ביקורת ספרותית על אחי, גיבורי התהילה מאת הווארד פאסט
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 21 ביוני, 2016
ע"י ענת


ויהי ספר זה וצבעו כצבע הכרכום, ויצהיב ויתפורר מזוקן, משל התגולל בעפר הארץ, ויתגלגל לידיי והוא כרוך במיני מגילות ממגילות שונות, אשר נזנחו בקרן רחוב פלוני, או –אפשר כי נתקבל מידי אי-מי.
ויהי יום אחד ויקם העולל, כי חדוות-קריעה תקפתהו, ויקרע בספר קריעה גדולה, ויתגוללו קרעיו על אדמת הארץ... ואחבר להם יחדיו העמודים בצלוטייפ.
ואקום ואשאל – מה לו, לספר? מה טיבו? ואקם ואבדוק באתר "סימניה" – וארא כי טוב, יען כי 4.568 כוכבי-שמיים הוענקו לו, יען כי מעולה שבמעולים הוא, ויהולל ויקולס בפי 22 בחורים ו-15 עלמות-חן, ומניין שנותיהם ל"ח שנים.
ויספר הספר במלחמות אבותינו גיבורינו המכבים בצוררים היוונים, יען כי – הסלאוקים, אשר באו עלינו לכלותינו.
ואסע ואחנה, ואפתח ואקרא בספר. ויהי הספר טוב בעיניי. ויהי הספר רומן היסטורי.

בנים חמישה לו למתיתיהו בן יוחנן בן שמעון החשמונאי – וייקרא שמם בישראל: יוחנן, שמעון, יהודה, אלעזר ויונתן. ויקומו החמישה, הבחורים המעולים שבמעולים, ויאמרו: הבה לנו כי נציק לצוררים למען יסורו מעלינו.
ויאספו סביבם מתיתיהו ובניו את הבחורים מכפר מודיעין ומכפר גומעד, אשר עובדי אדמה ורועי צאן הם, ולא תאחוז ידם בחרב, ולא ידעו מלחמה. ורק קשת וחץ להם נשקם למען יצודו צידם.
ויקומו מתיתיהו ובניו והבחורים עמם – ויסעו ויחנו ויהרגו ביוונים ובשכירים אשר להם. ויעזבו בתיהם וישרפו כפריהם תחתיהם ויברחו ויסתתרו בהרי שומרון. וישמע העם היושב ביהודה את שמעם.
ויתעלה ויתגדל יהודה מביניהם. ויכנו כל העם את יהודה – המכבי! יען כי גיבור חיל הוא – כי לא יירא מפני היווני וצבאו ורכב הברזל אשר לו. וייתקהלו כל העם אל דגל המכבי. ויקומו ויעזבו איש את שדהו ואת מקנהו וישרפו כפריהם תחתיהם ויבואו כי יילחמו אצל המכבי. ויהיו לעם גדול ורב. ויהיו לרבבה.
ויאמנו המכבים את הבחורים וילמדום מלחמה והיו לצבא.
ויהי המכבי גיבור ישראל, ובצע לא ירדוף ולקח לא ייקח. ויעריצו העם את המכבי ואת אחיו המכבים ויעשו להם כבוד.
ושריון לא לבשו, ורכב לא רכבו. ויסעו ברגל, ויחנו בשדה, ויילחמו בקשתות, ולא פגיון להם ולא חרב. והיו קלים כאיילות ועזים כנמרים. ויעלו בגבעה וירדו בגיא וידעו את הארץ. ויידעו לנווט בלי waze. ויתחבלו מיני תחבולות מתחבולות שונות ויכו את היוונים שוק על ירך. יען כי המציא המכבי את מלחמת הגרילה. ויילחמו היהודים מעטים מול רבים, ויהרגו ביוונים אשר הם רבים כחול אשר על שפת הים.

ותשקוט הארץ. וישלח המכבי צבאו מעליו, יען כי יאמר: לכו לבתיכם וחדשו ימיכם כקדם ועבדו את אדמתכם.
ויעלו היוונים על הארץ בשנית.
וימציא המכבי את המילואים. ויזמן את הבחורים, ויעלו ויילחמו. ויהרגו ביוונים.
ויעלו היוונים בשלישית וברביעית ובחמישית על הארץ. ויגייס המכבי מילואים. ויילחמו ביוונים ויגרשום מעל הארץ.

ואשא קולי ואשאל: הכיצד, כי בספר-דברי-הימים אשר למערכת-החינוך, לא נלמד כדבר הזה? יען כי, ספר יסופר בחנוכת בית המקדש ובנס פח השמן.
אך, הכיצד זה לא יסופר, איכה קם יהודה, והוא נער קטון ועול ימים, יען כי לגיל השתייה מעט-מעט הגיע, ויקרא אל העם קריאה גדולה, ויבנה צבאו, ויקהיל קהלו, ויכשיר לוחמיו, ויתקין נשקם, וימציא את מלחמת הגרילה ואת המילואים! ולא שרים לו ולא ממשלות, ולא תקציב, יען כי מאפס ימציא צבאו ויהי לשר-צבא גדול ורב! ויילחם בגוי עצום ולא יירא!

