סליחה שלא ציינתי לפני - אני מאוד מעריך שאת בוחנת וחושבת ברובד הפנימי.
הרבה לא כמוך, לצערי, ורק בגלל שאת כזאת אני כותב כאן. כי אכפת לך.

לאדם עם הרצון לצמחונות הייתה בחירה, ועדיין יש לו. הוא פשוט בחר שהבריאות שלו חשובה יותר מצמחונות. מעולה, אני מסכים איתו. הייתה לו בחירה והוא בחר בה. לכל בחירה יש חסרונות והשלכות.

אבל אני מקווה שתסכימי איתי - יש הבדל בין צמחונות לבין משמעות החיים. הבדל קריטי.
גם כאן עומדת בפני האדם בחירה. להשאר כמו שהוא, הרי שינוי זה דבר קשה מאוד. או לשנות את החיים שלו.
כמובן שזה רק אחרי שהוא הגיע למסקנה שיש אמת בשינוי, אחרת למה לו להשתנות?
אם הוא יבחר להשאר כמו שהוא, זו תהיה בחירה שאכבד. אבל רובנו בכלל לא בחרנו, נשארנו כך רק כי אין לנו כח אחרת. לרוב אפילו אין לנו כח לבדוק האם יש אפשרות אחרת.

ודאי ששינוי צריך לבוא ממקום פנימי ולא חיצוני. אבל את חושבת שהמקום הפנימי משתנה לבד? או שבוחנים, מבררים ומגיעים למקום פנימי גבוה יותר? כי אני חושב ששינוי פנימי דורש מאמץ, לאו דווקא זמן.

אני לא המצאתי את הפסדת שני הצדדים. זה אליהו הנביא לפני הרבה זמן.
את למשל מפסידה את הדת, פחות את החילוניות. אחרים יפסידו את ההפך.
אם יש שני דעות, שני דרכים, ואנחנו נעבור באמצע, אולי נרוויח משני הצדדים. אבל אם יש שני דרכים הסותרים זה את זה במפורש, נפסיד אחד או את שניהם. כי בעולם האנושי אנחנו לא יכולים להכיל סתירה בצורה אמיתית.

לדוגמא, או שלדעתי אין אמת אחת וכל אחד יכול לעשות כרצונו (שיטת האונברסליות כיום), או שיש אמת אחת וכל השאר טועים (שיטת היהדות). הם לא ממש משתלבים יחד.

חברים שלי, שרוצים "להנות" מהחיים החילוניים, גם הם חיים בסתירה. הם דתיים כלפי חוץ, ומקיימים חלק מההלכות, אבל חלק אחר לא. הם, לדוגמא, מפסידים גם את החילוניות. זה אחד החסרונות הגדולים בציבור הדתי-לאומי.


סוגיית הלהט"בים ביהדות היא רחבה, ואני מתעסק בה לא מעט. זה נושא בפני עצמו. הנה רק נקודה אחת למחשבה:
https://www.kamoha.org.il/?page_id=62
ממש בקצרה: לפי היהדות המצב הטבעי הוא משיכה בין הגבר לאישה ולא אחרת. חלק גבוה מבעלי הנטיות ההפוכות יכולים לשנות אותן בעזרת טיפולים פסיכולוגיים. לא הכוונה לשנות את הטבע של האדם, אלא לעורר בו גם את המשיכה לאישה.
יש לי חבר טוב מאוד שכרגע בטיפולים והוא משתף אותי. את יכולה גם לקרוא בעלוני "עולם קטן" בשבתות האחרונים סיפורים על בעלי נטיות הפוכות דתיים עם קשיים גבוהים שהתגברו ועכשיו הם נשואים עם ילדים באושר ועושר (צוחק, לא יודע לגבי העושר).
אלו שלא מצליחים - זה מסובך יותר, ועל זה יש פתרונות אחרים.

