ביקורת ספרותית על בודפשט מאת שיקו בוארקי
ספר מעולה

---

יום אחד שמתי לב, לא זוכרת איך כבר, ששיקו בוארקי, אחד המוזיקאים הידועים בברזיל, כתב כמה ספרים, ואחד אפילו תורגם לעברית: בודפשט. והוא אפילו כנראה טוב, לפי הדירוג הגבוה בסימניה. טוב, בתור חובבת תרבות, שפה ומוזיקה ברזילאית, הייתי חייבת לבדוק את העניין. תוך שבועות ספורים נחת הספר בביתי והמתין בסבלנות לתורו.

כשהתחלתי לקרוא את "בודפשט", התיישב זבוב על קיר בתוך מוחי, הפעיל טייפ והקליט את המחשבות הבאות:

"(בעמוד הראשון): זה ממש מצחיק!! <צוחקת בקול רם>, וואו, כבר הרבה זמן לא קראתי ספר שצחקתי ממנו בקול רם, ועוד בעמוד הראשון! זה באמת ספר מעולה. לא סתם הוא בטח קיבל 4.67 כוכבים בסימניה.

(עמוד 10): בראזיל, לה לה לה לה לה לה לה לה....איזה כיף לו, הוא שותה קוקוס על חוף קופקבנה...איך בא לי קוקוס...

(עמוד 26): אוף, אני לא אוהבת את הגיבור הזה. יש בו רוע, וזה לא מוצא חן בעייני. הוא מתנהג לא יפה לאשתו, לבן שלו, ובאופן כללי – הוא טיפוס קצת אפל שאני לא מצליחה להתחבר למניעים שלו. וגם ההתחלה קצת קלושה. נו, באמת, להתאהב בשפה ההונגרית – סירייסלי?

(עמוד 40): איך הספר הזה קיבל 4.67 כוכבים בדיוק? היו 2 מדרגים שהם אמא שלו ואחותו? שיקו, אתה מוזיקאי לא רע בכלל (בעצם אני מכירה רק כמה שירים שלך ממש טוב – למשל – Fado tropical - שיר מצוין ורואים לפי המלים שלו שיש לך קטע עם מלים. ואתה גם כמובן הכותב של "O que sera" האלמותי - שיר שכל ישראלי מכיר כ"הו, מה יהיה, מה יהיה" של מתי כספי) – אבל אולי תחזור לעשות את מה שאתה טוב בו – או לפחות יותר טוב בו מלכתוב ספרים – מוזיקה?

(עמוד 50) אני נותנת לו 2 כוכבים. לא משהו.

(עמוד 55) אולי בעצם אחד. בזבוז של זמן. אבל מה עם התיאורים של חוף קופקבנה? והר הסוכר המואר בצבע דלעת?

(עמוד 62) בכל זאת הצלחתי להגיע לעמוד 62 תוך ימים ספורים. טוב, הרווח בין השורות פה שערורייתי והפונט ענק. אז כמה עמודים יש פה בכלל? המממ. 178. אני בערך בשליש. נו, אם הצלחתי להגיע עד פה בלי להעיף אותו לכל הרוחות, אולי בכל זאת יש פה משהו. כתיבה קולחת, אני חייבת להודות שיש. עלילה – מזכירה לי מדי את העלילות של הספרים הישראליים שלא קורה בהם כלום חוץ מזה שהגיבור שותה קפה ומתקלח. ואז אוכל ענבים. ומביט מחלון דירתו בת השלושה חדרים אל המדבר. עלילה אורבאנית מדי. לא גדולה מהחיים. אז לא מי יודע כמה, בעיניי. אבל כיוון שההשקעה היא מזערית אם בכלל, נמשיך איתו עד הסוף המר (בשביל מה יש לי רבע פולני? טוב, נו, יקי, אבל אם קצת מגרדים...), נראה אם משהו משתנה. אם לא – נסבול בשקט. התחלתי כבר יותר מדי ספרים בלי לסיים – זה לא יקרה גם הפעם!

