ביקורת ספרותית על הנני מאת ג'ונתן ספרן פויר
ספר בסדר

---

לפי הרעש והצלצולים שעשה הספר הזה, אמרתי לעצמי שאני חייבת , ממש חייבת לקרוא אותו. זהו ספרו הראשון של ג'ונתן ספרן פויר אשר אני קוראת ואולי גם האחרון שלו שאקרא.

לקח לי זמן להתחבר לסגנון, כמעט רבע ספר להבין את סגנון ההומור שלו (אשר פחות התחברתי אליו). ההתחלה הייתה מדהימה, הוא כל כך השפיע עלי שפשוט גרם לי לבחון את חיי הנישואין שלי נבהלתי מעוצמת ההשפעה. כל כך הושפעתי עד כי שיתפתי את בעלי, הוא הרגיע אותי "השטויות שמכניסים לך לראש בספר". המשך הקריאה נע בגלים של הנאה ושעמום לסירוגין. עם ההתקדמות בקריאה תמיד בחנתי את עצמי, מה הסופר רוצה להעביר בדיוק ? אהיה גלויה המסר לא תמיד היה חד משמעי וברור.
שאלה נוספת הייתה האם הוא מצליח להותיר חותם בעל משמעות עד כה עלי, לצערי התשובה הייתה שלילית.
הסופר נוגע במספר רב של נושאים אך לא לכולם קיימת התייחסות מעמיקה, בנוסף הרגשתי כי הדמויות אינן עמוקות דיין להזדהות עמן. אך עם העלילה ניתן למצוא נקודות משותפות.
- חיי הנישואין של ג'ייקוב וג'וליה
- ילדיהם , בר המצווה של סאם ומקס.
- כתובת גזענית שנמצאת בבית הספר אשר סם לומד והוא מואשם בכתיבת הכתובת. האם ההורים מעניקים הגנה בכל מקרה? אחידות הדעות בין ההורים
- הסבא רבה אשר אינו רוצה לעבור לגור בבית האבות
- היהודים בארה"ב מול היהודים ישראל (המשפחה של ג'ייקוב בישראל)
- השמדת ישראל
- נושא השואה

לטעמי שני הפרקים האחרונים היו החזקים והמרגשים ביותר בכל העלילה הארוכה הזו. המסר שקבלתי כי החיים נפיצים, ואין לקחתם כמובן מאליו.
לשיקול דעתכם.

» ביקורות נוספות של צילה
» ביקורות נוספות על הנני