר זה , הוא החליט שאין לו מה לעשות בארץ יותר ומצא את דרכו באמריקה ארץ כל האפשרויות .הבלתי מוגבלות , שם חשב למצוא את עתידו .

בכתיבה אותנטית ולא מתייפייפת , קלילה וזורמת , מביא ניר את סיפור חברות אמת יפה ואת הסוד המקשר ביניהם המהווה טריגר ופואנטת העלילה לו מצטרפת איך אפשר שלא , בחורה בשם דפנה המכונה גם דפי עיתונאית צעירה , המוצאת את עצמה עם שניים מהשלושה ....

האם חברות אמת תגבור על האהבה או שהאהבה מנצחת את כל האמצעים ? ....

נייס גאי ספר קריא , רהוט מהנה וכייפי , בו תמצאו מסרים חיוביים של תקווה, נתינה ואנושיות , חברות אמת והכי חשוב מהו כוחו של אדם אחד להשפיע על חייהם של האחרים ....מומלץ בחום ואהבה ❤️