תודה על ההתעניינות. הספר בנוי על סדרת שיעורים של הרב ארל'ה הראל. זה ספר לימוד, לא קריאה.
הוא נכתב בעיקר לבחורים ובחורות צעירים, אבל אם הוא יעניין אותך - בשמחה. אני כן חושב שזה ממש יקר, אז אם את במקרה גרה בשומרון אשמח להביא עותק במחיר עלות. בכל אופן, במקומך לא הייתי קונה, זה די מיותר.
http://www.dshir.co.il/items/1141516-%D7%97%D7%A1%D7%99%D7%93%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%94-%D7%9C%D7%9E%D7%A2%D7%A9%D7%94-%D7%94%D7%A8%D7%91-%D7%90%D7%A8%D7%94%D7%9C-%D7%94-%D7%94%D7%A8%D7%90%D7%9C

הי command, אני מנסה לראות בשיחה שלנו דיון ולא מתקפה.
הדברים שלך מעוררים מחשבה ומאוד ייתכן שאתה צודק בנקודות מסוימות. אולי אנסה לבחון יותר לעומק את המחשבות שלי בנושא.
עם זאת יש לי כמה מחלוקות עליך.

לעתים, סתירה אינה ניתנת ליישוב. לעתים, לא ניתן להגיד "קשה לי, אני בכיוון". אני לא אומרת שזה המצב שלי בנושא הנ"ל. (אני הייתי אומרת שאני במחשבה מתחמדת על דברים ובעולם המציאות קורה פחות. מכל מיני סיבות. אבל בעולם הפנימי שלי קורה הרבה בנושא הזה).
אבל לשם הדוגמה, אדם שרוצה להיות צמחוני מטעמי מצפון. אבל אינו יכול, משום שכאשר הוא נמנע לגמרי מעוף, למשל, הוא אינו שבע, כתוצאה מכך הוא אוכל הרבה פחמימות והוא סובל מעודף משקל גדול. יש מצבים כאלה. אותו אדם לא יוכל להיות צמחוני והוא יאלץ לחיות עם הסתירה שבחייו. הוא יוכל אולי לצמצם או לקנות עוף אורגני, אבל למען בריאותו ורווחתו הוא ייאלץ להמשיך לאכול עוף, בכמות כלשהי וגם אם קטנה. הוא ירגיש רע עם עצמו ותהיה בחייו סתירה, על בסיס כמעט יומיומי. והוא עדיין, יאלץ לחיות עם הסתירה הזו. יש סוגיות שלא נפתרות. וצריך פשוט לחיות איתן.
זו רק דוגמה ויש מיליון דוגמאות אחרות. אני לא רוצה לפתוח חזית נגד עוד מגזרים כרגע.
קורה גם שיש בחייך אדם קרוב, שאתה לא מקבל את התנהלותו, וגם זה יוצר אצלך סתירה. האם תחליט להתרחק ממנו כי אינך יכול לסבול את התנהגותו או שתחליט להבליג ולקבל אותו למרות הכל - גם זו סתירה מאוד גדולה והיא נפוצה מאוד בחיי אנשים.

ועדו מחלוקת - אתה טוען שכשחיים בסתירה מפסידים את שני הצדדים. אני חולקת על כך. להפך, כשחיים בגוון אפור כלשהו אפשר לחוות מעט משני הצדדים. מה הכוונה ב"מפסידים את החילוניות?".
אם אני, למשל, שומרת כשרות, ואני שומרת - אני לא רואה בכך הפסד שנמנע ממני לאכול חזיר. אני שלמה עם הבחירה שלי. וכנ"ל לגבי בחירות אחרות בחיי.
אני מרוויחה את הדברים שאני מצליחה לקיים ולא מפסידה מכך דבר.
מה שנחווה בעיני כויתור גדול מדי - לא אאמץ אותו לחיי בשלב זה. אולי בשלב יותר מאוחר, ואולי לא.
בודאי יש דברים שאני מפסידה בצד הדתי, ואני מודעת לחלקם, אך כרגע זוהי עסקת החבילה שאני חתומה עליה.
אולי היא תשתנה בהמשך.
אני חושבת שכדי לעשות שינוי בר-קיימא צריך לעשות אותו מתוך מקום פנימי ולא חיצוני. קודם להרגיש שאתה מוכן ואז לתת לזה ביטוי חיצוני. אבל זאת אני.

מענין אותי - מה הכוונה אדם עם נטיות הפוכות שחי עם אשה לצורך הענין. האם הוא אמור להתחתן עם אישה למרות שאינו נמשך לנשים?
הספר שלך נשמע מענין ואשמח לקרוא אותו.

דבר ראשון, כתבתי לברר. הרי את בעצמך לא בטוחה בשום דבר מזה. אולי באמת הכל שטויות.