(עמוד 73): התינוק התעורר. נו, אני אשמח לקרוא עוד כמה עמודים בזמן שאני משכיבה אותו בחזרה לישון. סה"כ זה ספר חביב. לא מזיק. 3 כוכבים כזה. הלב שלי דופק פתאום. הוא גורם יותר להרגיש מלחשוב. הוא זז הרבה ממקום למקום, הגיבור, עושה פעולות מהירות בזו אחר זו, לא ישן... אולי זה מה שקוראים רומן קצבי וסוחף. אף פעם לא הבנתי את המונח הזה. Page-turner כמו שאומרים. דווקא אני נהנית בדרך כלל לקרוא לאט – להתעכב על קטעים שאהבתי או לחזור אחורה. למה הפיכה מהירה של דפים נחשבת מחמאה לספר בימינו? האם כמות הדפים, או המהירות שבה הופכים אותם, חשובה יותר מהאיכות?

(עמוד 89): הי, אני כבר בעמוד 89. עברתי את החצי. אז באיזה שעה מפרסמים ביקורות בסימניה כדי לקבל כמה שיותר לייקים? דירוג של 4.67 כוכבים. בן אחד ושתי בנות. גיל ממוצע: 45. מתאים. בערך כמו הגיל של הדמות הראשית, אולי. פלוס-מינוס. 1387 אנשים התעניינו בספר. זה לא מעט. הכריכה ממש יפה. ויש בה קטע מתוחכם שקשור לעלילה. (צריך לראות את הספר עצמו כדי להבין).

(עמוד 98): רגע, יש כאן קטע מגניב גם עם הצבע של הכריכה... הייתי צריכה בעצם להבין את זה כבר לפני 20 עמודים... יצאתי פיתה...

(עמוד 120): אוקיי. זה מתחיל להיות מתוחכם. קצת סיפור-בתוך-סיפור. לא, זה כמו הסיפור שאינו נגמר! לולאה, נחש הנושך את זנבו... זה קצת מתחיל להזכיר את דון קיחוטה כרך ב', שבו דון קיחוטה מודע לכך שכתבו עליו ספר והוא מתהלך בין הקוראים של ספרו, בידיעה שכל מה שהוא עושה ייכתב גם-כן בספר ההמשך...המממ...

(עמוד X – הפרק האחרון בספר): לא, לא יכול להיות....רגע, מה הוא עשה כאן... זה גאוני!!!! זה גדול!!!! 5 כוכבים!!! הוא מטורף!!!! איך הוא עשה את זה? ואו!!! הוא פשוט ענק, שיקו. שקט שקט, ובסוף – ואו. איזה מהפך! רגע, ואם זה השם של הספר אז... יואו, זה מטורף. מצמרר. עכשיו זה ברור למה XXX ולמה הגיבור כל כך XXXXX (צונזר מחשש לספוילרים) לאשתו ולילד. מי כתב את התקציר הזה? הוא בטח לא קרא את הספר עד הסוף. כי זה כל כך לא מתאר את הספר הזה... הוא תיאר אותו כאיזה רומן פסיכולוגי בזמן שזה גם לא מדויק וגם כל כך שונה מזה! הספר הזה הוא כמו טבעת מביוס! מתחילים ללכת מבפנים ופתאום נמצאים בחוץ, בלי לעבור צד... ואו, כמה גאוני. הכתיבה הסוחפת היתה רק מילוי לתבנית הגאונית הזו, רק הממרח של הסנדוויץ', שגם הוא היה טעים במידה, אבל כלום לעומת הקונספט הגאוני של הסנדוויץ' הזה. שאפו, שיקו. יש לך את זה. תמשיך עם הספרים. וגם עם המוזיקה."

שיקו בוארקי - תעשה לי בגד! (בהונגרית זה נשמע יותר טוב)

» ביקורות נוספות של ענת
» ביקורות נוספות על בודפשט