ביקורת ספרותית על הנני מאת ג'ונתן ספרן פויר
ספר מעולה

---

הספר עב הכרס הזה היה מונח בחנות הספרים, כממתין שאטול אותו אל ידיי, ארכוש אותו ואתחיל לקרוא. האמת היא כי קראתי ספר אחד שלו "קרוב להפליא ורועש להחריד", לפני מספר שנים, התפעלתי מהכתיבה אך החלקיות בכתיבה, שבירת הרצף, והתחכום המיותר, הותירו אותי עם טעם מעט חמצמץ. למרות זאת או יחד עם זאת, קראתי ביקורות טובות והיה בא לי ספר מעניין, קליט ונוח לקריאה, אחרי שקראתי את 'עמק האושר' אשר הוציא ממני כוחות נפשיים בלתי מאויישים. אז רכשתי, הלכתי הבייתה ולאחר מספר ימים התחלתי לקרוא .
מה אני יכול לספר במספר שורות על ספר בן 653 עמודים?! לא להירתע מהמספר הרב!
אנסה, או שאני כבר מנסה…
קשה לכמת את הספר למספר נושאים ולעלילה, ולמעשה, הוא עוסק בגירושים, השמדת ישראל, יהודים אמריקאים, כתיבה, יחסים, ילדים, יהדות, מוות, חיים, שואה, ועוד ועוד...
בעולם המודרני אנחנו שומעים ללא הרף על גירושים והמילה הזו הפכה להיות מאוסה, נדושה ונטולת כל תוכן. אך פויר מנסה לפורר את הגירושים לכדי תילי פירורים אשר אומרים משהו על החיים האלה הנקראים נישואים: דרך הגירושים הוא אומר משהו על הנישואים או להיפך, וכך גם דרך ישראל הוא אומר משהו על אמריקה ולהיפך, ודרך היהדות הוא אומר משהו על יהודים אמריקאים ולהיפך ואני מניח שגם דרך הכתיבה, הפירוק לגורמים, פויר גם אומר משהו על עצמו, אך אינני רוצה להיכנס לרכילות סתמית והאמת שזה ממש לא מעניין. הוא פשוט אומר משהו על עצמו. מה שכן מעניין זהו הפירוט הכל כך אנושי של הדברים. מאחורי המילה גירושים ישנם חיים רבים: אהבה, ילדים, שמיים, עננים, גשם, שמש, טיול יחד ביום שבת (או ראשון), ארוחת ערב לאור נרות, טאטוא ושטיפת הבית, אמירת בוקר טוב ולילה טוב, נשיקה לפני יציאה מהבית, מילוי מים חמים בקומקום, קניית מתנה ליומהולדת, חגיגת יומהולדת יחד והאיך של החגיגה (איך חוגגים) ועוד. הפרטים האלה הופכים את הספר לכל כך אנושי. והכתיבה! זו מעין מטא כתיבה: כתיבה על הכתיבה. כיוון שפויר מפרק את המילים לגורמים, מדבר על המילים והמשפטים שהוא כותב, מנסח תמלילים של שיחות בצורה מעוררת השתאות! מספר רב של פעמים עצרתי וצחקתי, שיחזרתי שיחות שלי עם חברים, אמרתי וחשבתי כמה יופי יש בפשטות של השיחות, צחקתי, נעצרתי והמשכתי. אנושיות שזועקת לשמיים וממחישה את הכאב בהתפרקותם של יחסים. כאב כרוני. איננו מתמתן אלא הולך וכואב. הולך וזועק.
דוגמה אחת מני רבות:
- “רוצה לשמוע משהו עצוב? תמיד חשבתי שאני המאושר מבין שנינו. המאושר יותר בעצם. אף פעם לא חשבתי שאני סתם מאושר"
- "רוצה לשמוע משהו עוד יותר עצוב? אני חשבתי שאני האומללה"
- “אז כנראה שנינו טעינו"
- "לא", היא אמרה, “שנינו צדקנו אבל רק בהקשר של הנישואים שלנו"
זו הראשונה שצצה לי כשפתחתי את הספר, ורבות הדוגמאות.
פשוט נהניתי לקרוא את הספר: צחקתי, כאבתי, נעצבתי, גיחכתי, דאגתי, שמחתי, התרגשתי, החכמתי, הנחתי אותו מידיי ופיללתי לרגע שידיי יאחזו בו שוב…
כשסיימתי לקרוא בו, נשמתי קלות, ואף הייתה בי אנחת כאב. כבר מתגעגע לג'ייקוב, ג'וליה, סאם, מקס, בנג'י…...

» ביקורות נוספות של תומר
» ביקורות נוספות על הנני