ביקורת ספרותית על הנני מאת ג'ונתן ספרן פויר
ספר טוב

---

האיש שהפך אותי לצמחוני כתב עוד ספר שתורגם לעברית. ברור שהציפיות שלי גבוהות. במיוחד כשכתוב על כירכת הספר "לא תוכלו לקרוא את הספר המסחרר הזה מבלי לבחון מחדש את חייכם" מה כבר יגרום לי הספר הזה? ואחרי שבחנתי את הדיאטה שלי בעקבות eating animals ובחרתי להיות צמחוני, מה יהיה עלי כשאסיים את 653 העמודים של ספר זה...?
ובכן: כלום.

בשורה תחתונה הספר קיבל אצלי 4 כוכבים למרות שיתכן שמגיע לו 3. העלילה די טובה, סיפור המסגרת טוב, וספרן פוייר כותב טוב מאוד, אז למה 3 כוכבים? זו שאלה מצוינת.
הספר הזה איכשהו ובאמת קשה לי להסביר זאת בדרך מלומדת שתשמע הגיונית הוא פחות מסכום חלקיו... כתיבה טובה יש, סיפור מסגרת טוב יש, ביקורת על החברה בה אנחנו חיים יש, רלוונטיות לחיי יש (אני והגיבור יהודים, בני 42, מקריחים -לא באופן רישמי, מגדלים ילדים נבונים, נלחמים בהתמכרות של הילדים למסכים ועוד) אנקדוטות טובות יש (כאלה שאפשר לצטט בשיחה).
אולי החולשות של הספר היו נעוצות ב: דיאלוגים לא משכנעים בין הורים לילדים, דמויות ארכיטיפיות- היהודי הגלותי עם שיזוף הנאון, הישראלי המחוספס, החצוף שובה הלב והמוצלח. פירוטכניקה והקבלה בין הסיפור הגלובלי לסיפור האישי בהיבט החורבן, המדרשים על הטקסטים המקראים שהרגישו כמו שיעור חברותא בקהילת "ישמח משה" (מקווה שאין באמת קהילה כזו ואני לא פוגע באיש).

אבל, מכיון שהוא אכן יודע לכתוב ולסחוט רגשות בטריקים זולים יותר וזולים פחות הספר הזה לא מרגיש ארוך, הוא מרתק (אם כי מרגיש מציצני לפרקים) כשהרגשתי שפוייר כותב טוב מידי על נישואים מתפרקים נחרדתי לזוגיות המלכותית שלו עם ניקול קראוס, בדיקה קצרה ברשת גילתה לי שאכן אשר חששתי קרה. הוא וניקול נפרדו ובספר יש באמת מוטיב אוטוביוגרפי...

יש הרבה הגיגים כנים ומפוקחים על התרבות בה אנו חיים, יותר נכון זו שחיים באמריקה, אבל אם מה שהיה הוא שיהיה כנראה זו תרבות שאנו פוסעים אליה בפסיעות ענק.

דוגמה :"בעולם אידאלי היינו מכינים כיריכים במקלטים למחוסרי בית בכל סוף שבוע, לומדים לנגן בכלים בגיל מבוגר, ומשתמשים במשאבים מנטליים אחרים מלבד גוגל, במשאבים פיזיים מלבד אמזון, וזונחים כליל מקרוני בגבינה, מקדישים לקרובים קשישים לפחות רבע מהזמן והקשב הראויים להם, ולעולם לא מושיבים יד מול מסך. אבל אנחנו חיים בעולם, ובעולם יש אימון כדורגל, וטיפול בדיבור, וקניות, ושיעורי בית, ושמירה על ניקיון סביר, וכסף ומצבי רוח, ועייפות, וכמו אנחנו בסך, הכול בני אדם, ובני אדם לא רק צריכים אלא ראויים לדברים כמו זמן עם הקפה והעיתון, ולפגוש חברים, ולצאת להפסקות, אז עם כל היופי שברעיון הזה, פשוט אין דרך לממש אותו. צריכה להיות, אבל אין."

אני מצליח להבין איך ספר שכזה יכול לגרום למישהו לבחון מחדש את חיו... רק שהפעם המישהו הזה הוא לא אני.

» ביקורות נוספות של קורא כמעט הכול
» ביקורות נוספות על הנני