ואקרא קריאה גדולה אל אדוניי: יהודה המכבי, תעשה לי מרד!
13 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
ענת (לפני 8 שנים ו-8 חודשים)
תודה דני :)
דני בר (לפני 8 שנים ו-8 חודשים)
עיתוי נהדר מצאתי לי לקרוא את הביקורת הזו דווקא עכשיו- חג החנוכה!
היה שווה לחכות חצי שנה ולקרוא אותה בחג הזה שבו מעלים על נס את הנס, וגם יהודה המכבי הוא סוג של סלב .
ביקורת מצחיקה ורצינית ביחד !!!

ענת (לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
הי רץ, תודה על המחמאות :).

כן, זה ספר באמת שווה. אני לא יודעת עד כמה הוא נאמן לעובדות ההיסטוריות - יש כל מיני טענות לכאן או לכאן. אף אחד לא יודע בדיוק כמה לוחמים היו בכל אחד מהצדדים וכאלה.
אבל כספר הוא מאוד מענין, מלמד ומהנה.
רץ (לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
תרזה - תגידי הספר הזה באמת שווה, אני למדתי אצל מורה נערץ מאיר פעיל שמו, מיוצאי הפלמ"ח הוא העריץ את אנשי פנפילוב וגם את אחי גיבורי התהילה, הספר הזה בספרייתי, בהוצאת עם עובד של שנות החמישים, אולי בזכותך אקרא בו, מאיר פעיל יכול להיות גאה בך, בנט צריך לתת לך פרס על ישראליות שורשית.
ענת (לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
אולי פוסט ציונית... אולי מושפעת מזרמים חדשים שזורמים היום, כמו - עולים חדשים, נניח מצרפת...
רויטל ק. (לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
סליחה תרזה, אני כנראה נשמעת תוקפנית, לא התכוונתי.

המציאות שתיארת נשמעה לי מוזרה. או פרה-ציונית או פוסט-ציונית, כי עם הציונות באה ההאדרה של המורדים למיניהם: המכבים, בר-כוכבא, מצדה, סמלים יהודיים לוחמניים וגאים, מתאימים הרבה יותר לדמות הצבר מאשר היהודי הגלותי ממנו הציונות ניסתה כל כך להתנער...

אני מניחה שבאמת כיום פחות נוטים להאדיר אותם מאשר בעבר, ועדיין: התנועה הציונית העבירה את המכבים לקדמת הבמה, והם טרם ירדו ממנה, גם אם זה תהליך שמתרחש, לפחות עד כמה שאני רואה מסביב.
ענת (לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
טוב, הסתבכתי פה עם כמה אנשים. אני מצטערת אם הכללתי בצורה שגויה, ובעצם זה לא ממש מה שרציתי להגיד.

לגבי סביבתי - אני לא בטוחה מה נאמר בסביבתי, כי כבר המון שנים לא עסקתי בנושא הזה לעומק, ואני רק שומעת מסביבי, בצורה שטחית.

ואני לא אומרת שלא עוסקים במלחמות המכבים.
אני מודה בבורותי גם שלא חשבתי שמדובר על נס הניצחון.
אבל - בכל זאת, גם כשמדברים על המלחמה, ואיך ניצחנו וכו', עדיין לא מודגש מספיק, לדעתי - עד כמה סטרטאפיסטי היה המהלך הזה.
כלומר, זה לא שהיתה מדינה והיתה צבא והחבר'ה אמרו "יאללה בואו נילחם ביוונים". וזה לא שיהודה גדל בפנימיה צבאית והיה מיועד לקצונה.
לפי התיאור בספר, אני יודעת שזה רק רומן היסטורי, אבל אם זה גם קצת נכון - כל המלחמה הזו ביוונים היתה בעלת אופי חתרני, התנדבותי, אידיאולוגי, שצמח מהשטח וגם בכלל לא מובנת מאליה.
יהודה קיבץ בזמן די קצר די הרבה אנשים והפך אותם לסוג של צבא, והוא כמובן גם היה מצביא מדהים הרבה יותר ממה שידעתי, כי כדי לנצח מול צבאות עצומים כאלה - הוא היה חייב את זה.
הוא אפילו לקח החלטה אסטרטגית שהם לא יילחמו בחרבות ושריונים - אפילו כשכבר היתה להם אפשרות כזו, כי הם יכלו לקחת את נשק האויבים שהרגו - כי זה מבטל את הייתרון היחסי שלהם. שהיה קלות הרגליים וקלות הנשק.
זה מה שהיה חסר לי בתמונה.

