מאז ומעולם התעניינתי ביקום, הפליאה אותי ההבנה כי כדור הארץ אינו הכוכב היחיד ושרחוק-רחוק אי-שם מחוץ לאטמוספירה ישנם עוד כוכבי לכת רבים.
הפליאה אותי ההבנה שאנחנו רק ברגים קטנים במכונה אדירה עוד יותר, מה זה האדם? כלום. עד כמה שלא ננסה לגרום לעצמנו להיראות כה חשובים אל מול היקום האדיר חשיבותינו כקליפת השום.
הפליאה אותי העובדה שלמרות התקדמותו חסרת התקדים של האדם, חלקים רבים ביקום נשארו בגדר תעלומה.
אף המושג הבא הפליא: מילארד שנות אור, מה זה מילארד שנות אור? כיצד עין או מוח אנושיים באפשרותם לאכלס מושג כה בלתי הגיוני? כיצד עינינו האנושית יכולה לתפוסו?
וזה יהא אך טבעי שארצה לקרוא את סדרת ספרים זו, שלא רק שעוסקת ביקום אלא נכתבה על ידי לא אחר מאשר אסימוב שאני כה מעריצה את כתביו.
אם כי אני חייבת להתוודות, בפעם הראשונה שנתקלתי בספר הזה, לא חשבתי שהוא יכול לעניין, מה כבר מעניין בלווינים? ובהחלט אני מורידה את הכובע בפני אסימוב, פעם נוספת בעזרת כתיבתו החדה, ההומוריסטית לפרקים ובעיקר המרתקת, הוא הופך את הנושאים לעוד יותר מסקרנים.
הספר למעשה מתחיל בדבר הבסיסי ביותר- מי המציא את הטילים? מסתבר שהסינים עשו זאת, הם המציאו אותו במאה ה-13 על ידי כך שדחסו לראשונה אבק שריפה לתוך גליל וכשהדליקו את אבק השריפה על ידי פתיל, נוצרו גזים שלמעשה נדחפו החוצה לאחור וגרמו לטיל לנוע קדימה.
מאוחר יותר, בשנת 1687, אייזק ניוטון הסביר באופן מדעי מדוע הטיל נע קדימה ואף ניתן להסברו שם: " חוק הפעולה והתגובה."
לצד הסברים אלה של אסימוב מלווים ציורים צבעוניים, מאירי-עיניים ובעיקר מתארים היטב את מה שרשם, צר לי כי אינני יכולה להראות לכם את הציורים, הם בהחלט נותנים נופח נוסף להסבריו ובעצם אחראים על הבנתנו במאה אחוזים.
הוא גם מתאר מה מכילים הטילים הללו, תערובת של מימן וחמצן שלבסוף מהווים גורם עזר ליצירת הגזים שמאפשרים לטיל לנוע.
לאחר מכן, הוא מתאר מעט את חלוצי הטילים הראשונים, את המדענים הראשונים שפיתחו את הטיל למימדים אחרים- טיל שינוע על ידי סילון או על ידי דלק נוזלי.
ובעמודים שלאחר מכן, אחרי סקירה קצרה, אנו מגיעים לעיקר- שזה עידן החלל. ונשאלת השאלה המתבקשת: כיצד עידן החלל נולד?
וכאן אסימוב מתאר את המפגש הראשון בין האדם לחלל האינסופי הנפרש בפניו על ידי מתווך שהוא למעשה הלווין, והוא כמובן שגם מוסיף את השנה המדויקת שבה הדבר קרה, ב-4 באוקטובר 1957, הרוסים היו אלה ששלחו לראשונה לווין לחלל הנקרא ספוטניק 1. ולאחר מספר חודשים, ארצות הברית שלחה את הלווין שלה שנקרא אקספלורר1.
ומעתה והלאה היה זה רק עניין של זמן עד שישלח האדם הראשון לחלל אך על כך אני ארחיב בהמשך.
אסימוב אינו עוצר כאן ומסביר מה הם לווינים, מדוע אנו צריכים אותם ומה למעשה תפקידם.
ישנם לווינים רבים אינספור ותפקידיהם שונים, חלק אחראים למזג האוויר, חלק לתקשורת [טלוזיה, טלפון ובימינו אף פאלפון] חלק אפילו לריגול וכמובן שחלק נוסף הוא לעבודות מחקר בחלל.
הכותב לא פוסח על העובדה כי למעשה הלווינים עזרו לנו, לבני האדם, להכיר את כדור הארץ טוב יותר. הינה מספר דוגמאות:
- בעזרת הלווינים הצלחנו לחזות את מזג האוויר טוב יותר, למעשה נשלחים גלי רדיו מהלווין הממוקם בחלל ואת גלים אלה אנו מתרגמים לתמונות ורואים מה מזג האוויר בזמן אמת בכל אזור בעולם, יותר מכך, בעזרת הלווינים ניתן למזער מקרי מוות מהוריקנים ותופעות טבע נוספות על ידי הכנתם של האנשים מוקדם ככל האפשר וכך להציל חיים.