אפשר לחיות עם סתירה כשהתשובה היא "קשה לי, אני בכיוון". אבל כשהתשובה היא "אני מאמין רק בחלק" זה לא ממש לחיות עם סתירה אלא ליצור אותה. כי שוב, היהדות לא מכילה תשובה כזאת.

את חושבת שאני מתקיף, רוצה ממך משהו, חושב שאת לא בסדר. ממש ממש לא.
סה"כ שאלתי שאלה פשוטה: איך אפשר לחיות עם סתירה כזו?
את יכולה להגיד "אפשר" וזהו. או תשובה אחרת. את לא צריכה להסביר את עצמך. אבל הסתירה קיימת, ואני עדיין לא מבין איך חיים איתה.

כשחיים בסתירה מפסידים את שני הצדדים. את היהדות מפסידים כי הבסיס שלה הוא שחור לבן. או שמשתדלים לעשות את רצון אלוקים או שלא. ואת החילוניות גם מפסידים, כי אם כבר, למה לא להנות?
כמו שהזכרתי, אליהו הנביא אמר "פוסחים על שני הסעיפים", לא מקיימים את שניהם. וכך עמ"י חי אז, יהדות יחד עם עבודה זרה.

לא צריך להיות הדבר החשוב ביותר בחיים כדי שהוא יהיה חשוב. רק אומר.
את תמיד מוזמנת להתעניין, ואני מניח שמה שאת עושה כרגע גם משמעותי מאוד. לא באתי לטעון, אלא לשאול.

לא נראה לי שהבנת אותי. יש לי חברים דתיים עם נטיות הפוכות והם חיים חיים יהודים בדיוק כמוני. היהדות לא מכילה אדם שמוציא את הנטיות שלו בצורה לא טובה, אין לה שום בעיה עם מי שנולד עם נטיות הפוכות, הרי זו לא בחירתו (לפחות בהתחלה). יש לה בעיה אם הוא יעשה עם זה משהו לכיוון לא נכון.
רב שיתן את האישור לחיות גבר עם גבר או אישה עם אישה הוא לא רק לא רב, הוא לא דתי כלל. היהדות לא ממש תכיל את דעתו.
החסידות לא שברה שום מוסכמה נגד ההלכה. היא שברה מוסכמות של מנהגים. בדיוק לפני חודשיים הוצאתי על זה ספר אם את רוצה לוודא.

האם אין מקומות אפורים? ודאי שיש. יש גם מורכבויות, ומחלוקות, וכמה שיטות בכל דבר ועוד. אבל הבסיס הוא באמת שחור לבן.

command, ממש לא טענתי שאין סתירה. בוודאי שיש סתירה, וחיים איתה. בדיוק כמו שכתבת. חיים איתה תוך כדי תנועה לאיזשהו כיוון.
לא טענתי שאני מאמינה בהכל וחיה לפי כלום. אתה לוקח את זה לקיצוניות וזה לא המצב. המצב הוא איזשהו אמצע - אני מאמינה בחלק ומקיימת חלק.

אני לא אפרט כאן מה באופן אישי אני עושה או לא עושה, כי זה לא פורמט שמתאים לי לחשוף בו פרטים כאלה. אני לא "מאמינה בזה וחיה את ההפך". אני חיה את חלק מהדברים. לא את הכל אני יודעת ולא בהכל אני מאמינה.

ברור לי לגמרי שהיהדות אינה נצרות. ואני יודעת שזה שחור ולבן.

כתבת:"נכון. מי שמתעניין ובוחן משהו שהוא משמעות החיים שלו, ומוצא את המשמעות הזאת, פחות או יותר באמת יעבור לחיות אותה. וכשאשאל אותו איך הוא חי בסתירה, הוא יענה שהוא בדרך. משתדל, פשוט לא מצליח הכל בבת אחת. מתקרב צעד צעד, הוא גם יראה לי מציאותית שזה ככה".

יפה מאוד, זה בדיוק הענין. אני בסוג של דרך, אני לא יודעת לאן היא תגיע ולא מתחייבת לאן היא תגיע. אתה מצפה שאתן לך פירוט של מה אני עושה ומה לא? זה לא יקרה כאן ואני לא חייבת לך דין וחשבון.