ולגבי תורת הלחימה - בהחלט אפשר ללמוד מזה המון, לא להיום - כי זה כבר לא ממש מתאים, אבל באופן כללי אפשר ללמוד המון מרוח התושיה. מהרצון לנצח בכל מחיר, ומהיצירתיות שנובעת מזה.
ויש שם גם הרבה הקרבה עצמית של אנשים שאין להם מה להפסיד.
יהודה שחרר מהצבא שלו אנשים שהיה להם יותר מדי מה להפסיד. ואת זה לא בטוח שאפשר לשחזר היום. כמובן, אלא אם באמת אין לך מה להפסיד.

יכול להיות שבגלל שאין לי ילדים בגיל הגן אני באמת לא יודעת במה עוסקים היום ובמה לא. אני רק יכולה להעיד על התחושה האישית שלי.
וכנראה שמי שדתי במידה כלשהי מתעסק בזה יותר והוא יותר מעודכן. אני מייצגת כנראה רק מגזר מסוים וכנראה שגם את זה בקושי. וזה לא שאני מגדירה את עצמי רחוקה מהדת. אבל בחיי יום יום רגילים אין תמיד זמן להתעמק בכל מיני דברים כאלה.
-^^- (לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
סיקרנת אותי לגבי הספר.
שונרא החתול (לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
אני התכוונתי שצריך להכניס את הטקסט של באטיסטוטה לתוכנית הלימודים/תורת הלחימה.
מי שירצה, יקרא גם את הספר.
יוֹסֵף (לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
מה שרויטל. ואכן כתבת מרהיב!
רויטל ק. (לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
איפה הוא, המיינסטרים ההוא שבו נס פח השמן מודגש והמכבים מוסתרים? לא בסביבתי.
אצלנו בגנים הילדים רוקדים במסיבות חנוכה לצלילי שירים העוסקים בגבורת המכבים לצד השירים על פח השמן.
בברכת המזון ובתפילה מוסיפים בחנוכה ברכה מיוחדת - "על הניסים" - שכלל אינה מזכירה את נס פח השמן, אלא רק את נס הניצחון על היוונים.
אין סתירה בין קרב מוצלח לסיוע אלוקי.

אכן, יש תאוריה שנס פח השמן הועלה על נס בתקופות בהם חכמי ישראל לא רצו לעורר רוח מרד מסוכנת, או בשל חוסר האהדה לשושלת המלכות החשמונאית.
אבל עם עלייתה של הציונות, קרנו של פח השמן ירדה, לצד עליית קרנם של המכבים.
אם בסביבתך כבר שוב לא מקובל לדבר על מרד ועל מלחמה - הרי זה שלב נוסף באבולוציית החג הזה, אבל אל תכלילי מזה על המיינסטרים הישראלי או על הציבור הדתי.

(אם כבר, הספר הזה לא יכנס לתוכנית הלימודים כי יותר ויותר תלמידים מתקשים עם השפה התנ"כית).
שונרא החתול (לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
טוב, אז אם לא שר החינוך כדאי ששר הביטחון יכניס את זה למורשת הקרב ולתורת הלחימה של צה״ל.
קראתי את זה שוב ואין לי אלא להוסיף שזו נקודת חן חיננית ביותר בפני סימניה. ואם אני עכשיו מפקד בצה״ל, אפילו מ״מ צעיר או מ״פ, אני מקריאה את זה לפקודים שלי וגם אומרת להם שבאטיסטוטה כתב את זה :-)
ענת (לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
DDDDD-: (צחוק) הצחקת אותי עם גבריאל באטיסטוטה.
אם תלחצי על תמונת הפרופיל שלי תגיעי לכריכת הספר "תרזה באטיסטה עייפה ממלחמות" של ז'ורז' אמאדו, משם לקוח שמי.

חן חן על המחמאה.

אם תלמידי ישראל היו קוראים את הספר הזה הם היו לומדים המון על התקופה, על המאורעות, על הדמויות וכו'.
אבל - דווקא מישהו כמו בנט - לא בטוח שיאמץ בידיים פרושות את הענין. והסיבה היא שהדבר שהכי מודגש כיום בחג החנוכה, כפי שמקובל היום במיינסטרים - הוא נס פך השמן. כלומר משהו שאלוהים עשה. אלוהים הציל אותנו.

ואילו ב"אחי, גיבורי התהילה" לא מוזכר כלל נס, רק מוזכר שהמכבים טיהרו את המקדש, וגם זה מסופר בשורה אחת:
"ויעלו אור במנורה, ויעשו את חנוכת המזבח ימים שמונה".
זהו.
אלוהים לא נוכח בספר ברמה של "אלוהים עשה". רק ברמה שמתפללים אליו וכו'.

