חוה ניסימוב נולדה בוורשה שבפולין. כשהייתה בת שלושה חודשים פרצה מלחמת העולם השנייה. זמן קצר לאחר מכן נפטר אביה ממחלת הטיפוס בגטו והיא ברחה עם אמה, חנה אלטשילר, מהגטו. כשהייתה בת שלוש הסתירה אותה אמה אצל איכרה פולנייה שהכירה אחותה של האם, כדי להציל אותה מציפורני הנאצים. ניסימוב קיבלה את השם אווה אולנסקה ובשלוש השנים הבאות חיה יחד עם יהודיה נוספת אצל המשפחה הפולנית. בכל פעם שהגיעו זרים לבקר, הסתתרו השתיים מאחורי הארון. בגיל 6, עם סיום המלחמה, אספוהּ דודתהּ, דוד שלה ובן דודהּ מהפולנים והם התגוררו בעיר לודז'. כששבה האם ממקום בו הסתתרה בזהות בדויה בגרמניה, ניסימוב כבר כמעט לא הכירה אותה. בשנת 1992 ניסימוב שבה לראשונה לפולין למסע שורשים, אך הוריה המאמצים כבר לא היו בין החיים. ספר אוטוביוגרפי המכיל שברי זיכרונות וסיפורים מתקופת השואה. קטעי הזיכרונות הבאים כוללים חיים בגטו, עם אנשים אפורים היושבים על מדרכות, בריחה עם אמא וחיים במחבוא, בעליות גג ומרתפים. כשהיא בת 3, מגיע הניתוק מאמא: היא מוכנסת אל תוך שק ומובאת בחשיכה אל כפר פולני, ושם היא נשארת במשך שלוש שנים, עד סוף המלחמה. תמונה אחת, כמעט בלתי נתפשת, נותרת מהחיים בבית המשפחה הפולנית, שניסימוב לא הספיקה להודות לה, בגלל שנות הניתוק והשיכחה שלה. עד שחזרה להתמודד עם השנים ההן, לא נותר איש מהם בחיים, ניסימוב נזכרת באותם רגעים שנאלצה להתחבא ברווח שבין הארון הגדול לקיר. "כשהיו באים שכנים, חברים או בני משפחה אחרים, הייתי צריכה להסתתר שם עם עוד אשה יהודייה שהיתה אתנו בבית", מספרת ניסימוב, "לפעמים זה נמשך שעות, לפעמים ימים, וכל מה שאני זוכרת הוא שלאשה היו קוביות סוכר שהיא היתה אוכלת ולא נותנת לי. הייתי צובטת אותה חזק כדי שהיא תיתן לי קובייה אחת"....

לפלוריאן יש סוד. הסוד הוא אווה היהודייה, ילדה קטנה שמשפחתו מחביאה בביתה בזמן מלחמת העולם השנייה. פלוריאן אוהב לבלות עם חברים, אבל עכשיו עליו להישאר יותר בבית. ימי המלחמה קשים ומפחידים, ופלוריאן נאלץ להתמודד עם ריחוק מחבריו ומחבֶרתו קמילה, אך אט-אט נרקם קשר מיוחד ויוצא דופן בינו לבין אווה. פלוריאן משמש לה מעין אח גדול, והיא בדרכה התמימה מלמדת אותו שיעור חשוב לחיים: לאהוב ולהגן. הסוד של פלוריאן הוא ספר פורץ דרך שכתבה סופרת ניצולת שואה, המציג את חוויית המלחמה מנקודת מבט של ילד פולני במשפחה נוצרית; סיפור על אומץ והצלה ועל הקשרים המיוחדים שעשויים לפרוח דווקא במקומות החשוכים ביותר. חוה ניסימוב, משוררת וסופרת, מציגה שוב בסגנונה הייחודי – ישיר אך פיוטי – את עולמם הפנימי של ילדים. ספרה קלידוסקופ שראה אור גם כן בהוצאת טל-מאי, זכה בפרס דףדף לספרות ילדים ונבחר למצעד הספרים של משרד החינוך. המאיירת מריאנה רסקין, שזה לה ספרה הראשון, מוסיפה פרשנות ויזואלית מרגשת לסיפור....

"דברים טובים קרו לי בשואה. אינספור פעמים ניצלתי: מפצצות, מגפיים, מגיפות, מרצוני לא להיות." בקטעי הפרוזה הפיוטיים שבקובץ הזה ממשיכה חוה ניסימוב את מלאכת הזיכרון, השחזור וההחייאה שהיא עוסקת בה בהתמדה גם בספריה הקודמים, 'ילדה משם' ו'אין בית לבית'. "אחר כך הכל התערבב והשתנה,היה לתוהו ובוהו וחושך. ומי יברא מחדש את העולם באין אלוהים" בסגנון עדין אך נוקב,מלא חמלה אך נטול רחמים עצמיים,לופת-לב עם מגע של הומור,מעמיקה חוה ניסימוב את הפואטיקה הייחודית שלה,הנעה בין החלומי והסוריאליסטי לתיעודו של מה שמעבר לתעוד. טל ניצן...

