ביקורת ספרותית על מכתבים לטליה מאת דב אינדיג
ספר טוב

---

מכתבים לטליה.
שלושה גילויים נאותים ילוו את סקירתי זו לספר הוותיק (2005) שנכתב על שנות 1972-4. מלא בתובנות, ועטוף בעטיפה שאורזת מוצר וינטג' זה.
הראשון - קראתי אותו לראשונה פחות או יותר כשיצא לאור. מחבר לא מוכר, איכשהו הגעתי אליו (אין לי הזיכרון איך) התחברתי אליו ואל שני גיבוריו (דב וטליה) מאוד והזדהתי עם טליה. זכור לי כטוב, ומאז נח ונשכח לו על אחד ממדפי הספרים שלי.
ולפני שאפנה אל הקצת עליו ומדוע הוא טוב בעיניי מגיע הגילוי השני - אני מורה. בתיכון. אמנם תחום הידע שאני מלמדת הוא כימיה, ושם נכון שיתמקד רוב עיסוקי: ריכוז המגמה והכנה לבגרות; רכילות עם התלמידים בהפסקה; התמודדות עם ההתבגרות על פצעיה ויופיה שצומחת מול עיניי; התמודדות עם מעגל ההוראה (היחס למורים שנובע מרמתם הנמוכה, שנובע מהדרישות הנמוכות, שנובע מחוסר ההערכה .etc נושא כאוב, עצוב, המתאים לדיון אחר, אבל בהיותי גם דוקטורנטית שמלמדת גם במכון ויצמן – אז, אתמודד גם עם הרגש הזה, בלה בלה בלה) וקונפליקט עצמי - האהבה שלי לתלמידים ולהוראה אל מול ההחלטה מלמעלה להסיר תכנים מתכנית הלימודים. החלטה שמכעיסה ומוציאה אותי מדעתי (אמנם בכימיה אף אחד לא נגע, טוב, מה הם מבינים :) אלא שאני גם מחנכת כיתה), והחליט ההזוי מלמעלה שהחליט שלא כל תלמיד חייב ללמוד בכל שנה משנות התיכון גם היסטוריה, גם ספרות, גם אזרחות – אפשר להסתפק ברוטציה ושכל אחד מהתחומים יתכנס לשנה אחת. מספיק שזה ילמד אזרחות, זו תלמד היסטוריה, והוא ילמד ספרות. נורא. אז כן, לכאן נכנס דב אינדיג עם "מכתבים לטליה" שמשתלב בכיתת החינוך שלי, ולכן ובגלל שז'יל המורה החמוד לספרות שמשתתף גם הוא ברגעי הרכילות עם התלמידים בהפסקה והוא מלא במוטיבציה, מקבל רק שליש מן התלמידים להכניס בהם תורתו. אז מה עושה המרשעת-מחנכת (ביחד עם קופיפה החמוד) נכון - מחטף! מתכנסת לקריאה חוזרת של "מכתבים לטליה" ואחרי ריענון הזיכרון מורה לתלמידיה (או מפילה עליהם) – משימת חובה - לקרוא אותו (או את 'גדר חיה' של דורית רביניאן, מן הסיבות הדומות) בימי חגי תשרי הבאים עלינו לבשורות טובות – בתקוה ואמן! ולכתוב לעצמם ואחר להגיש למורתם דף: תובנות / מסרים / מחשבות / פירוק או ניתוח הדמויות / כניסת משחק לתוך אחת הדמויות וניתוח התנהלותה / או משפט מדומיין לשני גיבורי הסיפור (דב וטליה ואפשר גם לשלב את חגי ומיה שמככבים ברקע) ולבטיהם, שיחותיהם והחלטותיהם. ולאחר תום ימי חגי תשרי נקיים שיחה פתוחה ועמוקה על תכני הספרים. אולי השיחה תתפתח לוויכוח ואולי נקיים תרגיל בהקשבה לאחר. ונדבר סטיגמות. אם ירצו אולי נקיים גם משפט מבויים או משהו כזה. רק שיקראו ויחשבו ויכתבו ויתבנו תובנות. ויבינו הבנות. וינתחו מחשבות. (והם עוד לא יודעים שמצפים להם עוד ספרי קריאת חובה שילוו במשימות בהמשך השנה (ובהזדמנות חגיגית (תרתי-משמע) זו יחשבו גם על – קונפליקטים.
