“לייב קוויטקו נולד בשנת 1890 באוקראינה , הוא חי חיים קשים ולא הוגנים מראשית ילדותו.
בגיל צעיר התייתם מהוריו וחמשת אחיו ממחלת השחפת, עבד עבודת כפיים קשה כל חייו ומעולם לא למד בבית הספר, עם זאת, קוויטקו היה למשורר ילדים אהוב ובשירתו לא ניכר הסבל הרב שעבר כל חייו, אדרבה, שיריו מכילים אהבת הארץ, אהבת האדם, היופי שבפשטות ובעבודה קשה.

כאשר אתה קורא את שיריו אתה נשאב לעולם אחר, עולם קסום שהמשורר מתארו בעינו החדה והמיומנת.
העולם אותו בורא המשורר בספר זה הוא עולם מגוון ושמח, כל שיר ושיר מלמד אותך על החיים, מלמד אותך שלא הכול אבוד, שיש גם יופי בחיים הללו.
השירים מתארים ילדות מאושרת, רגועה מצד אחד אבל אינטנסיבית ופורייה מצד שני, שונה בתכלית מהמציאות שהייתה מנת חלקו של המשורר.

וכך למעשה בכל שיריו, בין אם שירים לילדים או למבוגרים, המשורר בחר לכתוב על הדברים שעושים את החיים למשמעותיים וחיוביים.

לדוגמא, יש בספר זה שיר על נער שמגדל אבטיח ומתוארת החדווה שמרגיש הנער בזמן הטיפול בנבט ועד לצמיחתו לאבטיח שלם ואכילתו, שיר אחר מתאר את סבתו של נער שהיא בעיניו כל-יכולה וכל פעם מפליא אותו כיצד היא מצליחה לעשות כל כך הרבה דברים.

ואפילו שירים על נדנדות ועל שלוליות. לילדים בשירים של קוויטקו יש כל זמן שבעולם להיות ילדים ואולי בסתר ליבו של המשורר התיאורים הללו היו חוויה מתקנת של ילדותו הקשה.

״ נעל ופוזמק חלצו!
שלוליות פה אין- מספר.
קופסאות בהן השיטו,
קיסמים, סירות-נייר!

להפשיל המכנסיים
ולרוץ עם שלוליות!
מי נרתם כסוס בצמד?
מי יקדים בחוף להיות?

- לי מושכות יש וגם רסן!
- לי רגליים מהירות!
- הערכו- זוגות, לדרך,
שאי רגלים דוהרות!

- פרר...סוסים, אל תשכשכו,
לא לשכשך- לכם נאמר.
חוש, הצמד ונוע
ראשונים אל חוף נהר!״

״ נעמי נושאת מים
בדלי קטן
עשוי מפח.
- מה איפוא. נעמי, צומח, בגינה קטנה שלך?
- אפונה בשלל צבעיה,
שושנה פתחה גביעיה,
ציפורי- כנף עפות
מהנות ומצפצפות
נוצצים נטפי הטל.
ושורת בובות יפות
ערוכות על הספסל.״

לילדים ולאלה שילדים עמוק בליבם.”