חוה ניסימוב נולדה ב-1939 בוארשה, פולין. ברחה עם אימה מהגטו והוסתרה "מאחורי הארון" במלחמת העולם השניה. בתקופה מאוחרת יותר היתה "ילדת חוץ" בקיבוץ. בעלת השכלה אקדמאית, עוסקת במגוון פרוייקטים קהילתיים.היא נשואה, אמא לשני בנים ובת, וסבתא לשלושה נכדים.רעבת-רחםאמי הקיאה אותי מרחמהמוקדם מדי,רחוק מדי,גם ילדי המזדקנים לאיטםלעולם לא יוכלו לאמצני לבת.רעבת רחםאני מהלכת.שיריה של חוה ניסימוב משקפים, בצורה אכספרסיווית מאוד, את חוויותיה של 'ילדת מסתור' מתקופת השואה. למעשה, השירים הם בבואה להשלכותיה של חוויה מכוננת וטראומתית על חיי אדם לאורך כל שנותיו - תוך זיקה של מתח וגעגועים כלפי דמות האם, שהיא נציגתו של עולם בחורבנו, ואולי גם בבניינו מחדש. אך יש להטעים, כי המימד האומנותי אינו רק כלי שרת בשירים אלה - אלא גם הישג כשלעצמו. אכן, צמצום הלשון, מטפוריקה מפתיעה וסמלים ייחודיים - הם הצינורות המוליכים של המציאות השירית שבספר, והם גם המעניקים לו את כוחו האמנותי.ציוריו של האמן הוותיק יעקב פורת, בעל המכחול עז ההבעה, מעצימים את תגובת הקורא על הספר....

... יש ילדות אצלנו במוסד "אהבה", שמאמינות שהמתים יכולים לחזור. אני לא יודעת במה להאמין. פעם חשבתי שמילת הקסמים פלמינגו הצילה אותי במלחמה. עכשיו אני כבר לא כל כך מאמינה בקסמים, אבל בכל זאת ברגעים מפחידים כמו הלילה עם הברקים והרעמים, אני אומרת את המילה הזאת ליתר ביטחון. ... זהו סיפורה של ילדה במוסד ילדים בישראל בתחילת שנות החמישים. רוב הילדים באו משם, מהמלחמה. לרבים שחוו אובדן וכאב זו הייתה ילדותם הראשונה. הגיבורה מוליכה אותנו בנפתולי התבגרותה, לקראת מפגש נכסף עם משורר שעתיד לקרוא משיריה. בכנות מצמררת ומלהיבה כאחד נחשפות הדמויות המאכלסות את עולמה, הניכור מאמה, האהבות הבלתי ממומשות, הקשרים המסוכנים והכמיהות — שהן נחלתן של ילדים ומבוגרים גם יחד. ימי אהבה [פלמינגו] היא יצירה שחוצה גילים ותקופות; יש בה תיעוד מלא מרץ וסוחף של הנפש האנושית, ומבט בלתי מתפשר על האמיתות הגדולות של החיים. זהו ספרה השביעי של חוה ניסימוב, סופרת ומשוררת, כלת פרס שרת התרבות על שם דבורה עומר ופרס "דףדף"....

בֶּחָצֵר עָמַד אִישׁ עִם מִזְוָדָה חוּמָה. הוּא אָמַר לְאִמָּא שֶׁכָּל הָאֲנָשִׁים נָסְעוּ בָּרַכֶּבֶת. אִמָּא וַאֲנִי חָזַרְנוּ הַבַּיְתָה. גַּם אַבָּא חָזַר מֵהַחֲנוּת, וְהוּא וְאִמָּא הִתְלַחֲשׁוּ. סוֹד גָּדוֹל טִיֵּל בַּחֲדָרִים. לִי לֹא סִפְּרוּ כְּלוּם. אֶוָה הַקְּטַנָּה לֹא מְבִינָה מָה קוֹרֶה. הָעוֹלָם שֶׁאוֹתוֹ הִכִּירָה מִשְׁתַּנֶּה לַחֲלוּטִין בִּגְלַל הַמִּלְחָמָה, וְהִיא נֶאֱלֶצֶת לַעֲזֹב אֶת בֵּיתָהּ וְאֶת מִשְׁפַּחְתָּהּ כְּדֵי לְהִנָּצֵל. בְּעֶזְרַת הַקָּלֵידוֹסְקוֹפּ שֶׁלָּהּ הִיא נִסְחֶפֶת אֶל מְחוֹזוֹת קֶסֶם מַרְגִּיעִים וּמוֹצֵאת גַּם יֹפִי וְאוֹר. הַמְּשׁוֹרֶרֶת וְהַסּוֹפֶרֶת חַוָּה נִיסִימוֹב, נִצּוֹלַת שׁוֹאָה שֶׁמַּרְבָּה לְשׂוֹחֵחַ עִם יְלָדִים עַל קוֹרוֹתֶיהָ, מַצִּיגָה בְּסֵפֶר זֶה דְּיוֹקָן מְרַגֵּשׁ וִיפֵהפֶה שֶׁל יַלְדוּת רַבַּת תַּהְפּוּכוֹת, בְּסִגְנוֹן כְּתִיבָה עָדִין וּמְיֻחָד. הַמְּאַיֶּרֶת כִּנֶּרֶת גִּילְדַר הֶעֱנִיקָה לַסִּפּוּר נוֹכְחוּת עָצְמָתִית הַמְּשַׁלֶּבֶת בֵּין מְצִיאוּת לַחֲלוֹם....