ויתחברו אל מצבנו החברתי במדינה כחברה. שוני ודמיון בין אנשים מרקעים שונים. על השונה שאולי הוא בעצם כל כך דומה. על קבלת החושב אחרת או נוהג אחרת. האחר. קשב. אחדות. סטיגמה. ימין שמאל אחורה קדימה. דתי-חילוני. ספר ומרכז. ועוד.
ולמה "מכתבים לטליה" ישאלו אלו שישאלו, או מה בדבר איזו מילה על הספר? או.קיי זהו רומן מכתבים המתחיל לו במקרה וממשיך בכוונה מלאה. גיבוריו הם שני חבר'ס בגילאי העשרה דב (כעשרים) טליה משהו כמו שש-עשרה בתחילתו: טליה, מספרת הסיפור (שזה קצת מוזר אגב, מפני שהספר נכתב על ידי דב והוא למעשה מדבר את טליה) נערה קיבוצניקית מהצפון, חינוך קיבוצי של פעם, והשומר הצעיר, והרבה אידאולוגיה והמון ערכים. ואהבת הארץ. ודב, בחור בישיבת הסדר. עירוני מהמרכז, מבית וחינוך דתי, ישיבה תיכונית, ובני עקיבא, והרבה אידאולוגיה והמון ערכים. ואהבת הארץ. והם לומדים להקשיב, ולשוחח, ולדבר ולהכיר, ומתבגרים במקביל, ומתכוננים לגיוס לצבא. ולומדים גם שאפשר לאהוב את האחר השונה וכה דומה. והחששות מהאחר והסקרנות וההבנה שהדימיון הרבה יותר דומה משונה הכול בשיחות עומק כתובות. ונשאלות שאלות (תחבורה ציבורית בשבת כן או לא, דוגמה קטנה ומהשטחיות שבהן) ונכתבות תובנות של כל אחד מבית ערכיו ולעתים משכנעים ולעתים משתכנעים. ומגיע הגיוס, וכל אחד בדרכו. חלק אחרון – עמוס משרת בסיני וטליה לקראת ש"ש שבין תיכון לגיוס. ומגיע יום הכיפורים 1973 וקורה מה שקורה. אז, כן. ספר מעולה. נכון ואקטואלי מתמיד. גם עכשיו.
שיהיו בשורות טובות בימי חגי תשרי אלו ולקראת השביעי באוקטובר. אמן ואמן. אה, כן, כמעט נשכח, גילוי נאות שלישי – אני כל כך לא מתחברת לחגי תשרי, ועוד יותר לחופשים שהם מביאים איתם. אוהבת לגלוש לשגרת שנת לימודים חלקה בלי הפרעות של דבש, תרועה, שברים וערבה.
ואם השביעיסטים שלי רוצים חופש - סבבה. שיהנו ולצד זה גם יקראו, ויחשבו, ויתבנו תובנות ושוחררו עליהן ויכתבו. ובהזדמנות זו אגלה גם איך הם עם סיפור שכתוב וינטג' כזה.
וגילוי נאות אקסטרה (או נ.ב. ברוח מכתבי התקופה המדוברת) לקוראים עד הסוף - מאז ומתמיד ולאחרונה יותר מתמיד אני בעד הוספת שיעורים שיוסיפו תכני ידע בתחום ה"יהדות", בבתי הספר הממלכתיים. לא מספיק (כמו שלמדה טליה וכמו שלומדים עד היום ללמוד שיעורי תנ"ך, ללא תוספת מרחיבה ומעמיקה ומוסיפה. לא ייתכן שתלמיד חילוני בוגר תיכון ובעל תעודת בגרות מפוארת לא ידע לפתוח דף גמרא ולקרוא בו או לא יכיר יותר לעומק את ארון הספרים היהודי. חוסר בידע = בורות.
זהו סיפור אמיתי שהושלם לאחר נפילתו של דב אינדיג בסיני במלחמת יום הכיפורים ע"י חברו חגי בן ארצי שמהווה דמות משנית בספר.
יאללה שתהיה שנה טובה.

» ביקורות נוספות של מיקה
» ביקורות נוספות על מכתבים לטליה