נכון, הדת אינה הדבר הכי חשוב בחיי כרגע. יש דברים אחרים שמעסיקים אותי. זה לא אומר שהנושא לא מעסיק אותי ולא אומר שאסור לי להתענין.

מה שבטוח, שלא אבחר כמורה אדם שטוען שהכל שחור ולבן לא יכול להכיל מקומות של אפור.
"אין הקפדן מלמד".
אפילו זרמים ביהדות, כמו החסידות, התחילו משבירת מוסכמות שקודם לכן נחשבו "הדבר הנכון".
אני לא להט"בית, אבל יש היום הרבה להט"בים דתיים שמצליחים איכשהו להכיל את הסתירה. יש גם אמהות חד הוריות דתיות. ויש רבנים שנותנים להן את האישור לעשות כך.

הי אפרתי, תודה על תגובתך.
ברור לי שחובה לקיים את כל המצוות. בספר יש עיסוק רב בסיבות שמאחורי הדברים. אולי זה רק בגלל השאלות שטליה החילונית מעלה. אבל התרשמתי שדב עסק בעניין הזה רבות בעצמו - הרי אחרת איך היו לו תשובות מלומדות כל כך לתת? משמע שגם אותו העסיקו שאלות רבות של למה, כנראה.
לא ידעתי שחברי סימניה הדתיים חוו פה מתקפה. תודה שהארת את עיני.

מבחינת היהדות, זו באמת סתירה.
כמובן שצריך להיזהר, ללכת לאט כדי לא ליפול. אבל לא זו המציאות.

תמיד הצחיקו אותו משפטים שאומרים שהכל מורכב. לא שהחיים לא מורכבים, פשוט כי אנחנו אומרים אותם תמיד רק כשאנחנו מחפשים תירוץ כלשהו.
בסיס היהדות הוא באמת שחור לבן. לדוגמא, לפי היהדות יש אלוקים. נקודה. שחור/לבן. לפי היהדות יש עיקרי אמונה. זה או שמשתדלים לחיות חיים יהודיים או שלא, זה באמת קצת שחור לבן. אין אופציה לחיות חצי-חצי.
האמת שזה הרבה יותר קיצוני מזה, אבל לא אמשיך.

היהדות שונה מהנצרות. הנצרות מאמינה בחיי חצי-חצי. יש חיים רגילים, ומגיעים פעם בשבוע לכנסיה, כפרה על החטאים, וחוזרים לחיים הרגילים. היהדות הפוכה - החיים בנויים על הדת. כל דבר בחיים נשקל ע"פ הקריטריונים שאיתם אנחנו מבינים את רצון אלוקים.
נכון, זה לא נותן להיות אדם "חופשי" במיוחד. מחיר האמת.

מבחינת היהדות, טליה באמת טועה בדרך החיים שלה. אני מאוד מכבד אותה, אבל היא טועה. אין לה זכות קיום? קצת נסחפנו. היא פשוט טועה, הבחירה החופשית תישאר בידנו עד סוף חיינו.

אם אדם לא חי ע"פ העקרונות שלו, אז ע"פ מה הוא חי? ודאי שמה שחשוב מספיק עושים. השאלה עד כמה הוא חשוב.
היהדות באמת מרחיקה. אמרתי פעם שהיא כיפית? לא אמרתי לך להיות דתייה, חלילה. באמת לא כדאי לך, זה קשה.
רק שאלתי איך את יכולה לחיות עם הסתירה?
הרי לפי היהדות את לא דתייה. את לא חיה את החיים שהיא דורשת כלל. ומצד שני אולי את מאמינה בה? אני לא מצליח להבין.

היהדות לא ממש מכילה, אם זה מה שאת מחפשת. היא לא מכילה במיוחד להט"בים, או נוצרים או מוסלמים. היא לא מכילה עמלקים או את שבעת העממים. היא באמת דורשת לחיות בצורה מאוד מסוימת.

אסור להעלות שאלות וספקות? אני עושה את זה כל חיי. אבל יש הבדל בין לחיות חיים ומדי פעם לקרוא ספר נחמד, לבין לשאול שאלה, לחפש תשובה, ולחיות את התשובה הזאת. גם אם התשובה היא להיות נוצרי.
אם אגיע למסקנה שהנצרות היא האמת בעולם, למה שאבזבז שניה נוספת ואחייה בשקר? מנגד, אם נוח לי לחיות את החיים שלי ולא בדיוק מעניין אותי מי צודק ומי לא, כנראה שלא אהיה נוצרי גם אם הם צודקים.
זו באמת משוואה יחסית פשוטה.