הספר מדבר על מה האנשים עשו. איך המכבים בנו את הצבא מאפס ונלחמו מול צבאות אינסופיים של שכירי חרב תוך שימוש בתחבולות, ביתרונות היחסיים שלהם מול היוונים, ולשם החירות וחופש הדת. היה להם אפילו סוג של מחבל מתאבד!
זה באמת מתואר כמו מלחמת הרוח בחומר, ומלחמת מעטים מול רבים, כמו שמקובל להגיד. מלחמת האור בחושך, במובן הרוחני. חירות מול שיעבוד ומול כפייה.
במובן הזה, המאבק הוא סמל לאופטימיות, לתושיה, לגבורה, למקוריות, להצלחה כנגד כל הסיכויים, למינוף, ליזמות - כל מה שאנחנו היהודים והישראלים מצטיינים בו. ויהודה המכבי מצטייר בו באמת כמנהיג דגול - שלא היו הרבה כמותו לפניו או אחריו.
במהלך הקריאה זה הזכיר לי מאוד סיפורים ששמעתי על מרידות בגטאות. שאנשים עם מעט מאוד משאבים בכל זאת הצליחו להעמיד התנגדות משמעותית, ולו רק בשביל העיקרון שבזה.

אבל אני לא בטוחה שבנט יצליח לוותר על הענין של נס פך השמן.
נכון שבנט הוא גם סטרטאפיסט ולוחם. אבל הוא גם דתי.
שונרא החתול (לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
טוב, זה היה ברור לי שהכתיבה שלך תואמת את שפת הספר ושעשית לו מחווה באטיסטית, אבל צריך כישרון לא קטן כדי שהמחווה תהיה כל כך יפה ומוצלחת. אם נפתלי בנט יקרא אותך הוא יכניס את זה לתוכנית הלימודים על חגי ישראל. זה נגיש ומקסים ומשקף את רוח הזמן.
אני מניחה שתרזה באטיסטה היא דמות מספריו של אמאדו אבל האמת היא שלי הוא מזכיר את גבריאל באטיסטוטה, שחקן כדורגל מארגנטינה/ברזיל/אורוגוואי או איזושהי מדינה מהיבשת שבה השדרנים צועקים גוללללללללללללללללל. גול גול גול גול גול גוללללללללללללללל.
ענת (לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
תודה אפרתי ומסמר עקרב! שימחתם! 3>
מסמר עקרב (לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
מצטרף בשמחה להפרחת השממה... אכן, כתבת נפלא!
אפרתי (לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
נגרש את השממה. כתבת כל כך יפה, שגם אם אין תגובות רבות היופי בעינו עומד.
ענת (לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
הי שונרא! תודה על התגובה המלבבת והמפרגנת!
תגובתך (כאושיית סימניה בכירה) שווה לייקים רבים, על אף השממה הפוקדת את ביקורתי.
<אני מחווה קידה>

כתבתי בז'אנר יעני-תנ"כי כי זה חלק מהביקורת שלי על הספר - הוא כתוב בפומפוזיות יתרה, לדעתי, והתרגום ארכאי משהו, ולא כי הספר יצא ב-1948. המתרגמת כנראה בחרה בלשון ארכאית, לא ממש תנ"כית אבל קצת.
לדוגמה:
"למרה נקבצו ובאו הבריות, כי ידוע לא ידעו אנה יפנו, וכי שמעו את שמעם של בני מתיתיהו".
""לחום נילחם", אמר יהודה. אך דברים הנופלים בסתר-הרים, מעט משקלם מדברים שנפלו כשעט האויב על כפרך."
"מה חפצכם כי אעשה אנוכי? הנה אשב לי, אדון על שממה, ואחלום על נעוריי. כלום גבר בדמי-ימיו אנוכי, כי תשאלוני מה לעשות?".
ועוד כהנה וכהנה...

התלבטתי איך לגשת לכתוב ביקורת על הספר הזה - היו לי כמה רעיונות - ובסוף בשעת לילה מאוחרת אכן תקף אותי טירופיזם קל, ,וזו התוצאה.
תודה תודה!
שונרא החתול (לפני 9 שנים ו-2 חודשים)
תשמעי תרזה באטיסטה, את כתבת פה את אחד הדברים המרהיבים ביותר שקראתי פה מזה זמן מה. אני אפילו לא יוגעת איך להגדיר את הז׳אנר הכתיבתי הזה (תנכ״י? מכביסטי? משהו מזרם הטירופיזם?) אבל זה פשוט פנטסטי וכתוב ללא רבב.
אני גם לא מבינה איך זה פורסם כבר אתמול ובכל זאת יש רק לייק אחד ואפס תגובות. אני מוסיפה אקסטרה ביג לייק וגם כמה מילים שביניהן גם המילים ׳כמה טוב שלא פספסתי את זה.׳





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