31 סיפורים קצרים כולל הקובץ הנפלא הזה: החל מסיפוריו הראשונים של אסקילדסן (1953) וכלה בסיפורים המאוחרים יותר (2015). הם הופיעו במקור בשני קבצים. התרגום המופתי הוא פרי עטה של דנה כספי.
קריאת האסופה הזו היא חווית קריאה נפלאה, גם במובן שהשלם עולה על סך חלקיו: יש בספר הזה סיפורים מעולים ואיכותיים. למעשה, רבים מהם הייתי מגדיר כך. אך לצידם יש סיפורים פחות טובים, בעיקר אלו מ-2015. בעיני, השלם הוא זה שמפיח רוח חיים ועניין גם בסיפורים הפחות טובים.
שם הקובץ לקוח ממשפט הסיום של הסיפור הראשון, אחד משני הסיפורים האופטימיים יחסית לעולם האפל שברא אסקילדסן בשאר סיפוריו.
החלק הארי של גיבורים הם אנשים פגומים. הם מתקשים מאד לתקשר, גם עם בני משפחותיהם. גם אלה שטורחים לבקר בני משפחה לאחר נתק ארוך, מתחרטים על הצעד הזה ונמלטים בהזדמנות הראשונה. הם מתחברים בקלות רבה לנהרות של בירה, ויסקי ואקוואוויט מאשר לבני משפחתם או לחבריהם. היחסים בין נשים לגברים מבוססים על עוינות ומאבק שליטה כאשר עבור הגבר מין הוא סיפוק דחף במקרה הטוב ובעילה, במקרה הרע, על פי המובן המחליא של המקור העברי שלה. רק בשני הסיפורים הראשונים מ-1953 (מעכשיו אלווה אותך עד הבית, גוזלי שחף) יש אהבה וחמלה.
הראיה האפלה של אסקילדסן את המין האנושי מוצאת ביטוי מזוכך בסיפור "הלילה של מרדון", וכך אומר מרדון לוורה: "בעצם אנחנו לא אשמים במי שאנחנו. נכון? הלא אנו נתונים לשליטתו המוחלטת של עברנו, ואף פעם לא בראנו בעצמנו את עברנו. אנחנו חיצים שנורו מרחמה של אימנו, ואנחנו נוחתים בבית קברות. ואם כך ברגע שאנחנו נוחתים – מה זה משנה כמה גבוה טסנו. או כמה רחוק טסנו. או כמה אנשים פצענו בדרך". התרשמתי שהפילוסופיה הזו עומדת בבסיס ההתנהגות של כמעט כל הגיבורים הגבריים (וגם מקצת הנשים) של הסיפורים – העדר חמלה, אהבה או אמפתיה לזולת, כשמעל לכל מרחפת עננה ניהיליסטית.
בשניים מהסיפורים מתרחשים אירועים המסתיימים במות אחת הדמויות. גם המוות אינו משהו המתואר כהתפתחות דרמטית, אלא כהמשך לוגי, בנאלי למדי, של החיים. כך הסיפור הנפלא "ורד הנץ". זהו אחד הסיפורים בהם משובץ הומור שחור בשפע, "מלווין החליט במשובת נעורים לטפס על אורן אדיר מימדים, ואם לא די בכך, כשהיה בגובה חמישה מטרים מעל לקרקע, צעק: I AM THE GOOD GOD, הוא לא היה שום אל טוב כי פתאום הוא נפל....". בסיפור "זמן ההמתנה" הדמות הראשית, גבר ללא שם, שוכב על הקרקע כשמעליו מאות קילוגרמים של אבנים. הוא מייחל לסיוע, אם אך יוכל ליצור קשר עם אחת מהדמויות הבודדות העוברות שם. אבל אם גם בשאר הסיפורים הגיבורים לא מתקשרים היטב, גם כשהם פנים אל פנים מול בני/בנות שיחם, מהם סיכוייו של אדם הקבור מתחת למפולת ליצור קשר עם דמויות המרוחקות ממנו מאות מטרים....
התרשמתי שהחלק הגדול של הסיפורים המשתייכים לקבצי תקופות הביניים (1966, 1982 ו-1996) איכותיים במיוחד. אילו הייתי צריך לבחור את הסיפור המועדף עלי ביותר, הייתי בוחר, ללא היסוס רב, את הסיפור "אינגריד לנגבקה" (1982). זהו הסיפור הארוך ביותר בקובץ. במרכזו מערכת היחסים המתפוררת בין אינגריד לבין בעלה, תורביירן, שנאלץ להחכיר את החווה ולעבוד כפועל שכיר 120 ק''מ משם ולהעדר מהבית רוב השנה כדי לקיים את משפחתו. המרכיבים הנוספים של המשפחה הזאת הם אביה של אינגריד סיוורט קרלסן, החרד שנוכחותו בבית כאוכל לחם חסד תפריע והבת הצעירה, אוני, המעודדת את אימה לעמוד על שלה.
בחלק גדול מהסיפורים הנשים ממלאות תפקיד סביל יותר ביחס לגברים, למעט בשני הסיפורים הראשונים. עם זאת, בחלק גדול מהסיפורים הנוכחות שלהן מחוללת תגובות מדמויות הגבריות ובכלל זה פשעים (הפריצה) בשלושה מן סיפורים מתרחשים פשעים (הפריצה, דלי של זמן, וילי הסל)). אלה אינם מעוררים חרטה כלשהי אצל הדמויות שביצעו אותם.
.
הדירוג: התבלטתי בין 4 לבין 5 כוכבים. אבל הואיל והשלם עולה על סך חלקיו (כולל אלה הפחות מעניינים) החלטתי להעניק לו 5 כוכבים.
השורה התחתונה: מומלץ מאד. אסופה שמצד אחד כוללת שלל סיפורים מעניינים, בשלים וגם מגוונים, ומצד שני אפשר למצוא מכנה משותף – המאפיינים הקודרים של הקיום האנושי.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