נכון. מי שמתעניין ובוחן משהו שהוא משמעות החיים שלו, ומוצא את המשמעות הזאת, פחות או יותר באמת יעבור לחיות אותה. וכשאשאל אותו איך הוא חי בסתירה, הוא יענה שהוא בדרך. משתדל, פשוט לא מצליח הכל בבת אחת. מתקרב צעד צעד, הוא גם יראה לי מציאותית שזה ככה.

אין לי מושג איך חשבת שכתבתי את זה בסרקזם. כתבתי ברצינות. ההבדל הוא, שאני יודע מהי האמת ולמרות זאת לפעמים אני לא חי אותה כמו שצריך. את לא בטוחה מהי האמת (איך שהבנתי ממך) לכן הגיוני יותר ממני שלא תחי על פיה.


אבל האמת היא, אני חושב שהדיון מיותר. כי אני שאלתי איך אפשר לחיות בסתירה, ואת אומרת שאין סתירה.
כנראה שאנחנו לא על אותו גל בכלל.

ענת, השאלות שלך חשובות ואני אוהבת מאוד את הגישה שלך. אולי כבר מישהו ענה פה, אבל המגילות היו ארוכות, אז לא קראתי הכל, אבל בעיקרון, המצוות של עשה ובל תעשה מתחלקות לשתיים: מצוות שיש להן סיבות לוגיות, רליגיוזיות, הומניות, חברתיות או אחרות, וכאלה שהן "חוק", ואין להן הסבר, בתורה או במפרשים. את חלקן, אנחנו מצליחים להבין או לתרץ, אבל התורה מצווה עלינו לשמור את כולן, בין אם אנחנו מבינים את טעמן או לא.
לדוגמה, ערבוב בשר בחלב, "לא תבשל גדי בחלב אמו". יש כאלה שניסו לפרש את טעם המצווה באיזה אקט של צער בעלי חיים, כביכול, אבל ברור, שמצווה שיש לה כל כך הרבה נגזרות, כולל המתנה של 6 שעות בין בשר לחלב, היא "חוק" ולא מצווה שאפשר להסבירה. אנשים שגדלו כדתיים, לא ממש שואלים את עצמם כל רגע למה כן ולמה לא. אבל את בוודאי תוהה. בכל מקרה, על רקע "ההתקפות" על הדת והדתיים שחוו חברי סימניה הדתיים השבוע, בעקבות ביקורת מסויימת, כולל עלבונות והתחושה שקיבלנו שאנחנו בכלל מפגרים מנטלית, התגובות שלך הן משב רוח רענן.
הנה, כתבתי בעצמי מגילה...

command, אני אתחיל מהסוף - אתה הרבה פחות טוב ממני?
לא ברור לי מאיפה זה בא.

לגבי ההסבר שלך שכדי שהמצוות יתקרבו אל ליבנו, תודה על ההסבר.

לא טענתי שאמרת שליהדות יש תשובה אם טראמפ יקפוץ מחר מהגג. למה שאטען דבר כזה?! התשובות שדיברתי עליהן הן תשובות לשאלות שהועלו בספר.

ולשאלתך, מדוע אם יש אמת במשהו מסוים, למה לא לבדוק אם הוא אמיתי ואם אולי נכון לחיות עם האמת הזו. ואם אני חושבת שזו לא האמת, למה להתעניין בה?

