ספר על אובדן, על אומץ, על בחירה...
העיר האלג'ירית – צרפתית אוראן היא עיר רדומה, פסיבית, עצלה ותושביה עסוקים במחשבותיהם בעיקר בעשיית כסף. זהי עיר קולוניאלית, בימים בהם במערב שליטה על עמים וארצות אחרות הייתה מושא שבח וגאווה. כמובן, שכל גיבוריו של הספר הם Pied-Noir, דהיינו מתיישבים צרפתים לבנים, לא הילידים האלג'ירים שלא ממש נחשבו אז.

יום אביבי אחד מתחילות להופיע חולדות מתות ברחבי העיר. הן בכל מקו

אלבר קאמי, פרט להיותו סופר, הוא גם הוגה דעות ומכאן שכל יצירותיו נקראות כאילו בא להביע הגותו בצורה כזו או אחרת.
הזר הוא סיפורו של מרסו, פקיד מכס באלז'יר, שכל חייו מבקש להדגיש ששום דבר לא חשוב והכל חסר משמעות. הוא פשוט חי את החיים עצמם ודי בזאת. קאמי אכן הצליח להציג חיים כפשוטם, וככל שנטרח לא נצליח למצוא משמעויות נסתרות. אין פשוט כחיים עצמם.
מרסו שב מקבורת אמו, קבורה בה לא בכה ולא הראה שום הלך רוח

עלילת הספר מתרחשת בח'רטום אשר בסודאן. גיבור הספר אדם כסחי אשר נולד נכה רגליים.
כסחי מתעלה על הנכות שלו ומצטרף לחבורות הילדים החיים ברחובות. יחד הם עוזרים אחד לשני לשרוד ניזונים משיירים של מסעדות מסניפים ומוצצים דבק כדי להתמסטל.
מה עובר על ילד עני שרגליו משותקות וכל יום בשבילו הוא הישרדות? חבורות הרחוב הן אכזריות ויש ריבים על טריטוריה ומזון. כדי לשכוח את קשיי היום נוהגים הילדים להסניף דבק עד או

פטר שלמיל, גיבור הסיפור הזה, הגיע לחווה של אדם אמיד ובכיסו מכתב המלצה, בתקווה להשיג עבודה. באותו מקום ניגש אליו אדם מסתורי, לבוש אפור, ופנה אליו בשיא הנימוס: "בזמן הקצר שהיה לי העונג לשהות במחיצתו יכולתי פעמים אחדות – ירשה-נא לי לומר לו זאת – להתבונן מתוך התפעלות שאין מילים בפי להביעה, התפעלות אין-קץ, בצילו היפה של אדוני, הצל היפה הזה שאדוני מטיל בשמש כמתוך בוז אצילי קל, בלי לתת עליו את דעתו, הצל

"ההרסני והאכזרי מכל התופעות החמורות הרבות שעשו שמות במדינה היה הטרור של סוחרי הסמים. עד מערכת הבחירות של 1990 נרצחו ארבעה מועמדים לנשיאות... החריבה בהתפוצצות אפוקליפטית משאית עמוסה שתי טונות של חומרי נפץ את הבניין הענקי של המשרד לבטחון פנים, הרגה שבעים בני-אדם, פצעה שבע מאות ועשרים... באותה שנה עצמה (1989) התפוצצה פצצה במטוס נוסעים... וגרמה למותם של מאה ושבעה בני-אדם... ב-27 בפברואר 1980, השתלטו ש

אחרי שקראתי את ׳גזר הדין וסיפורים אחרים׳, רצתי לחנויות הספרים לחפש את ׳המשפט׳. הפרס בסוף המרוץ אכן לא אכזב כלל - וגמעתי כל סצינה בספר.
הרגשתי כל פעם איך קפקא מצליח להדגיש את האבסורד בכל סצינה ופרק, וכמה היחסים כלפי ק׳ אמביוולנטים - אהדה ואמפתיה לצד ביקורת ובוז (שניהם עמוקים מאוד).

בעיניי, הרומן לא מעביר ביקורת חברתית עמוקה אלא מנסה בכל מאודו להדגיש את האבסורד מסיטואציה כה גנרית, ואת הניגודיות

זאת הייתה תקופה קשה, כל ספר נקרא עד עמוד 20 ונזרק לצד.
בצבא הייתה תקופה עוד יותר קשה, כל לילה היה לילה לבן, הקצינים רק העמיסו משימות, החיילים לא היו מוכנים להקשיב לנו המפקדים ושלא נתחיל לדבר על המ"פ.
ואצלי בלב משהו לא הסתדר, הייתי באמצע חיפוש.
ואז הגיע הספר הזה ושינה את הכל.

מגיל 4 או 5 ניסו לדחוף לי את הספר הזה.
בהקראות לפני השינה/ בכיתה ב' שכבר יכולתי לקרוא לבד/ ואפילו בחטיבה כשהורי שמעו

אוי, ממה להתחיל? שרווח לי כשזה נגמר?

סיפור המסגרת די פשוט: "גיבור" הספר, בארדאמי, נע ממקום למקום. את המקומות בחר המחבר בקפידה.
זה מתחיל בחזית שדות הקטל של מלחמת העולם הראשונה, נמשך במקלט של פצועי המלחמה בפריז, משם אל קולוניה צרפתית במערב אפריקה (קמרון? סנגל?), אחר כך במעין ספינת עבדים לניו יורק, וממנה אל דטרויט בירת תעשיית הרכב האמריקנית, ומשם חזרה לצרפת.
בכל מקום רע לו. האנשים איומים וזוכים

פטר הנדקה זכה בפרס נובל לספרות לשנת 2019, מעט מיצירתו הענפה תורגמה לעברית. הוא כותב יפה, מובן ומעניין, בקיצור קריאה טובה.
ספר זה עוסק בנסיון הסופר להבין את התאבדותה של אמו בגיל 51. הוא מסביר היטב את המעמדות החברתיים וההבדלים בניהם כשהוא מתרכז בעיקר במעמד הנמוך של האיכר חסר אדמה- האריס במשטר הפאודלי. ממעמד זה צמחה אמו והוא הגורם הבסיסי להתאבדותה. משטר פאודלי היה אופייני מאוד גם בשאר חלקי אירופה בצ