- בעזרת הלווינים הצלחנו לתקשר זה עם זה גם במקומות המרוחקים ביותר אלה עם אלה.
- הצלחנו להכין מפות מדויקות ביותר של העולם בעזרת הצילומים שקיבלנו מהלווינים השונים.
- וכמובן שבעזרתו הצלחנו לחקור עולמות אחרים, כוכבי לכת שונים ומגוונים, שטרם רגלינו דרכה שם. מכנים לווינים אלה חלליות מחקר.
בעמוד 16 עובר הכותב מתיאורם של הלווינים לתיאור קצר של האדם הראשון שדרך על הירח, הלא הוא ניל ארמסטרונג, שהיה מפקד אפולו 11 [ לכל מי שמבולבל, ניל היה הראשון שרגלו יצאה אי פעם את החללית ודרכה על כוכב לכת אחר, אך הוא לא האדם הראשון שהגיע לחלל, היה אסטרונאוט אחר שעשה זאת- בשם יורי גגארין, הוא היה הראשון שיצא את כדור הארץ והקיף את כדור הארץ אך לא יצא מחלליתו.]
וכמובן שעם ראיית התאריך: 1969
עוד יותר מתחזקת התמיהה כיצד הצלחנו לעשות כל כך הרבה דברים במעט זמן, רק לפני 47 שנים נחת האדם הראשון על הירח וכיצד התקדם האדם התקדמות עצומה בתחומים רבים: טכנולוגיה, רפואה, מחקר, תרופות וחלל.
דבר זה בהחלט בלתי נתפס. איזו כברת דרך עשינו בזמן כה מועט.
בכל אופן, אסימוב ממשיך בתיאור הלווינים בהתמקדותו בלוויני המחקר, הוא מתאר את מעברו של הלווין ליד כוכב חמה ואף מביא צילומים אלה, של כוכב חמה, של הלווין.
ולצד התיאור המרכזי, הוא מוסיף תיאור משני שמספר מעט על הכוכב עצמו, למשל, כוכב חמה הוא הכוכב הקטן ביותר במערכת השמש [ הכוכבים סביב השמש] והוא הקרוב אליה ביותר אך אף על פי היותו הקרוב אליה ביותר, כוכב נוגה, הוא כוכב שלמרבה הפלא יותר חם מחמה ואסימוב אף מסביר מדוע- בשל העובדה כי האטמוספרה שלו היא עבה מאוד ומסוגלת לשמור על חומו של הכוכב.
והוא כמובן אינו שוכח לומר כי כוכב חמה מאוד דומה לירח שלנו, גם בו יש מכתשים רבים.
וכך אסימוב עובר בקצרה על כל כוכב שהלווינים עברו על ידו, בין אם חמה, נוגה, מאדים ושבתאי ומתאר בקצרה את הלווינים הטבעיים שלו ואת מרכיביהם [ לווינים טבעיים משמשים תפקיד לכוכב הלכת כפי שהירח משמש אותנו, חוץ מאסטוראידים שנתקעו בעל כורחם במסלולו של כוכב לכת מסויים בעקבות כוח הכבידה שלו ו"נאלצו" להיות לווינים של אותו כוכב, בספרו האחר של אסימוב אסטוראידים הוא מדבר על תופעה זו בהרחבה]
אסימוב אף בוחן את העתיד ונותן לנו הצצה קטנה לשם- לא ירחיק היום ואנשים יישבו את כוכבי הלכת הללו ולא רק יתבוננו בהם כפי שאנו עושים היום, זו שאפיתו של האדם על פי אסימוב.
בסוף הספר ישנו עמוד מונחים שמתאר מושגים שונים כגון קאוואזרים, אטמוספרה, נוגה, לווינים וכדומה, אישית אני מאוד ממליצה להסתכל בו מכיוון שהוא עוזר לתמצת את החומר וכך לקלוט אותו ביתר שאת.
ברצוני להוסיף כי כל הספרים נכתבן בשנת 88 כך שייתכן מאוד שלא מעט מהדברים כבר קרו ברבות השנים, למשל אסימוב מתאר את התכנון של נס"א לשלוח לווין אל פלוטו [כוכב לכת נוסף] ייתכן שהדבר אכן קרה.
עם זאת, הספר מדויק מאוד, כתוב היטב, ובעיקר מעורר סקרנות. ואני חייבת לומר שהאיורים והצילומים המלווים אותו פשוט מקסימים וגורמים לך רצון לחפש מידע נוסף אודות הדברים המתוארים בספר.
ובכלל, קראתי כבר את מרבית הספרים בסדרה והדבר תקף לכולם, הסדרה מאוד מכוונת ובכל פעם מתמקדת בנושא אסטרונומי אחר: מאדים, שבתאי, הירח, חורים שחורים, קוואזרים ואפילו גלקסיות אחרות.
וכמובן שהסדרה ידידותית לכולם: צעירים ומבוגרים כאחד. והיא גם אינה ארוכה- כל ספר מכיל 32 עמודים.