אז: קודם כל, למה הסקת שאני לא בודקת? אני כן בודקת ומחפשת, בדרך שלי ובקצב שלי. למשל, קריאה של ספר כזה היא חלק מחיפוש ולימוד. ואולי אני חושבת שנכון לחיות עם האמת הזו, או לפחות עם חלק ממנה, ואכן אני מאמצת חלקים שהם נכונים בעיני, אבל לא כל אידיאל שנכון ואמיתי בעיני אני יכולה או רוצה ישר לאמץ או ליישם בחיי. אנשים רבים, כולל אותי, רוצים ליישם עקרונות שונים בחייהם, אך בפועל זה לא תמיד קורה.
יש המון דברים שאפשר לראות בהם יופי ואמת וערך ועדיין לא חייבים לחיות אותם באופן אישי. לא לכולם זה מתאים. זה לא אומר שאני מזלזלת במי שכן עושה את זה, להפך.
אני חושבת שהגישה של שחור ולבן, של או לקיים הכל או כלום, היא מרחיקה. ובעבר שמעתי אישה חרדית שעוסקת בסוג של חינוך אומרת שזה לא צריך להיות שחור ולבן. והגישה הזו בעיני, הרבה יותר מקרבת.
בכתבה שרויטל צירפה טליה טוענת שאין לה כוונה לחזור בתשובה והיא מסתפקת בהיותה אדם מאמין.
האם זה גוון שאין לו זכות קיום?
כבר נתקלתי בגישה שרואה בזה סתירה. אבל בכל היבט של חיים אנושיים יש סתירות. או ניגודים. ולדעתי הציפייה למשהו אחיד ונטול סתירות היא לא מציאותית. המציאות מורכבת, וזה חלק ממנה.
אני רוצה למשל להיות צמחונית. אבל אני לא מצליחה בפועל. זה לא אומר שאני לא חושבת שצמחונות זה מאוד חיובי. אבל לי באופן אישי זה לא מתאים לחיות כך (ולא מסיבות של נהנתנות). ועכשיו שלא יתנפלו עלי כל הטבעונים.

אני לא חווה את דבריך כמעליבים, אלא כמאוד שיפוטיים ומרחיקים.
כאילו מישהו שמתעניין ובוחן משהו, חייב ישר להחליט ולעבור ליישום, ללא שום התייחסות לזמן, לעיכול שהדברים עוברים, ולתהליך שאדם עובר. כאילו אסור לשאול שאלות ולהעלות ספקות. בעיני זה מאוד שיפוטי ובנוסף הוספת משפט שאני מבינה אותו כסרקסטי של "אני פחות טוב ממך".
אני לא מבינה למה צריך לדבר בצורה כזאת.

תודה

טעות שלי. לא הבנתי אותך נכון.

רויטל, אני יודע שטליה אמיתית וחיה כיום, חבר טוב שלי מכיר אותה. אני לא חושב שהבנתי למה ציינת את זה בשבילי.
את הספר קניתי, קראתי פעמיים, ואני חושב שהוא מעל חמשת הכוכבים שנתתי לו.

ענת, את המצוות אנחנו עושים כי זה מה שאלוקים ציווה. את כולן.
בנוסף, כדי שהן יתקרבו אל ליבנו, כדי שנוכל לעשותן ביותר כוונה, שמחה ושלימות, אנחנו לומדים את הסיבות הידועות לנו למצוות. כמובן שאלו חלקים קטנים מהסיבות המקוריות, אחרי הכל אנחנו לא אלוקים.

לא טענתי שליהדות יש תשובה לאם טראמפ יקפוץ מחר מהגג או לא. אני לא חושב שאמורה להיות תשובה כזאת. לא טענתי שלדוב יש את התשובות לכל השאלות.
רק התעניינתי, מדוע אם יש אמת במשהו מסוים, אם יש תשובות לשאלות, למה לא לבדוק אם הוא אמיתי? ואם הוא אמיתי, אולי נכון לחיות עם האמת הזו.
כמובן שאם יתגלה שזה בלוף אחד גדול - מעולה. הורדנו ספק מלבנו.

הרי אם את חושבת שזו דרך האמת, את לא חיה אותה. ואם את חושבת שזו לא דרך האמת, למה את מתעניינת בה? איך אליהו הנביא אמר? "פוסחים על שתי הסעיפים".

אני מקווה שדברי לא מובנים כהעלבה חלילה. הרי אני טוב הרבה פחות ממך.
אני פשוט באמת לא מבין את הסתירה הזאת.

רויטל, את צודקת, הספר אכן פורש את משנתו של דב אינדיג. אבל גם אם טליה היא רק תלמידה כאן, זו שמעלה את השאלות, הרי שבמקרים רבים תלמידים ומורים כותבים יחד ספרים.
אני לא יודעת אם שמה הושמט מתוך זלזול, או מתוך חוסר מחשבה.
ואני יכולה להבין את ההיגיון שבכך. רק שאני לא מסכימה איתו.
בכל מקרה זאת נקודה למחשבה.
ואני די בטוחה, אגב, שאם דב אינדיג היה מחליט לפרסם את הספר הזה בעצמו, הוא לא היה מנכס אותו רק לעצמו, אלא מוסיף את טליה לצידו בקרדיטים.

הי ענת, כמובן שהשאלה לגיטימית ואת גרמת לי להרהר בה.
(וכן, הבנתי את ההומור, ואת העובדה שהיא קיימת ציינתי בכלל למען command).
לא קראתי את הספר אז כל מה שאומר הוא ספקולציות, אבל כאמור - מניחה שהקרדיט ניתן לדב אינדיג כי הספר בא להציג את משנתו והשאלות של טליה - רק לספק מסגרת.
לאו דווקא בגלל פטרונות או בגלל שדבריה לא חשובים אלא בגלל שלא זו היתה מטרת הספר.

אני חושבת שאת צודקת והארת פה נקודה חשובה, היה ראוי לציין גם את שמה, רק לא חושבת שההשמטה נעשתה מתוך זילזול דווקא.

הי דני. לא פקפקתי באמינות הסיפור.
שאלתי שאלה ונראה לי שהבהרתי את עצמי בתגובות האחרות.

הי רויטל! למען הסר ספק -
הדרת נשים וצניעות וגם כשרות, נכתב בהומור.
רוב הביקורת הזו נכתבה בהומור.
אני לא באמת שואלת מי רצח את ארלוזרוב.

אבל השאלה שלי היא רצינית - למה לא נותנים פה קרדיט לטליה (כטליה, כשם בדוי, לא בשמה האמיתי) כאחת ממחברי הספר. יש ספרים רבים שפורסמו בשמות בדויים.

אני יודעת שטליה לא רצתה להיחשף ואני יודעת שהיא באמת היתה קיימת. לא פקפקתי בזה לרגע. אני לא מפקפקת באמיתות של כל הסיפור. בכלל לא. אני גם כמעט יודעת מאיזה קיבוץ היא.
השאלות האלה נשאלו בקצת הומור והרבה אירוניה.

האם זו לא שאלה לגיטימית?
אני מבינה שהתשובה כאילו ברורה מאליה, אבל לא אומרים אותה: כי המסר הוא, שמה שטליה אמרה לא באמת חשוב, לא כמו מה שדב אמר. וזה מסר בעייתי בעיני. פטרוני קצת.
ואל תביני אותי לא נכון, אני לא חושבת שטליה יותר צודקת מדב.
אני יותר מזדהה עם צורת החשיבה של דב מאשר עם של טליה. אני לא קיבוצניקית חילונית, וגם אם הייתי, לא הייתי שואלת שאלות כמו של טליה.
אני לא כופרת שחושבת שמטרת הדת היא לכפות את עצמה על אנשים חפים מפשע.
הנחת הבסיס שלי, כמו שכתבתי קודם, היא שלכל המצוות יש מטרה לשפר את חיינו.
אני אוהבת יהדות, מתענינת ביהדות, ומאמינה ב(סוג של) אלוהים.
אבל מטעמי פלורליזם וכיבוד האחר, אני חושבת שהיה צריך לתת ל"טליה", כטליה, את הקרדיט בין כותבי הספר, לא ככה?
אי אפשר פשוט להשמיט אותה.
תוך כדי קריאת הספר מאוד נהניתי, והוא חידש לי דברים, ואפילו חשבתי שהוא ממש חשוב וצריך להיות בכל בית. ועם זאת, אחרי שסיימתי נשאר לי קצת טעם לוואי כזה.

ותודה על הקישור. לפי כמה דברים שכתובים שם הספר עבר עריכה רצינית.

ותודה שהגבת.

שלום command. מעניין אם הבנת למה כתבתי שתשובות לכל השאלות זה קצת מפחיד.
זה לא מפחיד אותי אישית, שיש תשובות לכל השאלות.
להפך, אני מהאנשים שאוהבים ודאות.
אני תמיד מחפשת תשובות לשאלות, גם בנושאי יהדות, כי זה מאוד מעניין אותי.
אני תמיד מנסה לחשוב מה הסיבות למצוות. והרבה פעמים אני מוצאת להן סיבות מאוד טובות.
הסיבה שכתבתי "מפחיד" היא משום, שלפעמים זה בריא, שיש גם שאלות פתוחות.
מצבים שבהם יש רק תשובות יכולים להיות מסוכנים לפעמים.
יכול להיות שאני טועה, אבל התרשמתי שאין יומרה לדעת את הסיבות ל*כל* המצוות ביהדות. יש מצוות שמוגדרות כ"כך כתוב בתורה", וזה בסדר, ואנשים מאמינים גם לא מנסים לחפש תשובות, כי הם מאמינים - וזה כל הענין באמונה - שאתה לא מחפש סיבות, אלא פשוט עושה. כמו נעשה ונשמע. לכן זה הפתיע אותי שכן יש כאלה שמחפשים (ומוצאים) תשובות לכל השאלות. לא הכרתי את הגישה הזאת.

אני אישית מחפשת תשובות, אבל אני לא אדם דתי. אני כן אדם מאמין, בדרכי, ואני כן אדם שמאוד מתענין ביהדות ומאוד מעריך אותה. ובגדול אני מאמינה שכל המצוות נועדו לשפר את חיינו בצורה כלשהי. גם אם אנחנו לא מבינים אותה תמיד.
וזה חלק מהעניין - אם נבין הכל - מה יישאר ללמוד?
הרי אין לעולם מצב כזה, של ידיעה מוחלטת. החיים הם תהליך של למידה מתמדת, וכך זה כנראה צריך להיות. זה חלק מהמאסטר פלאן של הבורא.
כשכל התשובות ידועות - יש בעצם קיפאון.
כשמישהו אחד יודע את כל התשובות, הוא יכול לשלוט כך באחרים ולא לאפשר דעות אחרות, ואני לא אמשיך.
תחשוב על משטרים ומצבים שבהם אסור לשאול שאלות או להביע דעות שונות כי הכל כביכול ידוע ויש תשובות "נכונות" לכל השאלות.
הסיבה שאין שאלות פתוחות מפחידה, היא כי לדעתי זה לא משאיר מספיק מקום לספק, לשאלות, לחשיבה עצמאית, לערעור, ובעיני אלה דברים מאוד חשובים. בנוסף לזה שאמונה היא משהו שבמהותו היא לסמוך על משהו, בלי תמיד לדעת למה.
למה אתה מתכוון ב"מעניין מה יהיה התירוץ הבא"?
תירוץ למה? תירוץ של מי?

האם אתה חושב שזה שדב אינדיג מצא תשובות לכל השאלות ולא השאיר מקום לספיקות היא תירוץ בשבילי - לא להעריך את היהדות, לא להעריך אנשים דתיים? לא להתעניין יותר ביהדות? לא לקיים מצוות? להתרחק מהדת?
אם כן, אתה ממש לא בכיוון.
זה שיש דעות לא אומר שמבטלים את כל הענין. מותר לדון ולהגיד דעות שונות. זה לא מאיים על שום דבר.

היה או לא היה, כבר לא משנה. הרעיון עצמו נראה לי מרתק!

לא הייתי הולכת לכיוונים של הדרת נשים וצניעות.
אני מניחה שזה נובע מכך שטליה לא היתה מעוניינת ששמה האמיתי יחשף, ושעורכי הספר ראו במכתבים של דב ירושה רוחנית שלו, ובמכתבים של טליה - את המסגרת להביא את הירושה הזו.

(וטליה אכן קיימת: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4130856,00.html, אלא אם כן כמובן הכל קונספירציה והכתבה הזו מומצאת.
אני יודעת שפייק ניוז זה מאוד באופנה היום, אבל נוטה להאמין שהכתבת אכן שוחחה עם ה"טליה" המקורית. שימי לב לשם המשפחה של הכתבת. יש קשר משפחתי).

ביקורת מעניינת מאד.
יש אנשים שזקוקים לתשובה על כל שאלה. לא יכולים לסבול סוף פתוח בספרות, נניח. וגם בחיים. אנשים אחרים מסתדרים עם מידה כזו או אחרת של עמימות, ספקנות ובלי תשובות ברורות. נראה לי שזו דרך העולם.

אז חלק אומרים שהכל מומצא בלי שום בסיס, וכל מאמין חי בסרט. חלק טוענים שיש תשובות טובות, אבל זה נראה אמיתי מדי. מפחיד מדי.
(ואת זה אחרי קריאת תשובות של בחור ישיבה צעיר, כן?)
מעניין לנחש מה יהיה התירוץ הבא.